דוקטור ווטסון
 | |
| הופעה ראשונה |
חקירה בשני  |
|---|---|
| יוצרים |
ארתור קונאן דויל |
| גילום הדמות |
נייג'ל ברוס, מרטין פרימן, איאן הארט, רוברט דובאל, פטריק מקני, Alan Cox, ג'וד לאו, בן קינגסלי, Ernst Romanov, רולנד יאנג, ג'יימס מייסון, Lev Krugly, ויטאלי סולומין, אנדריי פאנין |
| מידע | |
| תאריך לידה | 1852 |
| מקצוע | רופא, כירורג, איש צבא, רופא צבאי |
| אזרחות |
הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד |
| מקום מגורים |
רחוב בייקר 221 ב' |
| דמויות קשורות | |
| אויבים |
פרופסור מוריארטי |
  | |
דוקטור ג'ון ה. ווטסון (באנגלית: Dr. John H. Watson) הוא הדמות המשנית העיקרית בספרי שרלוק הולמס, שכתב סר ארתור קונן דויל. ווטסון הוא רופא. בספרים, רוב הפעמים ווטסון הוא מספר הסיפור.
ביוגרפיה דמיונית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ווטסון היה קצין ורופא בצבא הבריטי[1]. הוא עבר הכשרה כלוחם וקצין ושירת בחיל הרגלים ברגימנט הרובאים המלכותי של נורת'אמברלנד. הוא לחם באפגניסטן במלחמה האנגלו-אפגנית השנייה[2]. ב-27 ביולי שנת 1880, בעת שסופח לרגימנט חיל רגלים אחר, רגימנט ברקשייר המלכותי, נפצע ווטסון בקרב מייוונד, ועדיין יש בגופו קליע שלא הוצא.
בשנת 1887 נשא ווטסון לאישה את מרי מורסטן, ושכר לעצמו מרפאה יחד עם רופא נוסף. בעקבות כך פחתה תדירות מפגשיו עם הולמס והרפתקאותיו עמו, למרות שהוא הקפיד לבוא לבקר את הולמס מדי פעם. בהמשך, ככל הנראה בתקופת 'מותו' של שרלוק הולמס, מתאלמן ווטסון, והוא התייחס לכך בעקיפין: "באיזשהו אופן כבר נודע לו על השכול שפקד אותי, ואת השתתפותו בצערי הביע בהתנהגותו יותר מאשר בדבריו[3]."
היכרות עם הולמס[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספר הראשון בסדרה, "חקירה בשני", מכיר ווטסון את שרלוק הולמס דרך מכר משותף. ווטסון מגלה התעניינות בתחומי עבודתו של הולמס ובשל היותו רווק, מחליט לשכור יחד עם הולמס חדרי מגורים ברחוב בייקר 221 ב', ושם הם גרו בשותפות עד לנישואיו של ווטסון.
ספרי הפרשיות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ווטסון מעלה על הכתב עשרות פרשיות שחקר שרלוק הולמס, ומוציא אותם לאור בתור קובצי סיפורים קטנים[4]. לא תמיד מרשה הולמס לווטסון לפרסם סיפור. למשל, כשעסק בפרשיית בית המלוכה ההולנדי, הולמס לא הרשה לו לכתוב דבר על המעשה, ויתרה מכך גם לא גילה לו על כך דבר.
ב"בעיה הסופית", הסיפור בו לכאורה "מת" שרלוק הולמס, משאיר הולמס לווטסון מכתב, בו הוא אוסר עליו לפרסם פרטים על אופן "מותו", ומנחה אותו כיצד להרשיע את הפושע שעמו הוא מתעמת, פרופסור מוריארטי. ווטסון מגדיר את הולמס כ"אדם המצוין והחכם ביותר שהכרתי מעודי"[5]. לפי הסיפור נראה שבינו לבין הבלש ישנה חברות עמוקה מאוד, ושניהם מעריכים מאוד איש את רעהו[6].
אזכורים בספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
סופרים ויוצרים רבים שאבו השראה מדמותו של שרלוק הולמס והעזר כנגדו ד"ר ג'ון ווטסון. הסופר ג'ון לה קארה, למשל, העיד כי את ההשראה לדמותם של גיבורו ג'ורג' סמיילי ושותפו פיטר גוילאם שאב מגיבוריו של קונאן דויל[7].
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דוקטור ווטסון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ארתור קונן דויל, "שרלוק הולמס - כל הסיפורים חלק א'", "תעלומת עמק בוסקומב", הוצאת מחברות לספרות, 2010, עמוד 78
- ^ ארתור קונן דויל, "שרלוק הולמס - כל הסיפורים חלק א'", "הטקס של בני מסגרייב", הוצאת מחברות לספרות, 2010, עמוד 335
- ^ ארתור קונן דויל, "שובו של שרלוק הולמס - כל הסיפורים חלק ב'", "הרפתקת הבית הריק", הוצאת מחברות לספרות, 2010, עמוד 14.
- ^ ג'ון לה קארה, "הקדמה:אחד ממספרי הסיפורים הגדולים בעולם, או למה אנחנו אוהבים את קולו של ווטסון", מתוך הספר "כלבם של בני בסקרוויל, ועוד סיפורים", מאת ארתור קונן דויל, הוצאת אריה ניר, 2008, עמוד 7
- ^ ארתור קונן דויל, "שרלוק הולמס - כל הסיפורים חלק א'", "הבעיה הסופית", הוצאת מחברות לספרות, 2010, עמוד 463.
- ^ ארתור קונן דויל, "שרלוק הולמס - כל הסיפורים חלק א'", "שערורייה בבוהמיה", הוצאת מחברות לספרות, 2010, עמוד 21
- ^ ג'ון לה קארה, "הקדמה: אחד ממספרי הסיפורים הגדולים בעולם, או למה אנחנו אוהבים את קולו של ווטסון", מתוך הספר "כלבם של בני בסקרוויל, ועוד סיפורים", מאת ארתור קונן דויל, הוצאת אריה ניר, 2008, עמודים 8-9