דומיניק פיר

דומיניק פיר
Dominique Pire
לידה	10 בפברואר 1910; לף, בלגיה
פטירה	30 בינואר 1969 (בגיל 58); לוון, בלגיה
שם לידה	Georges Charles Ghislain Clement Pire
מדינה	בלגיה
השכלה	אוניברסיטת לוון; האוניברסיטה האפיפיורית של סנט תומאס אקווינס ;
השקפה דתית	הכנסייה הקתולית
פרסים והוקרה	פרס נובל לשלום (1958); צלב המפקד של מסדר המצוינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה; צלב המלחמה הבלגי 1940–1945 ;

דומיניק פיר (שם מלא: ז'ורז' צ'ארלס קלמנט גיזליין פיר; 10 בפברואר 1910 - 30 בינואר 1969) היה נזיר דומיניקני בלגי, שסייע לפליטים באירופה שלאחר מלחמת העולם השנייה ועל כך הוענק לו פרס נובל לשלום בשנת 1958.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיר נולד בדינאן, בלגיה. הוא היה הילד הבכור מבין ארבעה שנולד לג'ורג' פיר האב, פקיד אזרחי, ולברטה (רווט) פיר.

עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה בשנת 1914 משפחת פיר נמלטה מבלגיה לצרפת בסירה כדי להימלט מהכוחות הגרמנים שהתקדמו לעבר בלגיה. לאחר שביתת הנשק של 1918 הצליחה המשפחה לחזור לדינאן, שהייתה לעיי חורבות. ^[1]

חינוך[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיר למד לימודים קלאסיים ופילוסופיה בקולג' בלווי ובגיל שמונה עשרה נכנס למסדר הנזירים הדומיניקנים של לה סארט באואי. הוא נדר את נדריו האחרונים ב־23 בספטמבר 1932, ואימץ את השם דומיניק, על שם מייסד המסדר. לאחר מכן למד תאולוגיה ומדעי החברה במכון הבינלאומי האפיפיורי אנג'ליקום, האוניברסיטה האפיפיורית של סנט תומאס אקווינס, אנג'ליקום ברומא, שם קיבל את הדוקטורט שלו בתאולוגיה בשנת 1936 עם תזה שכותרתה "L'Apatheia ou insensibilité irréalisable et destructrice Apatheia". לאחר מכן חזר לסטודיום של לה סארט שם לימד סוציולוגיה.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שסיים את לימודיו חזר פיי לפרורי בלה סארט, בהוי, בלגיה, שם התמסר לסיוע למשפחות עניות לחיות על פי כבודן. במהלך מלחמת העולם השנייה שימש פייר ככומר של תנועת ההתנגדות הבלגית, והשתתף באופן פעיל בפעילותה, כגון סיוע בהברחת טייסי בעלות הברית מחוץ למדינה. הוא קיבל מספר מדליות עבור שירות זה לאחר המלחמה.

בשנת 1949, הוא החל ללמוד סוגיות הנוגעות לפליטים אחרי המלחמה וכתב ספר על העקורים. הוא הקים ארגון שיעזור להם. הארגון נתן חסות למשפחות פליטים, ובמהלך שנות החמישים הקים מספר כפרים באוסטריה ובגרמניה כדי לסייע לפליטים רבים. אף על פי שהיה נזיר דומיניקני, דומיניק פיר תמיד סירב לערבב את אמונתו האישית עם התחייבויותיו למען המקופחים, החלטה שלא תמיד הובנה על ידי הממונים עליו הדתיים.

לאחר שזכה בפרס נובל לשלום, פיר עזר גם בהקמת "אוניברסיטת שלום". מאוחר יותר השתכנע כי לא ניתן יהיה להשיג שלום ללא מיגור העוני, הוא הקים את "איי השלום", ארגון לא ממשלתי המוקדש להתפתחות ארוכת טווח של אוכלוסיות כפריות במדינות מתפתחות. הפרויקטים החלו בבנגלדש ובהודו .

הוא נפטר בבית החולים הרומי-קתולי בלובאן ב־30 בינואר 1969, מסיבוכים בעקבות ניתוח.

יותר מ-30 שנה לאחר מותו, ארבעת הארגונים שהקים עדיין פעילים. בשנת 2008 הוקמה תוכנית לכבוד עבודתו במכון לאס קאסאס באולם בלקפריארס, באוניברסיטת אוקספורד .

ארגונים שהוקמו על ידי דומיניק פייר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Service d'Entraide Familiale : ארגון חברתי
aide aux personnes de placees : פעיל בתחום הפליטים בבלגיה ומעניק חסות לילדים במדינות מתפתחות.
אוניברסיטת השלום : מתמחה במניעת סכסוכים במקום ובמקום העבודה,
איי השלום: מקיים פרויקטים של פיתוח לטווח ארוך עם אוכלוסיות בורקינה פאסו, בנין, מאלי, גינאה ביסאו, אקוודור, בוליביה ופרו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא דומיניק פיר בוויקישיתוף

דומיניק פיר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
דומיניק פיר, באתר פרס נובל (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-2012-07-02. נבדק ב-2012-10-15. {{cite web}}: (עזרה)

[1] "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-2012-07-02. נבדק ב-2012-10-15. {{cite web}}: (עזרה)

[1]

זוכי פרס נובל לשלום
1901–1925	דינן, פאסי (1901) • דוקומון, גובאט (1902) • קרמר (1903) • המוסד לחוק בינלאומי (1904) • פון זוטנר (1905) • רוזוולט (1906) • מונטה, רנו (1907) • ארנולדסון, באייר (1908) • ברנארט, דה קונסטן (1909) • לשכת השלום הבינלאומית בשווייץ (1910) • אסר, פריד (1911) • רוט (1912) • לה פונטן (1913) • לא הוענק (1914–1916) • הצלב האדום (1917) • לא הוענק (1918) • וילסון (1919) • בורז'ואה (1920) • ברנטין, לאנגה (1921) • ננסן (1922) • לא הוענק (1923-1924) • צ'מברלין, דוז (1925)
1926–1950	בריאן, שטרזמן (1926) • ביוסון, קווידה (1927) • לא הוענק (1928) • קלוג (1929) • סודרבלום (1930) • אדמס, באטלר (1931) • לא הוענק (1932) • אנג'ל (1933) • הנדרסון (1934) • פון אוסייצקי (1935) • לאמאס (1936) • ססיל (1937) • משרד ננסן הבין-לאומי לפליטים (1938) • לא הוענק (1939–1943) • הוועד הבינלאומי של הצלב האדום (1944) • הול (1945) • באלץ', מוט (1946) • מועצת שירות הידידים הבריטית, אגודה אמריקאית לשירותי הידידים (1947) • לא הוענק (1948) • אור (1949) • באנץ' (1950)
1951–1975	ז'ואו (1951) • שווייצר (1952) • מרשל (1953) • נציבות האו"ם לפליטים (1954) • לא הוענק (1955–1956) • פירסון (1957) • פיר (1958) • נואל-בייקר (1959) • לוטולי (1960) • המרשלד (1961) • פאולינג (1962) • הצלב האדום (1963) • לותר קינג (1964) • UNICEF‏ (1965) • לא הוענק (1966–1967) • קאסן (1968) • ארגון העבודה הבין-לאומי (1969) • בורלוג (1970) • ברנדט (1971) • לא הוענק (1972) • קיסינג'ר, לה דק טהו (סירב לקבל) (1973) • מקברייד, סאטו (1974) • סחרוב (1975)
1976–2000	ויליאמס, מגווייר (1976) • אמנסטי אינטרנשיונל (1977) • בגין, סאדאת (1978) • תרזה (1979) • אסקיבל (1980) • נציבות האו"ם לפליטים (1981) • מירדאל, רובלס (1982) • ואלנסה (1983) • טוטו (1984) • האגודה הבין-לאומית של רופאים למניעת מלחמה גרעינית (1985) • ויזל (1986) • אריאס (1987) • כוחות שמירת השלום של האומות המאוחדות (1988) • גיאטסו (1989) • גורבצ'וב (1990) • סו צ'י (1991) • מנצ'ו (1992) • מנדלה, דה קלרק (1993) • רבין, פרס, ערפאת (1994) • רוטבלט, קונגרס פגוואש בנושא מדע ועניינים בינלאומיים (1995) • בלו, הורטה (1996) • המאמץ העולמי לאיסור על השימוש במוקשים, ויליאמס (1997) • יום, טרימבל (1998) • רופאים ללא גבולות (1999) • קים (2000)
2001 ואילך	האומות המאוחדות, אנאן (2001) • קרטר (2002) • עבאדי (2003) • מאטאיי (2004) • הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית, אל-בראדעי (2005) • יונוס, גרמין (2006) • גור, הפאנל הבין-ממשלתי לשינוי האקלים (2007) • אהטיסארי (2008) • אובמה (2009) • שיאובו (2010) • ג'ונסון-סירליף, בואי, כרמאן (2011) • האיחוד האירופי (2012) • הארגון למניעת הפצת נשק כימי (2013) • יוספזאי, סאטיארת'י (2014) • קוורטט הדיאלוג הלאומי בתוניסיה (2015) • סנטוס (2016) • התנועה הבינלאומית להשמדת נשק גרעיני (2017) • מוראד, מקווגי (2018) • אבי אחמד (2019) • תוכנית המזון העולמית (2020) • מוראטוב, רסה (2021) • ביאליצקי, ממוריאל, המרכז לחירויות אזרחיות (2022) • נרגוס מוחמדי, (2023)