דוד פרנקו-מנדס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דוד פרנקו-מֶנְדֶס (מינדיס, מינדיז; דוד חפשי, חופשי; 13 באוגוסט 171310 באוקטובר 1792), משורר ומחזאי עברי יהודי-הולנדי.

נולד ב-1713 באמסטרדם, צאצא למשפחת אנוסים שעברה להולנד. בשנים 17351743 היה תלמידו של רמח"ל, שישב אז באמסטרדם. רוב ימיו עסק במסחר, אך גם למד תורה, תלמוד, ושפות זרות. באמצע המאה היה מן הפעילים בקבוצה של שוחרי השכלה וספרות שפעלה באמסטרדם, והשפיע מאוד על נפתלי הרץ וייזל הצעיר ששהה אז בעיר.

לקראת סוף ימיו החל לעסוק בכתיבה. כשהזמינו אותו עורכי "המאסף", כתב העת של אנשי תנועת ההשכלה, לפרסם מחיבוריו אצלם, הסכים בשמחה; עם זאת, היה חריג למדי בקבוצת המשכילים, הן מפני שהיה מבוגר מהם בהרבה והן מפני שהשתייך לעדת הספרדים, בעוד המשכילים הצעירים היו כולם אשכנזים. הוא פרסם ב"המאסף" כמה שירים וביוגרפיות של חכמי ישראל כגון מנשה בן ישראל, ובגיל 76 התקבל כחבר מן המניין ב"חברת דורשי לשון עבר" של המשכילים. הוא גם החל לכתוב חיבור אנציקלופדי בשם "אהבת דוד".

חיבוריו העיקריים הם שני המחזות שכתב. הראשון הוא גמול עתליה (אמסטרדם תק"ל 1770, מהדורות נוספות ב-1800 וב-1860), מחזה מקראי על חייה של עתליה, שהוא עיבוד ופיתוח של יצירותיהם של ראסין ושל מטאסטאזיו על אותו נושא. המחזה השני, תשועת ישראל בידי יהודית, הוא תרגום ועיבוד של יצירה אחרת של מטסטסיו. את המחזה הזה כתב ב-1791, אך הוא יצא לאור רק ב-1804 ברדלהיים על ידי המדפיס והמדקדק וולף היידנהיים. מלבד זאת הוציא עוד קובץ שירים בשם "כינור דוד", שמכיל שירים על אירועים בחיי הקהילה היהודית באמסטרדם, והותיר עוד כמה חיבורים בכתב יד.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יוסף קלוזנר, היסטוריה של הספרות העברית החדשה, חלק א', ירושלים תשי"ב, עמ' 200 - 203

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]