דיאלוג בחשכה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בניין דיאלוג בחשכה
חדר ההמתנה של דיאלוג בחשכה

דיאלוג בחשכה היא תערוכה בינלאומית בנושא עיוורון ומוגבלויות. מטרת התערוכה היא העלאת המודעות לגבי חייהם של עיוורים ומוגבלים באופן כללי, על ידי הדמיה של התמודדות בחיי היומיום ללא חוש הראייה.

מלבד התערוכה, "דיאלוג בחשכה" הוא גם עסק חברתי המקיים תערוכות והדרכות עסקיות בחשכה מוחלטת, יוצר מקומות עבודה עבור עיוורים, נכים ומוגבלים ברחבי העולם. מאז פתיחת התערוכה בשנת 1988, מעל שישה מיליון מבקרים מיותר מ-20 מדינות חוו את התערוכה, והיא סיפקה מקומות עבודה לכ-5,000 עיוורים. בשנת 2004 נפתחה תערוכה גם במוזיאון הילדים בעיר חולון.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הוגה הרעיון הוא ד"ר אנדריאס היינקה. בשנת 1986 היינקה עבד כעיתונאי וכותב סדרות תעודה עבור חברת תקשורת בגרמניה. במסגרת עבודתו, הוא התבקש לבנות תוכנית אימון לעמית לעבודה שאיבד את חוש הראייה. בפגישתו הראשונה עם העיוור, היינקה הרגיש בעיקר רחמים וחוסר ביטחון. אולם, עולמם של אנשים עיוורים החל לרתק אותו, והוא זועזע מהאפליה נגדם, שעודנה קיימת גם כיום.

בדצמבר, 1988, התערוכה הוצגה לראשונה בעיר פרנקפורט בגרמניה. במשך 10 שנים התערוכה נדדה מסביב לעולם כתערוכה ניידת במוזאונים וכאירוע מיוחד בפסטיבלים. התערוכה הקבועה הראשונה נחנכה בעיר המבורג בגרמניה, בשנת 2000.

עד היום התערוכה הוצגה בלמעלה מ-20 מדינות ולמעלה מ-150 ערים ביבשת אמריקה, אסיה, אירופה והמזרח התיכון. במקביל, קיימות גם תערוכות קבועות באוסטריה, איטליה, ישראל, קוריאה, ארצות הברית ועוד.

התערוכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראובן ריבלין ונחמה ריבלין, מהלכים בחשכה בתערוכה לרגל "יום העיוורון", יוני 2018

מדריך עיוור או כבד-ראייה מוביל קבוצה קטנה של מבקרים דרך מתחם הבנוי ממספר חדרים השרויים בחשכה מוחלטת. המבקרים עוברים בין החדרים במשך כשעה ורבע, כאשר כל חדר מאלץ את המבקרים להשתמש בחושים אחרים מלבד חוש הראייה, ומציב אותם בפני מצבים יומיומיים כגון חציית כביש, ומציאת ספסל בפארק, ללא האפשרות לראות דבר.

בתערוכה מתהפכים התפקידים, מאחר שהמבקרים הרואים נתלשים מהשגרה שלהם (בה הם מסוגלים לראות), והם נאלצים לסמוך על אדם עיוור שיוביל אותם בנבכי המתחם. בסוף התערוכה המבקרים מגיעים למזנון בו הם יכולים לקנות מוצרים שאינם יכולים לראות, וניתנת להם הזדמנות לשוחח עם המדריך על חייו ועל עיוורונו, ולשאול אותו שאלות שבדרך כלל לא היו שואלים אדם עיוור זר. כ"פלטפורמה לתקשורת", הדגש אינו על העיוורון, אלא על חשיבות האמפתיה והסולידריות עם אנשים בעלי מוגבלות.

מטרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לתערוכה שתי מטרות עיקריות. הראשונה היא להגביר את מודעות וסובלנות הציבור ל"שונה", ובכך להתגבר על המחסומים הקיימים בין ה"אנחנו" ל"הם". את מטרה זו מנסים להשיג על ידי כך שאנשים רואים נכנסים לחשכה, ובעוד הם חווים את המגבלות של עצמם, הם מתחילים להטיל ספק בהנחות היסוד הקודמות, ובדעות הקדומות שלהם. ההנחה היא שהעובדה שהם חווים את החוויה שחווה אדם עיוור, תעזור להם לכבד יותר את החוזקות של אנשים שהם בדרך כלל רואים כאנשים חלשים יותר. החשכה אמורה לאפשר מקום לתקשורת חפה מדעות קדומות, וללמידה הדדית.

המטרה השנייה היא יצירת מקומות עבודה לאנשים בעלי מוגבליות, על ידי הפיכת חסרונות נתפסים, ליתרונות פוטנציאלים. למעשה, יוצרי התערוכה מצהירים שמטרתם היא "קידום הכללה חברתית של אנשים מודרים, על בסיס גלובלי". מטרה זו מושגת בפועל על ידי איוש תפקיד המדריך על ידי אנשים עיוורים או כבדי ראייה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דיאלוג בחשכה בוויקישיתוף