דורסי לילה בתרבות

תגליף של תנשמות בקיר בית כפרי בווריקשייר, אנגליה

דורסי לילה (שם מדעי: Strigiformes) היא סדרת עופות הנכללת יחד עם דורסי היום בקבוצת העופות הדורסים. ערך זה עוסק במערכת היחסים שלהם עם האדם: מקומם בתרבויות שונות, אמונות טפלות לגביהם, אגדות עם ומשלים בהם הם משחקים תפקיד, הופעותיהם ואזכוריהם בתחומי האמנות והבידור, כמצרך מזון ורפואה והאטימולוגיה של שמותיהם המדעיים.

רקע

דורסי לילה

ערך מורחב – דורסי לילה

דורסי לילה (שם מדעי: Strigiformes) – היא סדרת עופות הכוללת שתי משפחות: תנשמתיים, והמשפחה הגדולה יותר ינשופיים. יחד עם דורסי היום, דורסי הלילה נכללים בקבוצת העופות הדורסים הפוליפילטית. תיעוד המאובנים שלהם מופיע בתקופת הפלאוקן, כ־58 מיליוני שנים לפני זמננו, והופך נרחב למדי במהלך תקופות האאוקן והאוליגוקן בחצי הכדור הצפוני. משפחת התנשמתיים, יחד עם ארבע משפחות נכחדות נוספות, הקדימה את הינשופיים בהופעתה, ושיא גיוונה היה בין התקופות אוליגוקן לתחילת מיוקן. בתחילת המיוקן החלו הינשופיים לעלות על התנשמתיים במספרם.

נציגים של שתי משפחות דורסי הלילה: תנשמת מהמין Tyto novaehollandiae (למעלה) וינשוף מהמין Pulsatrix perspicillata (למטה).

בעלי חיים אלו נפוצים בכל יבשות העולם מלבד אנטארקטיקה, ומתקיימים במספר רב של בתי גידול: משדות ויערות, דרך הרים ועמקים, ועד מדבריות קרח וחול. מאפיינים אלו, בנוסף ליכולתם לדור לצד האדם, הובילו ליצירת מערכות יחסים רבות בינם לבין התרבויות המקומיות. גודל גופם מגוון למדי, ונע בין גודל אגרוף אצל הינשופים הננסיים ועד מיני האוח הענקיים. עופותז אלו ניכרים בראשם ועיניהם הגדולות, ובמאפיין כמעט ייחודי הנקרא פרצוף-שמע. באמצעות אלו, דורסי הלילה משתמשים בשתי התכונות המוכרות ביותר שלהם: ראייה ושמיעה מחודדים ביותר.

כפי שניתן להבין משמם, אלו עופות טורפים הפעילים בשעות הליל והדמדומים, זאת בשונה לדורסי היום. הם נוהגים לעמוד במקום גבוה, כגון עמוד גדר או ענף עץ, ולהאזין ממנו לרחשי הטרף. כשהם מתבייתים על טרף, לפעמים כזה הנסתר מעיניהם, הם מעופפים אליו ללא השמעת קול, ומסתערים עליו בטפריהם ומקורם החדים. תפריטם מורכב לרוב ממספר מינים מועדפים אחדים, וכולל בדרך כלל חסרי חוליות (בעיקר אצל המינים הקטנים), מכרסמים ודגים. המינים הגדולים ביותר מסוגלים לצוד בהתאם טרף גדול יותר, כגון שועלים וארנבאים.

מכיוון שהם יצורי לילה, חוש השמיעה הוא האמצעי העיקרי עליו הם מסתמכים לתקשורת. קריאותיהם ייחודיות, ושונות מאוד מציוציהן הנעימים לאוזן של רבות מציפורי השיר. הקריאה המוכרת שלהם היא המייה הנשמעת כ"הו-הו", אולם מגוון הצלילים שלהם רחב למדי וכולל שריקות וציוצים, צווחות וצריחות, גרגורים, נהימות, נשיפות וחרחורים.

כחלק מהחיזור, הזכר בוחר לעצמו אתר קינון ומנסה למשוך את תשומת לבו של נקבה מזדמנת. בדרך כלל הם מונוגמיים במשך עונת הרבייה, (כלומר בני הזוג מזדווגים אך ורק אחד עם השני), ויש מינים שאף שומרים אמונים לאורך כל חייהם. הם אינם מתאמצים בבניית קנם, ועושים להם משכן בחלל מזדמן או בקנים נטושים של עופות אחרים. הביצים מוטלות במרווחי זמן של ימים אחדים, והנקבה דוגרת על כל אחת מהן במשך כ-30 יום. הזכר אחראי על אספקת המזון, ולעיתים יוצא לשחר לטרף כעשר פעמים ביום. חודשים מעטים לאחר בקיעתם, הגוזלים מסוגלים לצאת מהקן ולטפס על עצי הסביבה, אך נשארים זמן מה בקרבת הוריהם עד שהם בשלים לצאת לחיים עצמאיים.

אף על פי שהם מרכיבים את אחת מקבוצות בעלי החיים המועילות ביותר לאדם, שכן הם מווסתים את אוכלוסיות המכרסמים הפוגעות ביבול, מינים רבים נותנים תחת סכנת הכחדה. גורמי הסיכון העיקריים הם הרס בתי גידול, הנובע בין היתר מכריתת יערות בהם חיים מרבית המינים, ושימוש בחומרי הדברה, אותם סופגים המכרסמים המהווים חלק נכבד מתפריטם של מינים רבים.

רקע תרבותי

מציורי המערות של האדם הקדמון ועד ציוריו של ואך גוך, דורסי הלילה תפסו חלק לא קטן בקשר בין האדם והעופות. הם היוו מקור לאמונות רבות, שונות ומנוגדות ככל שיהיו, והיו המושא לאגדות עם נבדלות לא פחות. תרבויות פיתחו יראת כבוד כלפיהם והעריצו אותם, בזו וזלזלו בהם, החשיבו אותם לחכמים או זטיפשים, הקנו להם מעלות רפואיות, קישרו אותם אל מזג האוויר ואף אל מעגל החיים של הלידה והמוות, וראו בהם אמצעי למעשי כשפים או כקסם עצמו. דמויותיהם תוארו על מטבעות, ספלים ופסלים, הם היוו נושאים לשירה וספרות, והופיעו בציורים רבים ואף כעצמים בקברי מומיות.

תרבויות אחדות ראו בהם אותות טובים, ואחרים ראו בהם אף יצורים הנערצים על ידי אליליהם, משורריהם וסופריהם, מלומדיהם וזקני עמם. תכונה נפוצה במיוחד המיוחסת לדורסי הלילה היא החוכמה, שקושרה אליהם על ידי תרבויות רבות. בניגוד לתכונה טובה זו, ולעיתים אף במקביל לה, בפולקלורים אחרים נתפשו דורסי הלילה כאות המבשר על רעות באות וקרבות, או כיצורים האוהבים להוליך שולל, לתעתע וליצור אשליות. למשל, אמונות טפלות רווחות בכל רחבי העולם הן תפקידם של דורסי הלילה כשליחי המוות, המבשרים על מותו הקרוב של אדם, כנשמתו צמאת הנקמה של לוחם שנהרג, וכמכשפה מכונפת החוזה עתידות או חוטפת ילדים. משוער כי אלו היו אחת מקבוצות העופות הראשונות שלכדו את תשומת לבם של בני האדם הקדומים, והפנו אותה ליצירת אמונות טפלות, מיתולוגיות וכו'. הסיבה לכך היא ככל הנראה השילוב של אורח חייהם הלילי, תעופתם השקטה, עיניהם הגדולות, ראשם המסתובב כמו לא היה מחובר כלל לגוף, וקריאותיהם המשונות והמסתוריות באמצע הלילה, שלא דומות כלל לקולותיהן הנעימים של הציפורים.

כדוגמה לאמונות היכולות להתעורר מהיתקלות עם דורסי לילה, אפשר לבחון את מקרה התנשמת הלבנה. סיבה אפשרית לסיפורי רוחות ושדים הרודפים מבנים ישנים יכולה להיות הימצאות של תנשמת לבנה המקננת במבנה, שכן אם אדם נכנס אליו ומפחידה בטעות, היצור הלבן המתעופף במהירות נראה מעין רוח רפאים מרתיעה. בנוסף, בתנאי תאורה ובזוויות מסוימות נוצותיה זוהרות ובוהקות, כמין מראה המחזירה אור, מה שיכול להיות המקור לאגדות עם רבות מתרבויות שונות המספרות על אורות רפאים מרחפים, כגון האגדות על will-o'-the-wisp ו-jack-o'-lantern באירופה. מאפיין נוסף של תנשמת זו הוביל קרוב לוודאי לאגדת עם נוספת, והיא הישות הנקראת באנשי במיתולוגיה האירית. על פי האגדה, הבאנשי מתחילה לצרוח ולילל בקול מזעזע המעביר צמרמורת בשומע אותו, כאות למותו הקרב של אדם. הסבר אפשרי הוא שצווחתה של התנשמת – הנשמעת לרבים כקול לא טבעי וגורמת חלחלה לחלק מהאנשים השומעים אותו בפעם הראשונה – יצר במוחם של אנשים שהתהלכו בלילה סיפורי אימה שונים.

בתרבויות האדם הקדמון

דמות הינשוף במערת שׁובֶה (העתק המוצג במוזיאון)

תיעוד אמנותי של דורסי לילה קיים כמעט מראשית האמנות הפרהיסטורית, בציורי המערות של דרום-מערב צרפת מהתקופה הפלאוליתית העליונה. מערת שׁובֶה, בה נמצאו ציורי המערות הקדומים ביותר שנתגלו (30,000-32,000 שנים לפני זמננו), מתואר ינשוף בעל ציצות אוזניים, ככל הנראה ינשוף עצים או מין אוח כלשהו. במערת שלושת האחים (Trois Frères Cave), נמצא ציור שנחרט על אחד מקירותיה ומתוארך לכ-20,000 עד 15,000 שנים לפני זמננו ומתאר זוג אוחי שלג וצאצאיהם. תיעוד זה מצביע שתפוצת עוף זה בעבר כללה אזורים דרומיים יותר יחסית להווה.

דורסי לילה הופיעו גם בציורי המערות ואומנויות הסלע של האבוריג'ינים האוסטרליים באזור נהר ויקטוריה (Victoria River).

בתרבויות אירופה

בסיציליה, השעיר המצוי נחשב כשליחו של המוות, וקריאתו בסמוך לביתו של אדם חולה מודיעה על פטירתו בתוך שלושה ימים, ואצל הארמנים דורסי הלילה קושרו אל השטן. עם זאת, בחלק אחר של אירופה נטען כי השפעת יכולה להתרפא באמצעות שמיעת המייתו של דורס לילה, או לפחות את רוב תסמיניה. גם באנגליה, אמונה טפלה נפוצה קישרה את התנשמת הלבנה אל המוות, ואם עפה היא ליד חלונו של אדם שנפל למשכב, זה האחרון ימות תוך זמן קצר. אמונה טפלה נוספת מארץ זו ייחסה לה יכולת לחזות את תנודותיו ההפכפכות של מזג האוויר – אם נשמעה התנשמת צווחת, משמע סערה או מזג אוויר קר מתקרבים, ואם נשמעה צווחת במהלך מזג אוויר רע, משמע שקט עומד בפתח. מנהג עתיק – שאף התקיים עד המאה ה-19 – היה למסמר תנשמת לבנה מתה לדלת הבית כדי להרחיק מחלות קשות. כמו כן, הריגה של פרט שני ותלייתו באסם כדי להגן על הרכוש והיבולים מנזקי הטבע. על אף כל הנאמר, בחלק מאזורים הצפוניים באנגליה זהו מזל טוב לראות דורס לילה. אצל הקלטים, דורס הלילה סימל את השאול. אצל אנשי אטרוריה העתיקה הוא היה קשור לאל החושך. בגרמניה ילד הנולד כאשר דורס לילה קורא יחווה חיים לא שמחים. באירלנד, דורס לילה שהתעופף דרך חלון הבית היה חייב להיהרג, שכן אם יצא ייקח את מזלו של הבית יחד איתו. גם בפולקלור הפולני המוות והמזל הרע מקושר איתם, ונאמר כי אישה שמתה רווקה הופכת ליונה, בעוד אישה שמתה נשואה הופכת לדורס לילה, וכי קריאתם של דורסי לילה מסמלת רעות באות. חוואים בטרנסילבניה נהגו לגרש דורסי לילה משטחם על ידי הליכה בעירום סביב שדותיהם.

בצרפת דורסי הלילה הוערכו כל כך עד שחלקם כונו כדוכסים, ביניהם ינשוף העצים הנקרא Hibou moyen-duc (בתרגום חופשי: ינשוף דוכסי בינוני") והאוח המצוי הנקרא Hibou grand-duc או Grand-duc d'Europe (בתרגום חופשי: "ינשוף דוכסי גדול" ו"הדוכס הגדול של אירופה" בהתאמה). באזור Brittany האמינו כי דורס הלילה הנראה בדרך לקציר מסמל מזל טוב. לעומת זאת, שמה הצרפתי של התנשמת הלבנה הוא effraie, שמקורו בפועל effrayer שמשמעותו "להפחיד". כמו כן, בעיר בורדו נהגו לזרוק מלח לאש כדי לבטל את קללתו של דורס הלילה. אמונה טפלה טענה כי כאשר אישה הרה שומעת את קריאתו של דורס לילה, זהו סימן שברחמה בת. בחבל לורן, רווקות היו יוצאות ליער וקוראות לדורסי הלילה שיעזרו להם למצוא בעלים. במיתולוגיה הרומנית, חוטאים שהתחרטו עולים לגן עדן במסווה של אוח השלג. קריאתו של דורס לילה בווילס נחשבה כסימן לכך שנערה לא נשואה איבדה את בתוליה, ואם שמעה אותה אישה הרה כשהיא נמצאת לבדה, סימן שילדה יהיה מבורך. במיתולוגיה הווילסית, Blodeuedd קוללה על ידי דוד בעלה והפכה לינשוף, ולא יכלה להראות את פניה לאור יום, שכן ציפורים אחרות היו תוקפות אותה.

בניגוד לחכמתם לכאורה, קושרו דורסי הלילה אל הטיפשות. לדוגמה, בפינלנד המילה pöllö משמעותה הן ינשוף והן אדם נבער. הרומאים הקדומים (וכן באנגליה) האמינו כי אחדים מדורסי הלילה כה טפשים עד שאפשר לשכנע אותם לסובב את ראשם סחור סחור עד שהם יחנקו, בכך שמסתובבים סביב העץ עליו הם נחים. בלוקסמבורג, אמונה טפלה טוענת כי דורסי הלילה מרגלים אחר אוצרות, גונבים ומחביאים אותם.

בתרבויות יוון ורומא

ערך מורחב – הינשוף של אתנה

בקבוקון בושם בדמות ינשוף מיוון העתיקה, בערך משנת 640 לפני הספירה.

תבליט בורני (Burney Relief) הידוע גם בשם תבליט מלכת הלילה (Queen of the Night), הוא תבליט שמקורו במסופוטמיה ומתוארך לכ-1750 עד 1800 שנים לפני ספירת הנוצרים. בתבליט מתוארת דמות אישה שמשני צידיה עומדים ינשופים, והיא ככל הנראה אחת מהישויות המסופוטמיות לילית, עשתר או ארשכיגל (אלת המוות).

פסיפס ובמרכזו דורס לילה, במוזיאון בעיר אל ג'ם, תוניסיה.

דוגמה להקשר בין חוכמה ודורסי לילה הוא הינשוף המקודש ממין כוס החורבות, שהיה נפוץ כמלווה בתיאורים של האלה אתנה מהמיתולוגיה היוונית – אלה שאחד מתפקידיה היה לשלוט בחוכמה ובמלחמה – ואצל מקבילתה הרומית האלה מינרווה. הכוס הזה נחשב כמגן ומלווה של הצבאות, ומשום כך אם היה מתעופף מעל חיילים יוונים לפני המלחמה, זה היה אות לניצחון. בשל קשר זה בין השניים, נוצר הביטוי היווני "γλαῦκ’ εἰς Ἀθήνας" שפירושו המילולי "להביא ינשופים אל אתנה", וכוונתו לעשות מעשה חסר טעם ומיותר. על פי המיתולוגיה, אתנה הייתה יוצרת את דורסי הלילה אלו, ומטביעה את דמותם על מטבעות, כך שלהביא ינשופים או מטבעות ועליהם ינשופים תהיה פעולה חסרת תועלת. ינשוף זה אכן מוטבע על מטבעות יווניים רבים בגרסאות שונות, בגלל האמונה בהגנתו על המסחר והכלכלה.

כוס החורבות על צדו האחורי של מטבע טטרדרכמא אתונאי, 420-449 לפנה"ס

הן במיתולוגיה היוונית והן ברומית הופיעו ציפורי אימה שנקראו סטריקס (Strix), והם היו מכשפות שהפכו לדורסי לילה מעוותים. עוד סיפור ממיתולוגיה זו תיאר איך אל הרפואה אסקלפיוס נהפך לינשוף כנקמה מאלת התבואה דמטר על כך שהפליל את בתה פרספונה, אשתו של האדס. במיתולוגיה הרומית, Nyctimene הייתה בתו של מלך לסבוס, Epopeus. לאחר שקיימה עמו יחסי מין, מינרווה הפכה אותה לינשוף, ומכיוון שבושתה כה גדולה, היא אינה נראית לאור יום.

פליניוס הזקן כתב בספרו תולדות הטבע – עוד אחד מהכתבים המוקדמים ביותר המאזכרים דורסי לילה – כי עופות אלו הם מפלצות הלילה, וכאשר הם מופיעים הם אינם מנבאים אלא רעה. בספר מופיע מנהג, המציע לקחת את לבה של תנשמת לבנה ולהניחו מצד שמאל של אדם ישן או על חזהו, וכשזה האחרון יתעורר הוא יגלה את סודותיו הכמוסים ביותר. מנהג נוסף ברומא היה ללכוד דורס לילה הנראה מתעופף לאור יום, שכן זהו אות למזל רע, לשרוף אותו ולפזר את אפרו בנהר טיבר. שמועות נפוצות היו שזמן מה לפני רציחתו של יוליוס קיסר דורסי לילה נשמעו קוראים, וכי אישים רומאים גדולים אחרים, ביניהם אוגוסטוס קיסר ואגריפה, נחלו אי הצלחה ומזל רע לאחר היתקלותם עם יצורים אלו. האוגור, כוהנים שחזו את הבאות על פי הטבע ובעיקר על פי אורחות הציפורים. בתנאים שונים, כל עוף סימל משהו אחר, אך דורסי הלילה סימלו תמיד רעות.

דורסי לילה מופיעים בשני משלים המיוחסים למשלי איזופוס. הראשון נקרא "הינשוף והחגב" ((באנגלית): "The owl and the grasshopper"), המדבר על חסרונותיה של החנופה, והשני נקרא "הינשוף והציפורים" (The Owl and the birds) ומדבר על חוכמת דורס הלילה.

בתרבויות אפריקה והמזרח התיכון

אמונה טפלה רווחת באפריקה מקשרת בין דורסי הלילה עם אות מבשר רעות, פחד, כושפות ומוות, ואלו כלל לא נתפשים שם כסמל לחוכמה. הם משמשים בכושפות המקומית, וכן נתפשים כשליחיהם של המכשפים, וחלק מהשימוש נועד כדי להרוג אנשים דרך מעשי כישוף המנצלים מרכיבים שונים בגופו של דורס הלילה. בקמרון ובחלקים מניגריה, נמנעים מלהגות את שמם של דורסי הלילה בגלל רשעותם, אלא מכנים אותם בכינוי "הציפור המפחידה".

במצרים, שאריות חנוטות של תנשמות לבנות נמצאו בקברים, והמין היה נפוץ מאוד בכתב החרטומים המצרי, כהירוגליף לתיאור העיצור מ. בארץ זו הם היו סמל המוות, וההירוגליף עצמו סימל גם את הלילה, הקור ואת אי-המעש.

בעיר בבל, נשים החזיקו קמעות ועליהם דמויות דורסי לילה כדי להגן עליהן במהלך הלידה. בדת האסלאם, דורסי הלילה אסורים למאכל. במרוקו ואלג'יריה, מנהג דומה לזה של פליניוס קרא לבעל החושד באשתו או אב החושד בבתו במעשים הנראים להם כבגידה או ניאוף, לקחת את עין ימין של האוח המצוי ומניחה בכף ידה של האישה הישנה, מתוך אמונה שהיא תפתח את פיה ותספר על מעלליה ביום. עוד אמונות טפלות ממרוקו אומרות כי קריאתו של דורס לילה יכולה להרוג תינוקות, וכי עינו הנענדת על חוט סביב הצוואר יכולה למנוע עין הרע.

– הירוגליף בדמות תנשמת לבנה

בחצי האי ערב, דורסי הלילה נחשבו גם כאות המבשר רעות, וכהתגלמות הרוחות הרעות החוטפות את ילדיהם בלילה. אנשי האזור נהגו גם להאמין כי נשמתו של נרצח ממשיכה ליילל ולקונן עד שדמו ינקם, ואם לא, ציפור לה קראו אל סדה ("ינשוף-המוות"; al-sada) תמשיך להמות מעל קברו. באיראן, כוס החורבות נחשב כמביא מזל רע, ובחלקים אחרים של המזרח התיכון דורסי הלילה קושרו אל חורבן ומוות. ראיית דורס לילה בדרך לקרב מסמלת קרב עקוב מדם, ישיבתו על גג בית מסמלת את המוות של השוכנים בו, חזייתו בחלום לא משפיעה לרעה אלא אם נשמע קולו ושמיעת קולו מנבאת יום רע. אדם הרוטן ומתלונן רבות מושווה לדורס לילה, ואילו על אדם המבשר חדשות רעות נאמר כי יש לו פנים כינשוף.

ביהדות

בעלי חיים שלהם השמות אוח, קאת, כוס, כוס החורבות, ינשוף, שעיר, לילית ותנשמת מוזכרים מספר פעמים במקרא. החוקרים חלוקים בדעותיהם לגבי זיהוים. לדוגמה, בספר ישעיהו נכתב: ”וְרָבְצוּ שָׁם צִיִּים וּמָלְאוּ בָתֵּיהֶם אֹחִים וְשָׁכְנוּ שָׁם בְּנוֹת יַעֲנָה וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם.” (יג, כא) אף על פי כן, לא נהוג לזהותו כדורס המוכר היום בשם זה. רבי יונה אבן ג'נאח בספרו "ספר השורשים" סבר כי מדובר בנמייה, בעוד לפי מילון "Brown–Driver–Briggs" זהו תן. דוגמה נוספת הוא הקאת – בתורה מוזכרת כאחד מהעופות הטמאים, ובישעיהו ובתהילים כעוף מדברי, המסמל את חורבנו של מקום. חלק מהחוקרים מזהים אותו כלילית מדבר (Strix Butleri) או ככוס החורבות.

הינשוף מוזכר בתלמוד הבבלי, במסכת נידה כב–כג. התלמוד דן בטומאתה האפשרית של אישה, אשר הפילה עובר בדמות בעל חיים, בהם הינשוף.

דורסי לילה מופיעים על גבי דף השער של הספר "תועפות ראם", שנדפס באיזמיר בשנת תקכ"ב (1762), בדפוס יאודה חזן. בחלק התחתון של הדף מצוירים שני אריות בעלי פנים של דורסי לילה, המופיעים בספרים נוספים של אותו בית הדפוס.

בישראל

בישראל נפוץ השימוש בינשוף כסמל לחוכמה, ככל הנראה בשל עיניו הגדולות וכן בשל היותו בעל החיים המזוהה עם אתנה, אלת המלחמה והחוכמה במיתולוגיה היוונית. שימוש זה רווח במיוחד במסגרות חינוכיות לילדים.

בצה"ל קרוי גדוד הסיוע הכימי של חיל ההנדסה הקרבית (לשעבר גדוד האב"כ) בשם "גדוד ינשוף". מסוק ה-UH-60 בלקהוק מכונה בחיל האוויר הישראלי בשם "ינשוף".

בתרבויות אסיה

יש ודורסי לילה הגיעו אף לדרגת אלים, ודוגמה לכך הוא האוח ממין Bubo blakistoni, אחד מהאלים החשובים ביותר של בני איינו מיפן. חברי קבוצה אתנית מכנים אותו בשם Kotankor Kamuy, כינוי שמשמעותו "אל הכפר" או "האל המגן של הכפר", ומרימים כוסית לכבודו לפני יציאתם למסע ציד. בעתות מגפה או רעב, יש והם ממסמרים דמויות עץ לקירות ביתם. מינים אחרים מסמלים אצלם דברים שונים יותר: חברי הסוג ינשוף צווחן מזהירים מפני סכנה, ומיני אוח אחרים והתנשמת הלבנה הם שדים. בחלקים אחרים של אסיה דורסי לילה אחרים גם נתפשו כישויות אלוהיות או כאבות קדמונים קדושים, ויוחס להם הכוח להדוף ולגרש רוחות רעות, ולמנוע רעב ומגפות. במומגוליה, עורות דורסי לילה נתלים כדי לגרש רוחות רעות, ונטען כי אלו הראשונים מתעופפים לבתים כדי לקחת את ציפורניהם של האנשים.

מיכל יין טקסי סיני (zun) עשוי ברונזה, בדמותו של ינשוף, שושלת שאנג, המאה ה-11 לפני הספירה.

פסלון של האלה לקשמי וינשוף.

ציור סורי המתאר את סיפור מלחמת העורבים בדורסי הלילה, מהחיבור ההודי העתיק פנצ'טנטרה.

באזורים בסין ודרום-מזרח אסיה, אגדת עם מספרת על דורסי לילה המתענגים על דמם של תינוקות שאך נולדו, ואגדה נוספת טוענת כי הגוזלים מנקרים את עיני אמם, ואף אוכלים אותה. גם בארץ זו הוא נתפס כשליחו של המוות, ואף נטען כי קולו דומה לקולות שדים ורוחות, או לקול חפירות הקברים. בשל כך, אמונה טפלה אחת אומרת כי כאשר אדם נוטה למות, ליד ביתו ישמע דורס לילה קורא "לחפור, לחפור". מצד שני, בחלקים אחרים בסין, וכן בדרום אמריקה, משוער כי נוצותיהם מביאות מזל טוב ומסייעות לאדם המחזיק בהם בחיי האהבה שלו. גם בחלקים ממרכז אסיה, לנוצות יוחסו סגולות לשמירה מכוחות רשע, ולטפריו יוחס הכוח לגרש מחלות ולבטל אי פוריות באישה. אמונה נוספת המייחסת טוב לדורסי הלילה היא הקשרם עם הברק והתוף, שכן הם מאיר את הלילה ומפרים את השקט שלו, ועם נקודת היפוך הקיץ. מנהג הוא להציב בובות בדמותם בפינות הבית כדי להגן עליו מברקים. במיתולוגיה הסינית מופיעה הישות ליי-גונג (雷公) שהיה בעל גוף אדם, אך עם כנפים, טפרים ומקור של דורס לילה.

במיתולוגיה של מיאנמר, דורס הלילה קיבל את פרצופו השטוח כי התערב בריב של ציפורים אחרות. לעומת זאת, בבודהיזם, דורסי הלילה נתפסים כניגוד של הבורות, שכן הם מייצגים את ההתבודדות והחושך הנצרכים למדיטציה עמוקה.

גם ברוסיה, בקהילות אחדות נתפשו דורסי הלילה כמודיעים על בוא המוות והאסון. רוסים ואוקראינים נהגו לפעמים לקרוא לאדם לא חברתי בשם Сычи, שהוא השם הרוסי לסוג כוס. בקהילות אחרות, ציידים היו נושאים טפרי דורסי לילה, כך שאם ונהרגו במהלך מסעם, יוכלו לטפס אל העולם הבא. הטטרים הקדומים האמינו כי השמאנים שלהם יכולים להפוך צורתם לינשופים. בני חלמגוד (Хальмгуд) המונגולים ראו בדורסי הלילה חיה קדושה, כי האמינו שהם הצילו את ג'ינגיס חאן. אגדה מהרי אורל אומרת שאוח השלג נענש והוכרח להישאר בעוד שעופות אחרים נודדים, זאת בשל הרמאות וההונאה שלו.

בהודו ונפאל

לדורסי הלילה תפקיד מרכזי באגדות עם רבות בהינדואיזם, בעיקר למיני האוח. בהינדואיזם, דורס הלילה הוא ה-vahana (ה"נושא" במובן של נשיאה) של האלה לקשמי (Lakshmi), אלת הכסף והשפע. חלק מההודים, במיוחד אנשי בנגלדש, מאמינים כי ינשוף לבן הנכנס לבית מסמל מזל טוב, במיוחד בקשר לפרנסה.

גם בהודו נפוץ ההקשר של דורסי הלילה אל המוות, המזל רע, וכשליחי הרוע או מבשריו. בדרום הודו, קריאותיו של דורס לילה פורשו לפי מספרן: קריאה אחת משמעה סימן למוות הממשמש ובא; שתיים מסמלות הצלחה במעשים; שלוש מנבאות חתונה של אישה במשפחה; ארבע מציינות הפרעה בדבר כלשהו; חמש חוזות מסע עתידי; שש אומרות כי אורחים עתידים להגיע; שבע מסמלות מצוקה נפשית; שמונה מנבאות מוות פתאומי ותשעה מזל טוב. בחלקים אחדים של תת-היבשת ההודית, אגדת עם מספרת כי דורס הלילה נישא לעטלף. אמונה טפלה נוספת אומרת כי קריאתו של האוח בלילה, מתוך בית קברות או חורשה קדושה (sacred grove), מסמלת כי הוא לכד את נשמתו של אדם שאך נפטר.

המילה ההודית उल्लू ‏(אוּלוּ) שמשמעותה ינשוף משמשת בביטויים לתיאור טפשות, כגון הביטויים השכיחים उल्लू की तरह (אוּלוּ קִי טַרָה) שפירושו "כמו ינשוף" (להתנהג בטיפשות כמו ינשוף) ו-उल्लू बनाना (אוּלוּ בננה) שפירושו "לעשות ממישהו טפש". ביטוי נפוץ נוסף הוא לכנות אדם כינשוף, כדי להעליבו על שום טיפשותו.

בתרבויות אוקיאניה ואוסטרליה ואיים שונים

אבוריג'ינים מאוסטרליה דוברי ניב Wotjobaluk מקבוצת Wergaia האמינו כי בין דורסי הלילה לנשים יש קשר רוחני הדוק. לכל אישה דורס לילה פרטי המהווה שומר הנשמה שלה, ועל ידי כך שהנשים מגנות על הינשופים, כך מוגנים גם קרובי משפחותיהן (הגברים היו מגנים על העטלפים). חלק אחר מחשיב את דורסי הלילה כאות מבשר רעות, אם הם שוכנים בית במשך מספר ימים. ליד במדגסקר, אמונה טפלה מספרת כי דורסי הלילה מצטרפים למכשפות לריקוד על קבריהם של המתים. בחצי האי המלאי, מאמינים כי דורסי הלילה חוטפים תינוקות שאך נולדו ואוכלים אותם.

בהוואי, ינשוף העצים, שהוא דורס הלילה היחיד המצוי בארכיפלג זה, הוערך מאוד ונחשב כישות מגנה. בבורנאו, אגדת עם סיפרה על כך שהאל הפכה את אשתו לדורס לילה לאחר שגילתה את סודותיה בפני בני האנוש. בסביבות העיר מנדו (Manado), שבאי סולאווסי מאיי אינדונזיה, דורסי הלילה נחשבים לחכמים ומכונים Burung Manguni, במיוחד אצל בני Minahasa. בשל כך, אדם הרוצה להתחיל בנדודים מקשיב לקריאותיהם: קריאה מסוג אחד מסמלת שבטוח לצאת לדרך, ושנייה מסוג אחר מסמלת שכדאי להישאר בבית. בסמואה, האמונה אומרת כי האנשים הם צאצאי דורסי הלילה. ביווה ובורנאו, מין השעיר Otus bakkamoena נתפס כמושא הערצה או יראה.

בתרבות הטרום-קולומביאנית של אמריקה

בתרבות הטרום-קולומביאנית, מוטיב דורס הלילה רווח מאוד, ומופיע בין היתר בתחום הקדרות, הגילוף, יצירת טוטמים והפטישיזם. כמו כן, סיפורים ואגדות עם שונות מופיעות בקרב העמים האינדיאנים השונים (לקריאתן, ראו: Native American Owl Mythology בסימוכין עיקריים). לדוגמה, אגדה אחת מספרת על נערה שהתחתנה עם פרט מהמין אוח וירג'יניה, אחרת על ינשוף שניסה לגרום ללילה להימשך לעד, ונוספות על ילדים הנענשים על חוצפתם, על מוצאו של אוח השלג ועוד (ראו סוף הפסקה).

כלי קיבול ועליו מתוארת דמות דורס לילה, נוצר על ידי תרבות מוצ'ה (Moche).

פסלון בצורת ינשוף מלפני כ-500 עד 200 שנים לפני הספירה, מעיר הבירה קולימה של מדינת קולימה, מקסיקו.

מיכל עשוי כסף בדמות דורס לילה, שנוצר על ידי תרבות צ'ימו מפרו בין המאה ה-14 למאה ה-15.

מסכה טקסית של בני יופיק (Yupik), בה מתואר ינשוף וטרף בפיו.

לדוגמה, על גבי קערה המשויכת לתרבות מוצ'ה (Moche) – אשר התקיימה בחוף הצפוני של פרו לפני כ-100 עד 800 שנים לפני הספירה, והתבססה על חקלאות – תוארה תנשמת אוחזת מכרסם במקורה, מה שמעיד כנראה על הבנת התפקיד האקולוגי שלה כטורפת מכרסמים מזיקים. ביוטה, בני תרבות פרימונט (Fremont) היו אחראים ליצירות אמנות סלע רבות. אחת מהיצירות נמצאת ליד העיר מואב ומתוארכת ללפני 800 עד 1,500 שנים. בציור, שגובהו כ-60 ס"מ, מתואר ינשוף בעל ציצות אוזניים ורגליים ארוכות יתר על המידה. יצירה אחרת, הנמצאת בקניון ניין מייל (Nine Mile) וגובה כמטר אחד, מתארת גם היא ינשוף בעל ציצות, אך אחד שרגליו נורמליות יותר. בקניון של נהר קולומביה (Columbia River Gorge), בפארק המדינתי קולומביה הילס (Columbia Hills State Park), נמצאת יצירה נוספת המכונה לעיתים ינשופי ספדיס (Spedis owls). ככל הנראה יצירה זו נעשתה על ידי בני תרבות יקימה/יקמה (Yakima/Yakama), שהאמינו כי הינשוף היה בעלה של Tah-tah kle'-ah (בתרגום חופשי: "מפלצת אשת-הינשוף"), אחת מחמש מפלצות אחיות שנהגו לאכול אינדיאנים.

תכונות טובות קושרו לא אחת עם עופות אלו. לדוגמה, ינשופים ננסיים בדרום היבשת היו נלכדים ומושמים בכלוב, מתוך אמונה שהם יביאו מזל טוב והצלחה בחיי האהבה של בעליהם. בני צ'רוקי נהגו לרחוץ את עיניו של תינוק שאך נולד במים בהם הוטבלה נוצת דורס לילה, מתוך אמונה שפעולה זו תשפר את ראיית הלילה שלו, והשמאנים שלהם נהגו להתייעץ עם המין ינשוף צווחן מזרחי בהחלטותיהם. בני Kiowa מדרום המישורים הגדולים האמינו כי שאמנים עוצמתיים שינו צורה לדורסי לילה עם פטירתם. בני סמינול (Seminole) מפלורידה וחלק מקבוצת האינדיאנים הענקית קרי (Cree) נהגו להגיב בשריקה לשמע קריאתו של דורס לילה – אם הוא ענה זהו סימן למזל טוב, ולהפך. בני היידה מדרום-מזרח אלסקה ומחופה של קולומביה הבריטית גילפו את דמותה של הלילית המצויה על עמודי הטוטם שלהם. השמאנים של תרבות זו ענדו קמיעים שהוכנו מאיבריהם של דורסי לילה, וחשבו מסכות המעוטרות בנוצותיהם. באריזונה, במיתולוגיה של בני הופי (Hopi) התקיים יצור בשם Mongwu, שהיה בחלקו אוח וירג'יניה, המופקד על הטיפול בישויות אחרות המחוללות תעלולים (Koshari/Kachina). תרבות זו ראתה בכוס ממין Athene cunicularia – בנוסף לתפקידו כאל המוות – כשומר האש וכמשגיח של כל הדברים התת-קרקעיים (כגון נביטת הזרעים). הוא כונה בשם Ko'ko, שמשמעותו "שומר החושך".

תרבויות אשר ראו בדורסי הלילה מקור לטוב, לעיתים קרובות ראו בהם גם סימני עוצמה, אומץ וחוכמה, ואף הקנו להם תפקיד סמלי בלוחמה. בני טלינגיט (Tlingit) מהחוף המערבי התפללו לרוחות דורסי הלילה כדי שיעניקו להם אומץ בלחימה, והם אף הסתערו לקרב בקריאות המחקות את אלו של הראשונים. בצפון המישורים הגדולים, בני תת-השבט אוגללה (Oglala) משבט לקוטה של שבט-העל סו העריצו את אוח השלג יותר מכל הדורסים האחרים, בשל חוזקו הרב. משום כך, לוחמים שלחמו היטב בקרבות חבשו כיסוי ראש שהוכן מנוצותיו, כדי להעיד על גבורתם. בני הידטסה (Hidatsa) מדקוטה הצפונית ראו בכוס ממין Athene cunicularia מגן הרוחני של לוחמים אמיצים, ובני לנאפי האמינו כי דורס לילה המופיע בחלומם יהפך למגן האישי שלהם.

ביבשת זו, ייחוס נפוץ לדורסי הלילה הוא המוות, המזל הרע ואופי סורר. בתרבות זאפוטק (Zapotec) מדרום מקסיקו, נתפשה התנשמת הלבנה כמודיעה על המוות הקרב של אדם מסוים, ולאחר מכן לוקחת את נשמתו, וכן בני האפאצ'י טענו כי חלום המופיע בו דורס לילה מנבא מוות. אצל קבוצות אתניות אחרות אגדות עברו מפה לאוזן על דורסי לילה החוטפים ילדים ואוכלים אותם. הם מופיעים גם בהירוגליפים של תרבות המאיה, שם ככל הנראה קושרו לאל המוות, אל המלחמה והקרבת האדם. בני קייג'ון מלואיזיאנה ובני Ojibwe האמינו במזל הרע המקושר לדורסי הלילה, ואלו הראשונים ששנתם הוטרדה על ידי קריאתו של המין ינשוף צווחן מזרחי, אף נהגו לחלוץ את נעלם השמאלית ולהפוך אותה או להפוך את הכיס השמאלי של מכנסם כלפי חוץ, זאת כדי לבטל את המזל הרע אותו הוא מנבא. האצטקים האמינו שדורסי הלילה מסמלים את עולם השאול. על כן, בעת טקסי הקרבות האדם המוכרים שלהם, הכוהנים החזיקו מיכלי אבן שקושטו בדמויותיהם של דורסי הלילה, כדי להכיל את לבבותיהם של המוממתים.

בהקשר טוב יותר של המוות, בני פימה (Pima) מדרום-מערב ארצות הברית נהגו להניח נוצת דורס לילה בידו של אדם הנמצא על ערש דווי, כדי שבעליה יוביל אותו בבטחה במעבר בין החיים למוות. בני פואבלו (Pueblo) מאריזונה וניו מקסיקו קישרו את דורסי הלילה אל Masau'u Kachina, אל המוות שלהם, ובחלק משבטי הסו הינשוף Hin-Han היה השומר של שביל החלב, דרכו עוברות הנשמות אל העולם הבא. אנשי Kwakwa̱ka̱’wakw ראו בדורסי הלילה נשמות של בני האדם, ומשום כך נמנעו מלפגוע בהם, שכן אם נהרג אחד משמע כי האדם לו שייכת הנשמה מת גם הוא יחד עמו. אנשי מוהאבי (Mojave) מאריזונה האמינו שנפטר הופך לדורס לילה כשלב ביניים, לאחר מכן לחיפושית ולבסוף לאוויר.

דוגמאות לאגדות

אגדות עם רבות על דורסי הלילה נפוצו באמריקה. בני אפאצ'י יראו את "הינשוף הגדול" (Big Owl), שהיה יצור ענק שלפעמים לבש דמות אדם ולפעמים דמות ינשוף מצויץ, והיה מסוגל לחטוף ילד במעופו. בפולקלור של תרבות Wabanaki תואר ה-Cipelahq, ישות בדמות ציפור שנהגה להפחיד ילדים שלא שמעו בקול הוריהם. אצל בני סמינול, הסטיקיני (Stikini) היו מכשפות אשר בשעות היום היו נראות כבני סמינול לכל דבר, אך בשעות האפילה מפלצות מרושעות אלו הקיאו את נשמתן ואיבריהם הפנימיים, והפכו עצמן לינשופים הניזונים מלבבותיהם של בני האנוש. חלק מקהילות הסמינול מאמינות כי הגיית השם לבדה מעמידה את האדם בסיכון להפוך לאחת כזו. בשבטים אחרים עופות אלו נתפשים כיצורים מטרידנים או עצלנים, המגורשים אל שעות הליל כעונש על התנהגותם.

האינואיטים האמינו כי ינשוף השדות היה בעבר ילדה קטנה שהפכה לציפור בעלת מקור ארוכה, אך מרוב התרגשותה התנגשה בקיר ושיטחה את פניה. הם גם כינו את המין Aegolius funereus בכינוי "העיוור" על שום התנהגותו השקטה במשך היום, וילדיהם אף לקחו להם פרטים כחיות מחמד. בני מנומיני (Menominee) מוויסקונסין האמינו כי היום והלילה נוצרו לאחר ויכוח בין המין Aegolius acadicus לבין ארנב – זה האחרון ניצח, אך התיר את קיומו של הלילה לטובת יריבו. בני מונטגני (Montagnais) משבט האינו (Innu) שהשכנו לאורך החוף הצפוני של מפרץ סנט לורנס בקוויבק, האמינו כי אותו המין היה בעברו דורס הלילה הגדול בעולם, שהיה גאה בקולו. לאחר שזה ניסה לחקות את שאגתו של מפל, הרוח הגדולה השפילה אותו על ידי הקטנתו לדורס לילה שקולו נשמע כמו מים מטפטפים. בני נאבחו מדרום-מערב ארצות הברית כי בורא העולם, ששמו Nayenezgani, אמר לדורס הלילה כי לעתיד לבוא האנשים ישמעו בקולו כדי לדעת את עתידם. במקסיקו, אגדת עם סיפרה כי הינשוף יצר את רוח הדרום (והפרפר את מקבילתה הצפונית), וכוס החרבות הוא שליחו של "הבעלים של אדמת המתים".

באי אנדרוס (Andros), אחד מאיי בהאמה, התקיימה בעבר התנשמת Tyto pollens – עוף חסר מעוף שגובהו כמטר. ככל הנראה, תנשמת זו הייתה המקור לאגדות העם העתיקות באי על ה"צ'יקצרני" (Chickcharney), שדון דמוי עוף המחולל הרס, לו שלוש אצבעות רגליים וראש היכול להסתובב על צירו. לאורך החוף הצפון-מערבי של אלסקה, אנשי יופיק (Yupik) חבשו מסכות שבחלקן היו בצורת ינשופים (בעיקר אוח השלג) על שום היותם רוח טובה.

כמצרך ברפואה ובמטבח העממיים

דף מספר הרפואה הידוע De Materia Medica של פדניוס דיוסקורידס, שנכתב בתחילת המאה השישית. באמצע הדף ניתן להבחין בדמות ינשוף.

מכיוון שיוחסו להם סגולות על טבעיות, תרבויות רבות האמינו כי לאיבריהם השונים של דורסי הלילה תכונות מועילות שונות, ומשום כך השתמשו בהם ברפואה העממית ובטקסים. על אף שיעילותן של התרופות והפעולות השונות לא הוכחו מדעית, השימוש בהם היה רווח למדי בעבר. לדוגמה, באפריקה מנהג נפוץ הוא אכילת עיני דורס לילה כדי "לרכוש" את ראיית הלילה החדה. בפוארטו ריקו נהוג היה לרפא אסתמה על ידי אכילת דורס לילה, ובאורוגוואי הכוס ממין Athene cunicularia הוגש באופן מסורתי למחלימים ממחלה, מתוך אמונה כי טעם בשרו יעורר רעב בריא למזונות אחרים. שימוש נוסף ונרחב באיברי דורסי הלילה נעשה באסיה (ובעיקר בסין), ועל כן רבים הם שנהרגים לניצול איבריהם. לדוגמה, הם משמשים מרכיב בתכשירים המעוררים תאווה מינית עזה.

באירופה מופיעים רבים מהמתכונים לתרופות והמאכלים שמיועדים לריפוי מחלות ובעיות שונות. פליניוס הציע באותו הספר לרפא דימום תרופה שנעשתה על ידי הרתחת תנשמת לבנה בשמן, והוספה של חלב כבשה ודבש. באנגליה (וכן בהודו), ביצים ואף גוף שלם נחרכו ונטחנו לאבקה כדי לרפא בעיות ראייה וכאבי עיניים, ומרק דורס לילה בושל כדי לרפא שעלת. באיטליה, מוח או כבד של ינשוף צעיר עורבבו עם שמן ונמזגו לאוזנו של המתלונן על כאבי אוזניים, ובפולין, נוצות שנחרכו על גבי פחם ניסו לרפא שיגרון. באזורים אחרים באירופה מתכון לריפוי מחלת השיגדון הוא למרוט נוצותיו של דורס לילה, לקחת את הגוף העירום ולחנוט אותו בתנור, לכתוש ולערבב עם שומן חזיר, ולמרוח על האזור החולה. באיטליה, ראשו של אוח או ינשוף עצים עורבב עם שורש שושן ותמד, ושימש כנגד זיהום גידים. באזורים נוספים באירופה, ביצים נמרחו כדי להכהות שיער מאפיר או כדי לטפל באיבוד שיער, בושלו במרק כשהסהר בשלבי דעיכתו כדי לרפא אפילפסיה, בושלו שלושה ימים ביין כדי לסייע במקרי חמרמורת (הנגאובר), ונאכלו כדי לעורר רגש דחייה מאלכוהול. כמו כן, כפות רגליים נוצלו כמרכיב בנסיוב כנגד הכשת נחש, ונוצות הדורס, אם הושמו מתחת לכריתו של ילד מתייפח, שימשו להפסקת בכיו.

דורסי הלילה אינם שכיחים במטבחיהם של העמים השונים, אך הציד לא נדיר. ציד אוחי השלג הוא מסורת עתיקה בתרבויות מסוימות באירופה וצפון אמריקה, אשר מתקיימת בהווה גם אצל האינואיטים המתארים אותם כ"גושי בשר". קהילת דוברי שפות האתבסקה מאלסקה מתייחסת ללילית האפורה, המכונית בפיהם Nuhl-tuhl ("מהלך כבד"), כמקור מזון איכותי מפאת השומן שאותו היא צוברת במהלך החורף. לפי המסורת שלהם, רק לזקני הקהילה מותר לאכול את הלילית, ועל כן צעירים האוכלים אותה נדונים לגדילה מהירה ומוות.

ציור והרלדיקה

דורסי הלילה מופיעים בציורים רבים, ובראשם התנשמת הלבנה, מיני האוח, מיני הינשוף וכוס החורבות. להלן רשימת ציורים נבחרים:

• The Little Owl (הינשוף הקטן) – ציור משנת 1506 מאת אלברכט דירר.
• La Nuit – ציור משנת 1883 מאת ויליאם אדולף בוגרו, המתאר את אלת הלילה היוונית ניקס מלווה בדורסי לילה
• Minerva – ציור משנת 1611 מאת Hendrik Goltzius, המתאר את אלת החוכמה היוונית מינרווה ולצדה תנשמת.
• Il Barbagianni (התנשמת הלבנה) – ציור משנת 1863 מאת Valentine Cameron Prinsep.
• Das Vogelkonzert (קונצרט הציפורים) – ציור משנת 1670 מאת Melchior d'Hondecoeter.
• The Mockery of the Owl (בתרגום חופשי: הלגלוג על הינשוף) – ציור מהמחצית השנייה של המאה ה-17 מאת Jan van Kessel.
• The Witch's Daughter (בת המכשפה) – ציור משנת 1881 מאת Frederick Stuart Church.
• A Noite e os Gênios do Estudo e do Amor (בתרגום חופשי: הלילה מלווה במלאכי הלימוד והאהבה) – ציור משנת 1886 מאת Pedro Américo.
• Allegorie der Tulipomanie – ציור משנות ה-40 של המאה ה-17 מאת יאן ברויגל הבן.
• The hunter's trophy with a dog and an owl (בתרגום חופשי: שלל הצייד עם כלב וינשוף) – ציור משנות ה-60 של המאה ה-17 מאת David de Coninck.
• The Night of Enitharmon's Joy – ציור משנת 1795 מאת ויליאם בלייק.
• Toter Uhu (אוח מת) – ציור משנת 1881 מאת אדואר מאנה.
• Landscape with a Graveyard by Night – ציור מהמחצית השנייה של המאה ה-17 מאת Matthias Withoos.
• 松梟竹鶏図 – ציור מתחילת המאה ה-17 מאת Kanō Sansetsu.
• El sueño de la razón produce monstruos – ציור משנת 1799 מאת פרנסיסקו דה גויה.
• Still-Life with Owl (טבע דומם עם ינשוף) – ציור מהמחצית השנייה של המאה ה-17 מאת Pieter Boel.
• L’ombre de Samuel apparaissant à Saül chez la pythonisse d’Endor (בתרגום חופשי: העלאת שמואל הנביא באוב) – ציור מאת Salvator Rosa.
• The Philosopher's Corner (בתרגום חופשי: פינת הפילוסוף) – ציור משנת 1873 מאת Maria Richards Oakey.
• Vision ; Fantasy – ציור משנת 1895 מאת Hugo Simberg.
• Two Owls – ציור מאת Thomas Moran.
• מספר דורסי לילה מופיעים ביצירה גן התענוגות הארציים מאת הירונימוס בוש.
• Un philosophe (פילוסוף) – ציור משנת 1707 מאת Gabriel Revel.
• Owl on a Grave (ינשוף על קבר) – ציור מסביבות שנת 1836 מאת קספר דויד פרידריך.
• Das Katzenkonzert (קונצרט החתולים) – ציור מהמאה ה-17 מאת דוד טנירס הבן.
• Barn Owl Viewed from the Front (תנשמת לבנה במבט מהחזית) – ציור משנת 1887 מאת וינסנט ואן גוך.

הציורים מהרשימה

‏The Little Owl ‏La Nuit ‏ Minerva ‏ Il Barbagianni ‏Das Vogelkonzert ‏The Mockery of the Owl ‏Snowy Owl ‏קטע הציור Allegorie der Tulipomanie בו מופיעה תנשמת. ‏ The hunter's trophy with a dog and an owl ‏The Night of Enitharmon's Joy ‏Toter Uhu ‏Landscape with a Graveyard by Night ‏松梟竹鶏図 ‏ El sueño de la razón produce monstruos ‏Still-Life with Owl ‏L’ombre de Samuel apparaissant à Saül chez la pythonisse d’Endor ‏ The Philosopher's Corner ‏ Vision ; Fantasy ‏ Two Owls אחד מדורסי הלילה המופיעים ביצירה גן התענוגות הארציים. ‏ Un philosophe ‏Owl on a Grave ‏ Das Katzenkonzert ‏Barn Owl Viewed from the Front

הרלדיקה

בהרלדיקה – המדע והאמנות של תכנון, הצגת, תיאור ותיעוד שלטי אצולה – מופיעים בעלי חיים רבים. בחלק משלטים אלו מופיעים דורסי לילה, כמעט תמיד בתנוחה הנקראת close guardant, בה הפנים וחצי הגוף פונים לצופה, והכנפיים צמודות לגוף. בשלטים אלו דורסי הלילה סימלו חוכמה ושנינות, וכן דריכות וערנות.

דוגמאות לדורסי לילה בהרלדיקה

שירה, ביטויים ופתגמים

ציור של דמויות שיר האיגיון The Owl and the Pussycat, מאת אדוארד ליר.

במהלך מלחמת העולם השנייה ארצות הברית פרסמה כרזה זו, בה מצוטט השיר "A Wise Old Owl", אך סיומו שונה ל-

"Soldier.... be like that old bird!"

(בתרגום חופשי: "חייל.... היה כמו ציפור זקנה זו!") ומתחתיו הוסף הכיתוב

"Silence means security."

(בתרגום חופשי: "שתיקה משמעותה בטיחות.").

דורסי הלילה הוזכרו והיוו השראה לשירים רבים, כגון The Judge is like the Owl של אמילי דיקנסון, The Owl and the Nightingale שמחברו אינו ידוע, ו-The Owl and the Pussy-Cat של אדוארד ליר. דוגמה מוכרת נוספת היא שיר הילדים האנגלי העתיק בשם "A Wise Old Owl" (בתרגום חופשי: "ינשוף זקן חכם"). שיר זה, שתיעודו המוקדם ביותר הוא בשנת 1875 וככל הנראה נכתב מוקדם יותר, מספר על ינשוף זקן וחכם החי בעץ אלון, אשר מרבה לראות ולשמוע, ומפחית בדיבור. תיאור הינשוף בשיר מבטא את ההקשר התרבותי באירופה בין דורסי לילה לחוכמה. להלן מילותיו:

A wise old owl lived in an oak. The more he saw the less he spoke. The less he spoke the more he heard. Why can't we all be like that wise old bird?

בעלי חיים אלו מופיעים גם בביטויים ופתגמים רבים. להלן טבלה האוספת קומץ מהם:

ביטוי או פתגם (בסוגריים תרגום חופשי)	פירוש
night owl (ינשוף לילה)	מתאר אדם הנשאר ער במשך הליל, או הולך לישון בשעות הליל המאוחרות או הבוקר המוקדמות, לרוב מכיוון שמעדיף הוא לנהל את ענייניו בשעות אלו.
"I wasn't brought up in the woods to be scared by owls." (לא חונכתי ביער כדי לפחד מהינשופים)	"איני מפחד בקלות" או "האיומים שלך אינם עושים עלי רושם".
wise as an owl (חכם כינשוף)	חכם מאד; נבון ופיקח.
The owl of ignorance lays the egg of pride (ינשוף הבערות מטיל את ביצי היהירות)	אדם בור לרוב יהיה גא מאד.
Like an owl in an ivy bush (כמו ינשוף בשיח קיסוס)	אדם ששיערו מדובלל או חבוש באופן מוזר; אדם בעל מבט מפוחד; אדם הנראה חכם באופן קיצוני.
The owl flies (הינשוף התעופף)	ינשוף מתעופף כסמל להצלחה
The owl sees in his son a falcon (הינשוף רואה בבנו בז)	ההורה עיוור לאופיו האמיתי של ילדו, וחושב שהוא מוצלח מאד. הביטוי מופיע בצורות שונות, כגון "the owl thinks her own young fairest" (הינשוף חושב שילדיו הם הטובים ביותר).
To walk by owl-light	לפחד ממאסר.
When owls whoop much at night, expect a fair morrow (כשהינשופים קוראים הרבה הלילה, צפה מחר טוב)	דורסי לילה כסימן טוב לבאות
בין אם תכה את הינשוף במקל ובין אם תכה את המקל בינשוף – הינשוף הוא זה שיחוש בכאב (בלארוסית)	התוצאה זהה בכל מקרה.
Beter by een uyl geseten als met een valck gevlogen (טוב לשבת עם הינשוף מאשר לעוף עם הבז)	עדיף להיות מתון במעשיך (לשבת) ולהתרועע בחברה טובה, מאשר לחוות הרפתקאות (לעוף) בחברה רעה. דומה במקצת לפתגם "הוה זנב לאריות, ואל תהי ראש לשועלים".
The owl tells the sparrow that her head is big (הינשוף אומר לדרור שראשו גדול)	אדם לא מודע למאפייניו או מעשיו שלו.
Kad pūcei aste ziedēs (כשזנבו של הינשוף יפרח)	הגזמה המתארת מצב בו A יתקיים או יעשה כשמצב B הבלתי אפשרי יתרחש. דומה לפתגמים רבים בשפות אחרות, ביניהם: בעברית "כשלסבתא יהיו גלגלים", ברוסית "Когда рак на горе свистнет" (כשסרטן הנהרות ישרוק על גבי ההר) ובגרמנית Wenn Schweine fliegen könnten (כשחזירים יוכלו לעוף).
Apsirėdė kaip pelėda povo plunksnomis (ליטאית; היא הלבישה עצמה כינשוף עם נוצות טווס)	להיראות טיפשי
מַא יִגִ'י לִלְבּוּמ אִלַא אְלְעֻ'רַאבּ (ערבית; אף אחד לא בא אל הינשוף חוץ מהעורב)	מצא מן את מינו (הן הינשוף והן העורב נתפסות כחיות שליליות בתרבות ערב).
לו כאן מוקה פיהה אל חייר, מאי יתקלוהה סיידה (מרוקנית; אם בינשוף הייתה תועלת, לא היו מוותרים עליו הציידים)	דבר או פעולה חסרי תועלת.
When an owl comes to a mouse picnic, it's not there for the sack races. (כשינשוף מגיע לפיקניק של עכברים, זה לא במטרה לקיים מרוץ שקים)	ישנה מטרה נסתרת לפעולה מסוימת
ana ugglor i mossen (לחוש ינשופים בביצה)	לחוש בסכנה מתקרבת; לשער שמשהו לא תקין או יותר ממה שנראה לעין.

בתרבויות המערב המודרניות

בול דואר של ברית המועצות משנת 1988, המציג את דמויותיו של הסרט הידוע Ёжик в тумане (הקיפוד בערפל)

"Woodsy Owl", סמלו של שירות היערות של ארצות הברית.

ציור של ינשוף עם משקפיים, כסמל לחוכמה.

בדומה לתרבויות קדומות יותר, גם בתרבות המערב דורסי הלילה נתפשים כיצורים המסמלים חכמה ושנינות. בשל כך, נפוצות דמויות של ינשוף חכמים, כגון ינשוף ממושקף או לבוש בבגדי חכמים. לדוגמה, אחת מהדמויות הראשיות בסדרת היצירות פו הדב הוא ינשוף. הוא משמש כמעין מורה לדמויות האחרות, ונחשב לבעל החיים החכם ביותר בסביבה, אם כי הוא מפוזר למדי. הוא מרבה להאריך בדיבוריו, ולהשתמש במילים שחבריו לא מבינים.

דורסי לילה משמשים כעופות הלאומיים או כאחד הסמלים הראשיים של מקומות אחדים, בהם: אוח וירג'יניה בפרובינציית אלברטה של קנדה, לילית אפורה בפרובינציית מניטובה של קנדה, אוח השלג בפרובינציית קוויבק של קנדה, וכוס החורבות ביוון. הם גם משמשים כקמעות של מספר ארגונים, בהם: קבוצות הכדורגל האנגליות אולדהאם אתלטיק ושפילד ונסדיי, ושירות היערות של ארצות הברית.

אנשים רבים הצביעו על הדמיון בין חתול הבית למיני דורסי הלילה השונים. בתלמוד הבבלי, במסכת נידה דפים כב–כג, מוזכר הינשוף בפירוש רש"י כחיה שפניה דומות לחתול ("קריא וקיפופא - עוף הצועק בלילה ופניו דומה לחתול ועיניו לפניו"). בפינלנד, השם מקומי kissapöllö (מילולית: חתול-ינשוף) משמש לתיאור כללי של דורס לילה, ובפירוט לילית מצויה והמין Aegolius funereus. דוגמה נוספת מגיעה מקוסטה ריקה, שם השם השני בשכיחותו לדורס לילה הוא cara de gato שמשמעותו "פני חתול". בישראל, דמות הינשול שחציה ינשוף וחציה חתול, היא סמלה של מוזיאון הילדים הישראלי, וכ-30 דמויות שלה פזורות ברחבי העיר חולון.

לדורסי הלילה הופעות רבות בסיפורת, באמצעי התקשורת ותחומי הבידור השונים. להלן רשימה של הופעות נבחרות:

• בסדרת ספרי וסרטי "הארי פוטר", דורסי הלילה משמשים כאמצעי תקשורת הנקרא דואר ינשופים. בעולם זה בני אדם מחזיקים ברשותם דורסי לילה כשליחים פרטיים וכחיות מחמד, כשהשליח הפרטי של הדמות הראשית, הארי פוטר הוא אוח שלג ממין נקבה הקרויה הדוויג.
• לדורסי לילה ניתנו תפקידים לא מעטים ביצירות של חברת וולט דיסני:
  • בסרט "עליסה בארץ הפלאות" משנת 1951 מופיע ינשוף העשוי בחלקו מאקורדיון כאחד מחיות היער, ינשוף אחר כאחד מהמושבעים, וינשוף נוסף כחלק מחיות המירוץ (Caucus Race).
  • בסרטים הקצרים "Melody" ו-"Toot, Whistle, Plunk and Boom" משנת 1953, הדמות הראשית היא ינשוף בתפקיד פרופסור המרצה על מוזיקה.
  • בסרט "החרב באבן" משנת 1963 מופיע ארכימדס הינשוף, חיית המחמד של מרלין.
  • בסרט "היפהפייה הנרדמת" משנת 1959 מופיע ינשוף כאחד מחיות היער.
  • בסרט "השועל והכלבלב" משנת 1981, אחת מהדמויות הראשיות היא "ביג מאמא", ינשוף ממין נקבה.
  • בסרטים "במבי" משנת 1942 ו"במבי 2" משנת 2006, מופיע ינשוף בעל תנודות במצב הרוח.
  • בפרק ה-14 של סדרת הטלוויזיה "הרקולס" משנת 1998, מופיע ינשוף כחיית המחמד של אתנה.
  • בפרק ה-44 של סדרת הטלוויזיה "עולם סחרחר" מהשנים 1990 ל–1994, מופיע ינשוף בשם Owl Capone כפארודיה על אל קאפונה.
  • בסרט "הרפתקאות ברנארד וביאנקה" משנת 1977, מופיע ינשוף בתפקיד דיאקון.
  • במופע "אמריקה שרה" מהשנים 1974–1988, ינשוף בשם אולי (Ollie Owl) היה המנחה לצד סם העיטם.
• סדרת ספרי הפנטזיה לילדים בשם "השומרים של גא'הול" (Guardians of Ga'Hoole), וכן הסרט "אגדה עם כנפיים" מ-2010, המבוסס על הספרים, עוסקים בקהילת דורסי לילה מואנשים.
• בסרט ההנפשה הקצר הרוסי "הקיפוד בערפל" (Ёжик в тумане), אחת מהדמויות הראשיות היא ינשוף.
• בספר הילדים "ירח הינשוף" (Owl Moon) שפורסם בשנת 1987, מאת הסופרת ג'יין יולן עם איורים של ג'ון שיינרר, הדמויות יוצאת במסע לחיפוש דורסי לילה.
• בקומיקס דוקטור מידנייט, הדמויות צ'ארלס מק'ניידר ופיאטר אנטון החזיקו בדורסי לילה כחיות מחמד וכשותפים.
• בסרט "הפינגווינים ממדגסקר" משנת 2014 מופיעה אוח שלג ממין נקבה בשם אווה.
• בסדרת הטלוויזיה "רחוב סומסום" מארצות הברית, מופיע ינשוף בשם הוטס (Hoots)
• בסדרת הטלוויזיה "הפוני הקטן שלי: חברות היא קסם" המשודרת מאז 2010, חיית המחמד של טווילייט ספארקל היא ינשוף בשם Owlowiscious.
• בסרט "על קסמים ועכברים" משנת 1982, מופיע ינשוף חכם הנראה מפלצתי.
• בסדרת המשחקים "האגדה של זלדה", מופיע ינשוף חכם המנחה את הדמות הראשית לינק (Link).
• בפרסומת לחברת הממתקים טוטסי פופ (Tootsie Pop) משנת 1970 מופיעה הדמות מר ינשוף.
• בקומיקסים של DC קומיקס מופיע נבל-העל "איש הינשוף"

אטימולוגיה

שם הסדרה, Strigiformes, מורכב משתי מילים: Strig היא צורת הרבים של המילה הלטינית strix שפירושה "דורס לילה", והשנייה formes שפירושה "צורה". שם המשפחה של הינשופיים Strigidae מורכב גם הוא מהמילה strix, וכן מהסיומת dae למשפחות, ושם משפחת התנשמתיים Tytonidae מורכב באותו האופן מהמילה tyto שמקורה במילה היוונית tuto שפירושה ינשוף.

פירוש שמות הסוגים:

• Aegolius: מילה בלטינית שמשמעה "דורס", אשר דומה למילה היוונית aigolios שמשמעה "ציפור שהיא אות רע".
• Asio: שם המיוחס לפליניוס הזקן, ומשמעו "ינשוף מצויץ".
• Athene: הוא השם הלועזי לאלה אתנה.
• Bubo: משמעו "ינשוף".
• Glaucidium: צורת הקטנה של המילה היוונית glaux שהיא השם של כוס החורבות.
• Gymnoglaux lawrencii: צירוף של glaux והתחילית "gymno-", שפירושה "חשוף" (על שם רגליו העירומות), ומקורה במילה היוונית γυμνος.
• Heteroglaux blewitti: צירוף של glaux והתחילית hetero-, שפירושה "שונה" ומקורה במילה היוונית ετερος, ו-blewitti על שם פ. ר. בלוויט (F. R. Blewitt).
• Jubula lettii: צירוף של המילים הלטיניות iuba שפירושה "רעמה" או "ציצה" ו-ula שהיא צורת הקטנה.
• Lophostrix cristata: מורכב מהמילה strix והמילה lopho-, שמשמעותה "מצויץ", ו-cristata שמשמעותה "בעל ציצה".
• Megascops: צירוף של התחילית mega- שמקורה במילה היוונית μέγας שפירושה "גדול" או "ענק", והמילה היוונית "scops" שפירושה "ינשוף קטן".
• Micrathene whitneyi: צירוף של המילה Athene והמילה micra שמקורה במילה היוונית mīkrón שפירושה "קטן", ו-whitneyi מהווה אות הוקרה לגאולוג ולחוקר Josiah Dwight Whitney.
• Nesasio solomonensis: המילה "solomonensis" מתייחסת למוצאו מאיי שלמה (Solomon Islands).
• Ninox: צירוף של המילים nisus ו-noctua, ופירושו "ינשוף נצי". המילה הראשונה היא שמו של מלך מגארה מהמיתולוגיה היוונית, אשר הפך לנץ (או לדורס יום ממשפחת הנציים), והמילה השנייה מקורה במילה הלטינית noctua שפירושה "ינשוף" (בדרך כלל כוס החרבות).
• Nyctea: מקורו במילה היוונית νύχτα שפירושה "לילה".
• Otus: צורה של מילה יוונית לינשוף.
• Pseudoscops grammicus: שם הסוג מורכב מהתחילית pseudo- שפירושה "מדומה" או "שקרי" ומקורה במילה היוונית ψευδής, והמילה "scops". שם המין grammicus משמעו "שייך להרי גרמוס" (Gramos הוא רכס הרים המהווה חלק מהרכס הגדול היותר פינדוס, יוון.).
• Psiloscops flammeolus: מורכב מהמילה Psilo שמקורה במילה היוונית ψιλός שפירושה "עירום" או "חשוף", והמילה "scops". שם המין flammeolus מקורו במילה הלטינית flammula, והוא שם תואר שפירושו "בעל סימני להבות" (flammulated).
• Ptilopsis: מורכב מההתחילית היוונית ptilo- שפירושה "נוצה" ומקורה במילה היוונית πτίλον, ומהסיומת -opsis המשמשת בדרך כלל בשמות סוגים בתחום המיון, שפירושה הוא "דומה במראה" ומקורה במילה היוונית ὄψις.
• Pulsatrix: מורכב מהמילים הלטיניות pulsa, שהיא נטייה של pulso שפירושה "להכות", ומהסיומת -trix, ההופכת את הפועל למילה "מָכֶּה" (במשמעות של "האחד שמכה").
• Pyrroglaux podarginus: שם הסוג מורכב מהתחילית pyrro- שפירושה "חום-אדמדם" והמילה glaux.
• Strix: מילה לטינית שפירושה "דורס לילה".
• Surnia ulula: שם המין ulula (כוס ניצי) הוא מילה לטינית שמתארת מיני ינשופים שונים.

ספרות ומקורות

ספרות כללית

• Backhouse, Frances, "Owls of North America", "Intoduction", Firefly Books, Limited, 2013. ISBN 9781770852327.
• Grzimek’s Animal Life Encyclopedia (2nd edition), Volume 9, Birds I–IV, Order Strigiformes, pp. 331–367. Edited by Michael Hutchins, Jerome A. Jackson, Walter J. Bock, and Donna Olendorf. Farmington Hills, MI: Gale Group, 2002.
• König, Claus, F. Weick and J. H. Becking, "Owls of the world" (2nd edition), Bloomsbury Publishing, 2008. ISBN 9780713665482.
• Lewis, Deane, "Owls in Mythology & Culture", 13/05/2005, In: The Owl Pages. Accessed 06/08/2014.
  • Lewis, Deane, "World Owl Mythology", 06/10/2012, In: The Owl Pages. Accessed 06/08/2014.
• Marcot, B. G., and D. H. Johnson, "Owls in mythology and culture, pp. 88–105 in: Duncan, J. R., "Owls of the World: Their Lives, Behavior and Survival", Key Porter Books, 2003. ISBN 9781552632147.
• Mikkola, Heimo, "Owls of the World: A Photographic Guide" (2nd edition), Firefly Books, 2013. ISBN 9781770852747.
• Wayne, Lynch, "Owls of the United States and Canada: A Complete Guide to Their Biology and Behavior", pp. xi–xx, JHU Press, 2007. ISBN 9780801886874.
• "Native American Owl Mythology", Native Languages of the Americas. Accessed 06/08/2014.

אטימולוגיה

• Gledhill, D., "The Names of Plants", Cambridge University Press, 2008. ISBN 9780521866453.
• Long, Kim, "Owls: A Wildlife Handbook", Big Earth Publishing, 1998. ISBN 9781555662004.
• Williams, Tim, "A Dictionary of the Roots and Combining Forms of Scientific Words", Squirrox Press, 2005. ISBN 9781411657939.

לקריאה נוספת

• Benjamin, Jeremy, "Human Impacts on Owls Within the United States", 23/03/2006, In: The Owl Pages. Accessed 06/08/2014.
• Cenzato, Elena and Fabio Santopietro, "Owls: Art, Legend, History", Little, Brown, 1991. ISBN 9780821218792.
• Bruchac, Joseph, "Native American Animal Stories", Fulcrum Publishing, 1992. ISBN 9781555911270.
• Holmgren, Virginia C., "Owls in folklore & natural history", Capra Press, 1988. ISBN 9780884962892.
• Lake-Thom, Bobby, "Spirits of the Earth: A Guide to Native American Nature Symbols, Stories, and Ceremonies", Plume, 1997. ISBN 9780452276505.
• Nero, Robert W., "Lady Grayl: Owl with a Mission", Dundurn, 1994. ISBN 9780920474945.
• Nichols, Robert E. Jr., "Birds of Algonquin Legend", University of Michigan Press/Regional,1996. ISBN 9780472106110.
• Silcock, Fred, "The Min Min Light: The Visitor who Never Arrives", self-publishing, 2003. ISBN 9781921999109.
  • Silcock, Fred, "A Review of accounts of luminosity in Barn Owls Tyto alba", 07/06/2006, In: The Owl Pages. Accessed 06/08/2014.
• Weinstein, Krystyna, "The Owl in Art, Myth, and Legend", Grange Books, 1990. ISBN 9781856270267.