דון נלסון

דון נלסון
לידה	15 במאי 1940 (בן 83); מאסקיגן, ארצות הברית
עמדה	פורוורד
גובה	1.98 מטר
מכללה	אוניברסיטת איווה
דראפט	בחירה מספר 17, 1962; שיקגו זפריס
היכל התהילה	נבחר כמאמן בשנת 2012
קבוצות כשחקן
1962–1963 ; 1963–1965 ; 1965–1976	שיקגו זפריס ; לוס אנג'לס לייקרס ; בוסטון סלטיקס
הישגים כשחקן
	5 זכיות באליפות ה-NBA‏ (1966, 1968, 1969, 1974, 1976)
קבוצות כמאמן
1976–1987 ; 1988–1995 ; 1995–1996 ; 1997–2005 ; 2006–2010	מילווקי באקס ; גולדן סטייט ווריורס ; ניו יורק ניקס ; דאלאס מאבריקס ; גולדן סטייט ווריורס
הישגים כמאמן
	3 זכיות בתואר מאמן העונה (1983, 1985, 1992) ; אחד מ-10 המאמנים הגדולים בתולדות ה-NBA
קבוצות כג'נרל מנג'ר
1977–1987 ; 1987–1995 ; 1997–2005	מילווקי באקס ; גולדן סטייט ווריורס ; דאלאס מאבריקס
	מאזן מדליות
מתחרה עבור ארצות הברית
אליפות העולם בכדורסל

דונלד ארוויד "דון" נלסון (באנגלית: Donald Arvid "Don" Nelson; נולד ב-15 במאי 1940) הוא כדורסלן עבר אמריקאי ומאמן כדורסל לשעבר שאימן בליגת ה-NBA יותר מ-30 שנה.

כשחקן בליגת ה-NBA זכה נלסון בחמש אליפויות, כולן ב-11 העונות בהן שיחק בבוסטון סלטיקס. לאחר פרישתו ממשחק פעיל הפך למאמן וזכה שלוש פעמים בתואר מאמן השנה ב-NBA. עם 1,335 ניצחונות באמתחתו, נלסון היה למאמן בעל מספר הניצחונות הגבוה ביותר בתולדות הליגה בעת פרישתו,^[1]^[2] וזכה גם, כמאמנה של נבחרת ארצות הברית, באליפות העולם בכדורסל 1994. בשנת 1996 הוא נבחר כאחד מעשרת המאמנים הגדולים ב-NBA, וב-2012 נבחר להיכל התהילה של הכדורסל.

אביו של ג'נרל מנג'ר קבוצת דאלאס מאבריקס, דוני נלסון.

קריירת כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר סיום לימודיו התיכוניים החל נלסון בשנת 1959 לשחק במדי קבוצת הכדורסל של אוניברסיטת איווה. כבר בעונת ה"פרשמן" שלו הוא רשם ממוצעים מרשימים של 15.8 נקודות ו-10.0 ריבאונדים. נלסון המשיך ושיפר את ממוצעיו כשסיים את שתי העונות הבאות עם ממוצע קליעה של 23.8 נקודות למשחק ומעל עשרה ריבאונדים בממוצע.

נלסון נבחר בבחירה מספר 17 של דראפט ה-NBA על ידי שיקגו זפריס במדיה שיחק רק בעונת הרוקי. לאחר עונת הבכורה שלו בליגה, עבר נלסון לשחק במדיה של לוס אנג'לס לייקרס, במדיה שיחק במשך שנתיים, אך לא זכה לקרדיט רב וקלע נקודות בודדות בכל משחק, כשבעונתו האחרונה קלע רק 2.4 נקודות למשחק.

לקראת עונת 1965/1966 עבר נלסון כשחקן חופשי לבוסטון סלטיקס בהדרכתו של רד אאורבך, בה שיתף פעולה עם ג'ון האבליצ'ק, סם ג'ונס וביל ראסל. בעונת הבכורה שלו במועדון רשם נלסון ממוצעים של 10.2 נקודות ו-5.4 ריבאונדים למשחק. הוא סייע לקבוצתו לסיים את העונה עם מאזן של 54 ניצחונות מול 26 הפסדים, להעפיל לסיבוב הראשון של משחקי הפלייאוף. לאחר שהדיחו את סינסינטי רויאלז בסיבוב הראשון פגשה הקבוצה את פילדלפיה 76' שהעפילה לגמר המזרח אוטומטית.^[3] בוסטון ניצחה את פילדלפיה בחמישה משחקים 1-4 והעפילה לגמר ה-NBA בו ניצחה בשבעה משחקים וזכתה באליפות מול קבוצתו לשעבר של נלסון, לוס אנג'לס לייקרס.

עונת 1966/1967 הייתה עונתו החלשה ביותר בבוסטון מבחינת נתוניו הסטטיסטיים מלבד עונת הפרישה. תחת עונתו הראשונה של ביל ראסל כמאמן-שחקן, הצליחה בוסטון להעפיל עד לגמר המזרח בו הודחה מול פילדלפיה 76' בחמישה משחקים. נלסון קלע בעונה הסדירה 7.5 ובמשחקי הפלייאוף רק 7.1 נקודות למשחק. נלסון המשיך ושיחק בבוסטון תשע עונות נוספות, בכולן, מלבד עונת הפרישה, קלע מעל 10 נקודות למשחק כולל שיא קריירה של 15.4 בעונת 1969/1970. הוא זכה עם הקבוצה בארבע אליפויות נוספות, ובסיום עונת 1975/1976 הודיע על פרישה ממשחק פעיל. עם פרישתו הודיעה בוסטון כי מספר חולצתו, 19 יפרוש ביחד איתו וכי שחקנים בעתיד לא יורשו ללבוש מספר זה.

קריירת האימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילווקי באקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמונה עשרה משחקים לאחר תחילת עונת 1976/1977 התפטר לארי קוסטלו, מאמנה של מילווקי באקס, לאחר שהצליח לנצח בשלושה בלבד, ובמקומו מונה נלסון למאמנה הראשי של הקבוצה. ב-64 המשחקים שנותרו בעונה הסדירה הוא הצליח להוביל את קבוצתו ל-27 ניצחונות מול 37 הפסדים והקבוצה כשלה בניסיונה להעפיל למשחקי הפלייאוף.

בדראפט של 1977 בחרה מילווקי בבחירה הראשונה את קנט בנסון ובבחירה השלישית את מרכוס ג'ונסון שהיה תחת הדרכתו של ג'ון וודן באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס, והפך לבורג מרכזי בקבוצה. נלסון הוביל את מילווקי למאזן של 44 ניצחונות מול 38 הפסדים, ולמשחקי הפלייאוף מהמקום השישי במערב. הוא ניצח בסיבוב הראשון בסוויפ 0-2 את פיניקס סאנס והודח בסיבוב השני בשבעה משחקים מול דנוור נאגטס שהעפילה אליו אוטומטית.^[4]

לאחר עונה בה לא הצליח להצעיד את קבוצתו למשחקי הפלייאוף, הוביל נלסון את מילווקי בעונת 1979/1980 לאליפות הבית ולמאזן השני בטיבו במערב עם 49 ניצחונות מול 33 הפסדים, מיקום המקנה מקום אוטומטי בשלב חצי הגמר האזורי. בשלב חצי הגמר האזורי פגשה הקבוצה את סיאטל סופרסוניקס אך הודחה בשבעה משחקים.

גם בשתי העונות העוקבות זכתה מילווקי, בהדרכתו של דון נלסון, באליפות הבית המרכזי והעפילה עד לחצי הגמר האזורי בו הודחה. בעונת 1982/1983 הצעיד נלסון את הקבוצה לאליפות הבית הרביעית ברציפות, ועם מאזן של 51 ניצחונות מול 31 הפסדים, מאזן טוב פחות ממאזנו בשתי העונות הקודמות, זכה לראשונה בתואר מאמן השנה ב-NBA. במשחקי הפלייאוף הצליח נלסון לראשונה כמאמן להעפיל עד לגמר האזורי בו פגשה הקבוצה את פילדלפיה 76' של ג'וליוס אירווינג והודחה בחמישה משחקים.

את העונה הבאה סיימה מילווקי כאלופת הבית המרכזי פעם נוספת, ובמשחקי הפלייאוף הדיחה את אטלנטה הוקס בחמישה משחקים בסיבוב הראשון,^[5] ובחצי הגמר האזורי את ניו ג'רזי נטס בשישה. בגמר המזרח פגשה מילווקי את בוסטון סלטיקס של לארי בירד ורוברט פאריש והודחה בחמישה משחקים 4-1. בעונת 1984/1985 הוביל נלסון את הקבוצה לאליפות הבית בפעם השישית ברציפות, זכה בפעם השנייה בקריירה בתואר מאמן העונה אך הודח בפלייאוף פעם נוספת בחצי הגמר האזורי על ידי פילדלפיה 4-0.

נלסון המשיך ואימן את מילווקי במשך שתי עונות נוספות, בטרם עזב את המועדון לאחר שאימן בו במשך 10 שנים, כשבשבע מהן הוביל את הקבוצה ל-50 ניצחונות ומעלה לעונה.

גולדן סטייט ווריורס[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת עונת 1988/1989 מונה נלסון למאמנה של גולדן סטייט ווריורס. גולדן סטייט הייתה באותה העת מהחלשות בליגה, כשבעונה שבטרם הגעתו של נלסון הצליחה להשיג 20 ניצחונות בלבד ובאחת עשרה העונות בטרם הגעתו הצליחה להעפיל למשחקי הפלייאוף פעם אחת בלבד. את הקבוצה הוביל כריס מאלין ובדראפט של שנת 1988 בחרה גולדן סטייט את מיץ' ריצ'מונד בבחירה החמישית.

כבר בעונת הבכורה שלו הצליח נלסון להנהיג את הקבוצה למאזן חיובי של 43 ניצחונות מול 39 הפסדים ולמשחקי הפלייאוף. ריצ'מונד תרם 22.0 נקודות למשחק, שני רק למאלין שרשם שיא קריירה של 26.5 נקודות, ונבחר לתואר רוקי העונה. במשחקי הפלייאוף פגשה הקבוצה בסיבוב הראשון את יוטה ג'אז של ג'ון סטוקטון וקארל מלון שהגיעה לסדרה עם יתרון הביתיות. גולדן סטייט הדיחה את יוטה בסוויפ של 0-3 אך הפסידה בסדרת חצי הגמר האזורי לפיניקס סאנס בחמישה משחקים.

בדראפט של שנת 1989 בחרה גולדן סטייט את טים הארדוויי בבחירה ה-14 והשלים עם מאלין וריצ'מונד את השלישייה ההתקפית שנודעה בליגה בכינוי "Run TMC", כפרפרזה על הרכב ההיפ הופ run DMC. בעונת 1989/1990 סיימה הקבוצה את העונה במאזן של 37 ניצחונות מול 45 הפסדים, הארדוואי נבחר לחמישיית הרוקיז של העונה, אך הקבוצה החמיצה את משחקי הפלייאוף. בעונה העוקבת הגיעה השלישייה ההתקפית לשיאה, כאשר מאלין, ריצ'מונד והארדוואי תרמו 25.7, 23.9 ו-22.9 נקודות למשחק בהתאמה. כל אחד מהשלישייה נבחר במהלך העונה לשחקן השבוע ב-NBA פעם אחת, ומאלין נבחר אף לשחקן החודש בנובמבר ולחמישיית העונה השנייה. במשחקי הפלייאוף עברה הקבוצה בסיבוב הראשון 1-3 את סן אנטוניו ספרס אך הודחה בחצי הגמר האזורי 4-1 מול לוס אנג'לס לייקרס.

לקראת עונת 1991/1992 עזב ריצ'מונד את הקבוצה ועבר בטרייד לסקרמנטו קינגס. בשלוש העונות הבאות, העפיל נלסון פעמיים למשחקי הפלייאוף, אך לא הצליח להנהיג את הקבוצה מעבר לסיבוב המשחקים הראשון. 45 משחקים לאחר פתיחת עונת 1994/1995, כשבאמתחתו 14 ניצחונות בלבד, פוטר נלסון מהמועדון.

נבחרת ארצות הברית והניקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת טורניר אליפות העולם בכדורסל 1994 מונה נלסון למאמנה של נבחרת ארצות הברית בכדורסל. לסגל הנבחרת לטורניר לא זומנו השחקנים שזכו עם ה"דרים טים" במדליית זהב אולימפית באולימפיאדת ברצלונה (1992). עם סגל של שחקנים צעירים כשאקיל אוניל, רג'י מילר ואלונזו מורנינג^[6] הוביל נלסון את ארצות הברית לזכייה במדליית הזהב, בשמונה ניצחונות, וללא הפסדים תוך שהוא מנצח את נבחרת רוסיה בגמר הטורניר בתוצאה 91-137.

לאחר פיטוריו מגולדן סטייט, מונה נלסון ביולי 1995 למאמנה של ניו יורק ניקס. בניו יורק הסתכסך נלסון עם שחקניו, ובמיוחד עם פטריק יואינג אותו רצה להעביר בטרייד ללוס אנג'לס לייקרס כדי להבטיח כי שאקיל אוניל, שהפך לשחקן חופשי בתום העונה יעבור לקבוצתו.^[7] על אף מאזן מכובד של 34 ניצחונות מול 25 הפסדים, פוטר נלסון מקבוצה עוד לפני סיום העונה, ובמקומו מונה עוזרו ג'ף ואן גנדי.

דאלאס מאבריקס[עריכת קוד מקור | עריכה]

שישה עשר משחקים לאחר פתיחת עונת 1996/1997 מונה נלסון למאמנה של דאלאס מאבריקס לאחר שזו הצליחה להשיג ארבעה ניצחונות בלבד מפתיחת העונה. כוכב הקבוצה, שלא הצליחה להעפיל למשחקי הפלייאוף משנת 1990, וסיימה מאז במקום החמישי או השישי והאחרון בבית בכל עונה מאז, היה מייקל פינלי. בעונתו הראשונה במועדון, לא הצליח נלסון להביא שינוי משמעותי ביכולתה של הקבוצה שניצחה רק ב-16 משחקים והפסידה ביתר 50 משחקיה.

לפני דראפט ה-NBA של 1998 נרקמה עסקה בת שלוש קבוצות בין דאלאס מאבריקס, מילווקי באקס ופיניקס סאנס, ייבחר דירק נוביצקי על ידי מילווקי ויועבר לדאלאס תמורת רוברט טריילור, יחד עם פאט גאריטי שהועבר לפיניקס סאנס, שבתמורה העבירה לדאלאס את הרכז סטיב נאש. עונת 1998/1999 הייתה עונה מקוצרת בת 50 משחקים בלבד, בשל שביתת השחקנים טרם העונה.

נלסון הצליח ליצור בדאלאס קבוצה התקפית שהייתה למוליכת הליגה בסך הנקודות שנקלעו במשך שלוש שנים רצופות, בין העונות 2001/2002 ל-2003/2004,^[8]^[9]^[10] אך קבוצתו חוותה קשיים בהגנה, ובמיוחד מתחת לסלים עם ריף לפרנץ ושון בראדלי ולא הצליחה לעבור את שלב הגמר האזורי ולהעפיל לגמר ה-NBA.

בתחילת עונת 2004/2005 נעדר נלסון מעשרה משחקים בשל ניתוח שעבר בכתפו. בהמשך העונה החמיץ מספר משחקים בשל התדרדרות במצבה הבריאותי של אשתו, ובמרץ 2005 הודיע על התפטרותו מתפקידו בשל "סיבות משפחתיות".^[11] נלסון נשאר במועדון בתפקיד ניהולי, ואייברי ג'ונסון, עוזר המאמן, החליפו כמאמנה הראשי של הקבוצה.

החזרה לגולדן סטייט ווריורס[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקראת עונת 2006/2007 מונה נלסון בשנית למאמנה של גולדן סטייט ווריורס, שהעפלתה האחרונה למשחקי הפלייאוף הייתה בעונת 1993/1994, עם נלסון כמאמן. הוא החל לתת קרדיט למונטה אליס, שקיבל בעונה שטרם הגעתו 18.1 דקות למשחק, כשהעלה אותו ל-34.3 דקות בממוצע, וזה גמל לו ב-16.5 נקודות ותואר השחקן המשתפר של העונה. בסיום העונה הצליח נלסון להוביל את קבוצתו למקום השמיני במערב ולמשחקי הפלייאוף. בסיבוב הראשון של משחקי הפלייאוף פגשה גולדן סטייט את דאלאס מאבריקס שסיימה את העונה הסדירה במקום הראשון במערב. גולדן סטייט ניצחה את דאלאס בשישה משחקים, והעפילה לחצי-גמר המערב בו הפסידה ליוטה ג'אז 4-1.

נלסון המשיך ואימן בגולדן סטייט במשך שלוש עונות נוספות, בהן לא הצליח להוביל את הקבוצה למשחקי הפלייאוף בסיום העונה הסדירה. בעונת 2009/2010 הוא עקף את לני וילקינס כמאמן בעל מספר הניצחונות הגבוה ביותר בתולדות ליגת ה-NBA, ובסיום העונה פרש מאימון.

ב-9 בפברואר 2022 הוכרז כאחד מחמישה עשר המאמנים הגדולים בתולדות הNBA.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא דון נלסון בוויקישיתוף

פרופיל, באתר Basketball-Reference
פרופיל, באתר Sports-Reference
פרופיל, באתר היכל התהילה של הכדורסל
פרופיל, באתר ליגת ה-NBA
סטטיסטיקות כשחקן באתר basketball-reference.com
סטטיסטיקות כמאמן באתר basketball-reference.com
דון נלסון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ Nelson sets NBA's career victories mark in Warriors' defeat of Wolves
^ השיא נשבר על ידי גרג פופוביץ' בשנת 2022
^ באותן שנים, בשל מיעוט הקבוצות בליגה, העפילו למשחקי הפלייאוף שש קבוצות, כשהקבוצה הטובה ביותר במזרח, והטובה ביותר במערב העפילו אוטומטית לשלב הגמר האזורי
^ בין השנים 1977 ל-1984 העפלו למשחקי הפלייאוף שש קבוצות מהמערב ושש מהמזרח, שתי הקבוצות הבכירות במערב ושתי הבכירות במזרח העפילו אוטומטית לשלב חצי הגמר האזורי, הסיבוב הראשון התקיים בשיטת הטוב מ-3, ואילו שאר הסיבובים בשיטת הטוב משבעה משחקים
^ החל מעונת 1983/1984 ועד עונת 2002/2003 הסיבוב הראשון התקיים בסדרת הטוב מחמישה משחקים, ומאותה עונה גם הסיבוב הראשון מתקיים בשיטת הטוב משבעה משחקים.
^ סגל הנבחרת לטורניר אליפות העולם בכדורסל 1994
^ SPORTS OF THE TIMES; Hindsight, The Knicks And Nelson's Foresight באתר הניו יורק טיימס
^ סטטיסטיקת הקבוצות בליגה בעונת 2001/2002
^ סטטיסטיקת הקבוצות בליגה בעונת 2002/2003
^ סטטיסטיקת הקבוצות בליגה בעונת 2003/2004
^ ערן סורוקה, NBA: דון נלסון עוזב את דאלאס באתר nrg

נבחרת ארצות הברית – אליפות העולם בכדורסל 1994 (מדליית זהב)
1 • 2 • 3 • 4 דיומרס • 5 פרייס • 6 קולמן • 7 קמפ • 8 סמית' • 9 מארלי • 10 מילר • 11 ק. ג'ונסון • 12 וילקינס • 13 אוניל • 14 מורנינג • 15 ל. ג'ונסון • מאמן: נלסון		ארצות הברית

[1] Nelson sets NBA's career victories mark in Warriors' defeat of Wolves

[2] השיא נשבר על ידי גרג פופוביץ' בשנת 2022

[3] באותן שנים, בשל מיעוט הקבוצות בליגה, העפילו למשחקי הפלייאוף שש קבוצות, כשהקבוצה הטובה ביותר במזרח, והטובה ביותר במערב העפילו אוטומטית לשלב הגמר האזורי

[4] בין השנים 1977 ל-1984 העפלו למשחקי הפלייאוף שש קבוצות מהמערב ושש מהמזרח, שתי הקבוצות הבכירות במערב ושתי הבכירות במזרח העפילו אוטומטית לשלב חצי הגמר האזורי, הסיבוב הראשון התקיים בשיטת הטוב מ-3, ואילו שאר הסיבובים בשיטת הטוב משבעה משחקים

[5] החל מעונת 1983/1984 ועד עונת 2002/2003 הסיבוב הראשון התקיים בסדרת הטוב מחמישה משחקים, ומאותה עונה גם הסיבוב הראשון מתקיים בשיטת הטוב משבעה משחקים.

[6] סגל הנבחרת לטורניר אליפות העולם בכדורסל 1994

[7] SPORTS OF THE TIMES; Hindsight, The Knicks And Nelson's Foresight באתר הניו יורק טיימס

[8] סטטיסטיקת הקבוצות בליגה בעונת 2001/2002

[9] סטטיסטיקת הקבוצות בליגה בעונת 2002/2003

[10] סטטיסטיקת הקבוצות בליגה בעונת 2003/2004

[11] ערן סורוקה, NBA: דון נלסון עוזב את דאלאס באתר nrg

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]