דיני שומרים
| מקרא | ספר שמות, פרק כ"ב, פסוקים ו'–י"ד |
|---|---|
| משנה | משנה, מסכת בבא מציעא, פרק ג', פרק ז'–פרק ח' |
| תלמוד בבלי | תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף ל"ג, עמוד ב'–דף מ"ד, עמוד א', דף צ"ג, עמוד א'–דף צ"ט, עמוד ב' |
| משנה תורה | משנה תורה לרמב"ם, ספר משפטים, הלכות שכירות, פרק א'; משנה תורה לרמב"ם, ספר משפטים, הלכות שאלה ופיקדון, פרק א' |
| שולחן ערוך | שולחן ערוך, חושן משפט, סימן רצ"א–שי"ב, חושן משפט, סימן ש"מ–שמ"ז |
| ספרי מניין המצוות | ספר המצוות, עשה רמ"ב–עשה רמ"ד; ספר החינוך, מצווה נ"ז, מצוות נט–ס |
  | |
שומר במשפט העברי הוא אדם המחזיק ברכוש חברו, ומחובתו לשמור על הרכוש מפני נזק או גנבה.
ההלכה מבחינה בין ארבעה סוגי שומרים,על פי שילובים של שני מאפיינים: האם השמירה נעשתה לטובת השומר או לטובת הבעלים והאם התבצע תשלום כספי או לא.
סוגי השומרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
המשנה במסכת בבא מציעא מפרטת ארבעה סוגי שומרים: שומר חינם, שומר שכר, שוכר ושואל.[1]
כלומר, על פי המשנה, קיימים ארבעה סוגים של שומרים: שני הסוגים הראשונים מתייחסים לאדם שתפקידו קשור אך ורק לשמירה ואין לו רשות להשתמש בחפץ. במידה והוא אינו מקבל שכר על שמירתו הרי הוא שומר חינם, ובמקרה שהוא נוטל שכר על שמירתו הוא נחשב שומר שכר. שני הסוגים האחרונים מתייחסים לאדם שיש לו רשות להשתמש בחפץ של חברו, ובמקביל לרשות זו מוטלת עליו החובה לשמור על החפץ: שואל הוא מי שאינו משלם על הרשות להשתמש בחפץ ולכן 'כל ההנאה שלו', ואילו השוכר משלם על השימוש בחפץ.
- שומר חינם - אדם שחברו הפקיד אצלו חפץ לשמירה, ללא תמורה.
- שומר שכר - אדם שחברו הפקיד אצלו חפץ לשמירה, תמורת שכר. בעת העתיקה, שמירה בשכר הייתה מקצוע נפוץ. גם בעלי מקצוע נוספים נכללים בקטגוריה זו, כגון אמן שסיים עבודתו על חפץ וטרם מסר את החפץ לבעליו.
- שוכר - אדם הלוקח מחברו חפץ לשימושו הפרטי, בתשלום קבוע.
- שואל - אדם הלוקח מחברו חפץ לשימושו הפרטי, ללא תשלום.
דיני השומרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
דיני השומרים עוסקים בשני נושאים. נושא א. רמת מחויבותו של השומר לשמור על החפץ הופקד אצלו. נושא ב. במקרה שהשומר לא יכול להחזיר לבעלים את החפץ, האם מחויב השומר לשלם לבעלים את דמיו. בפועל, רובם של הסוגיות עוסקות בעיקר בחובת השומר לשלם כסף כשהחפץ לא קיים. לגבי חובת תשלום, החלוקה העיקרית היא בין ארבעת המקרים דלהלן:
שליחות יד[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – שליחות יד
השומר גנב את החפץ לעצמו. במקרה זה דינו של השומר כדינו של גנב. כמו כן אם הוא נטל חפץ בשביל להשתמש בו שימוש שמחסרו אף שלא במטרה לגוזלו, והחפץ נאנס, גם כן יהיה חייב השומר, כי מרגע נטילת החפץ לצורך שימושו האישי הרי הוא גזלן על החפץ[2].
אם השומר לוקח את החפץ כדי להשתמש בו שימוש שאינו מחסרו ולהחזירו אינו נקרא "שולח יד" אלא "שואל שלא מדעת" שדינו כגזלן אך אינו מתחייב עד שיתחיל להשתמש בחפץ בפועל[2].
פשיעה[עריכת קוד מקור | עריכה]
השומר "פשע" - השומר התרשל בשמירה, כגון שלא שמר היטב על בעלי חיים או שם מטלטלין במקום שיהרסו אותו. במקרה זה השומר חייב לשלם לבעל החפץ.
נגנבה או אבדה[עריכת קוד מקור | עריכה]
החפץ נגנב או אבד - שומר חינם נשבע שלא פשע, ולא משלם. שאר השומרים משלמים.
במקרה והשומר לא טוען שהחפץ אבד אך טוען שאינו יודע היכן החפץ - מבואר בתלמוד הכלל "כל לא ידענא פשיעותא היא" כל שאינו יודע היכן החפץ - נחשב כפשיעה, וממילא גם שומר חינם יתחייב לשלם[3].
נאנסה[עריכת קוד מקור | עריכה]
החפץ "נאנס" - החפץ נפגע במקרה שלא בשליטת השומר, כגון שבעל החיים שניתן לשמירה מת מיתה טבעית ("מתה כדרכה"), או שהחפץ שניתן לשמירה נשבר, ללא כל פשע מצד השומר (כגון שנפגעה הבהמה מברק). במקרה זה שומר חינם, שומר שכר ושוכר נשבעים שלא פשעו, והם אינם משלמים ושואל חייב לשלם.
בעליו עמו[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – בעליו עמו
"בעליו עמו" (בעל החפץ עבד בשביל השומר בזמן קבלת הפקדון) - כל השומרים פטורים, וגם השואל.
מתה מחמת מלאכה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – מתה מחמת מלאכה
"מתה מחמת מלאכה" - החפץ נתקלקל מחמת השימוש בו - שוכר ושואל פטורים. שומר חינם ושומר שכר הרי דינם כ"שולח יד" כלומר גזלן, וחייבים לשלם.
תחילתו בפשיעה וסופו באונס[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – תחילתו בפשיעה וסופו באונס
במקרה שהשומר פשע בשמירתו על הבהמה, אך לבסוף לא אירע נזק מצד פשיעתו, אלא מחמת אונס שהתחדש באותה העת, נחלקו בתלמוד האם יש לחייבו מאחר שלא שמר על הפקדון כפי הנצרך, או שפטור משום שלבסוף הנזק שאירע לא נגרם מחמת חוסר שמירתו אלא מאונס. להלכה נפסק שאם ללא פשיעת השומר ייתכן שלא היה קורה האונס חייב לשלם, אך אם אין קשר (אפילו עקיף) בין האונס שאירע לבין פשיעת השומר השומר פטור.
| שומר חינם | שומר שכר ושוכר | שואל | ||
|---|---|---|---|---|
| שאין בעליו עמו | שבעליו עמו | |||
| פשיעה | חייב | חייב | חייב | פטור |
| גניבה\אבדה | נשבע ופטור | |||
| אנס | נשבע ופטור | |||
זמן החיוב[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישנה מחלוקת האם שומר שאמר לבעל הבית הנח לפניי ובעל הבית הניח לפניו האם מתחייב בשמירה לדעת תוספות אם בעל הבית הסתלק משמירה על החפץ, הרי שהשומר מתחייב בשמירה על החפץ אף בלא קניין. לדעת הרמב"ם לא שייך להתחייב בדיני שומרים ללא קניין ומה שמופיע בגמרא שנהיה שומר אף באמירת הנח לפניי, היינו במקרה שהחפץ הונח בחצר השומר, שקונה בקניין חצר.
שבועת השומרים[עריכת קוד מקור | עריכה]
שומר שפטור מלשלם על הנזק שקרה לחפץ הנשמר (שומר חינם בגנבה ואבדה ושומר שכר באונס) חייב להישבע שלושה שבועות א. שאכן החפץ אינו ברשותו ב. "שלא פשעתי בה" כלומר, שאכן שמר כראוי. ג. נשבע שלא "שלח יד" בחפץ, כלומר, שלא נשתמש בחפץ שימוש כל שהוא לפני מקרה הגנבה או האונס[4]. אם נשבע השומר ונפטר מתשלום ולאחר מכן נודע על ידי עדים ששיקר בשבועתו חייב לשלם לבעלים "קרן וחומש" כלומר את מחיר החפץ ותוספת חמישית (מלבר, כלומר רבע מהמחיר של החפץ) שומר חינם שטען שנגנב החפץ ונמצא משקר דינו "טוען טענת גנב" וחייב לשלם כפל כגנב עצמו. האמוראים נחלקו האם בטבח ומכר יתחייב בתשלומי ארבעה וחמישה[5].
בנוסף, שומר שהודה שפשע בחפץ ומוכן לשלם לבעלים את שוויו, חייב להשבע שבועה שאין החפץ ברשותו, וזו, כדי למנוע מהשומר לתת עינו בחפץ ולכפות על הבעלים בעקיפין למכור לו את החפץ[6].
שומר שמסר לשומר[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – שומר שמסר לשומר
נחלקו בגמרא האם לשומר מותר למסור לשומר אחת את החפץ. דעה אחרת סוברת שהדבר מותר, שכן הוא מוסר את החפץ לאדם בן דעת ואחראי, ולכן גם במקרה שהוא עצמו היה שומר שכר ואילו השומר השני היה שומר חינם ששמירתו פחותה, הוא פטור מהתשלום אם נגרם לחפץ נזק. דעה שנייה סוברת כי אסור למסור את החפץ לאדם אחר, מכיוון שכאשר אדם מפקיד בהמה אצל שומר, הוא מפקיד זאת אצלו בהנחה שאם יארע נזק לחפץ, הוא יחייב את השומר שבועה, אך אדם אחר לא נאמן לו בשבועה, ולכן אין רשות ביד השומר למסור את הבהמה ביד שומר אחד. עוד טעם לדעה זו הוא שאדם בדרך כלל אינו מסכים שימסרו את חפציו לאדם אחר בלי הסכמתו.
להלכה נפסק שאסור לשומר למסור את הפקדון לשומר אחר, אם השומר בכל אופן מסר את הפקדון לשומר אחר על השומר הראשון להוכיח שלא הייתה פשיעה בשמירת החפץ[7].
חקיקה ישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]
דיני השומרים במשפט העברי הועתקו לדיני השומרים במשפט הישראלי בחוק השומרים תשכ"ז-1967. הבדלי ניסוח וכללי פרשנות שונים[דרושה הבהרה], הביאו לתוצאות משפטיות שונות בין פסיקת בתי המשפט בישראל למשפט העברי.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דוד הנשקה, משנה ראשונה בתלמודם של תנאים אחרונים - עיונים בדיני שומרים, הוצאת אוניברסיטת בר-אילן, 1997
- הרב גדעון בנימין, הפקדתי שומרים: הלכות שמירה ופקדון, לפי סדר השולחן ערוך, תשס"ו
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הערך "מתה מחמת מלאכה", באתר ויקיסוגיה
- סקירת דיני שומרים
- חוק השומרים, תשכ"ז - 1967
- ברוך כהנא (פרופ' נחום רקובר עורך), שומרים (השוואת סעיפי 'חוק השומרים' הישראלי, למשפט העברי), בתוך סדרת חוק לישראל. הוצאת ספרית המשפט העברי; משרד המשפטים ומורשת המשפט בישראל, תשנ"ט-1999.
- מדריך למורה להוראת דיני שומרים
- שומר שמסר לשומר, מאת הרב יואב שטרנברג, באתר ישיבה
- שומר שמסר לשומר, שיעור וידאו מאת הרב זלמן נחמיה גולדברג, באתר ישיבה
- שומר שמסר לשומר, שיעור וידאו מאת הרב אריה שטרן, באתר של ערוץ מאיר
- מערכי שיעור על פי "בירור הלכה" - שומר שמסר לשומר
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
| ספר שמות | ||
|---|---|---|
| פרשת שמות | גזירות פרעה • שעבוד מצרים • משה בתיבה • בתיה בת פרעה • בריחת משה למדין • הסנה הבוער • צפורה במלון • משה בארמון פרעה | |
| פרשת וארא | עשר מכות מצרים • מכת דם • מכת צפרדע • מכת כינים • מכת ערוב • מכת דבר • מכת שחין • מכת ברד | |
| פרשת בא | מכת ארבה • מכת חושך • פסח מצרים • מכת בכורות • יציאת מצרים • קידוש בכורות • תפילין | |
| פרשת בשלח | עמוד הענן ועמוד האש • קריעת ים סוף • שירת הים • שירת מרים • מרה • אילם • מן • פרשת המן • תחום שבת • רפידים • מלחמת עמלק | |
| פרשת יתרו | יתרו וצפורה • עצת יתרו • שלושת ימי ההגבלה • מעמד הר סיני • עשרת הדיברות • לא תעשון אתי | |
| פרשת משפטים | עבד עברי • אמה עברייה • חובל • נזקי בהמה (קרן, שן ורגל) • נזקי בור • נזקי אש • גנבה והבא במחתרת • דיני שומרים • מפתה • כל אלמנה ויתום לא תענון • טרפה • אחרי רבים להטות • ברית האגנות • לוחות הברית | |
| פרשת תרומה | בניית המשכן • ארון הברית • הכפורת • הכרובים • השולחן • המנורה • יריעות המשכן • קרשי המשכן • האדנים • הפרוכת • מזבח הנחושת • קלעי חצר המשכן. | |
| פרשת תצוה | הדלקת הנרות במקדש • בגדי כהונה • קורבן התמיד • שבעת ימי המילואים • חנוכת המשכן • מזבח הזהב | |
| פרשת כי תשא | מחצית השקל • כיור הנחושת • קטורת הסמים • שמן המשחה • חטא העגל • שבירת הלוחות • שלש עשרה מידות הרחמים • קרינת פני משה | |
| פרשת ויקהל | יריעות המשכן • קרשי המשכן • הארון • השולחן • המנורה • מזבח הזהב • מזבח הנחושת • כיור • קלעי החצר | |
| פרשת פקודי | סיכום הקמת המשכן • חנוכת המשכן | |
| דמויות בספר | שפרה ופועה • עמרם • יוכבד • משה • אהרן • מרים הנביאה • פרעה • בתיה • יתרו • צפורה • נחשון בן עמינדב • יהושע בן נון • בצלאל בן אורי • אהליאב בן אחיסמך | |