דוד פלומבו
 | |
| לידה |
1920  |
|---|---|
| נהרג |
13 באוגוסט 1966 (בגיל 46 בערך) |
| מקום קבורה |
הר המנוחות |
| תקופת הפעילות | 1940–1966 (כ־26 שנים) |
| תחום יצירה | פסל ברזל |
  | |
דוד פָּלוֹמְבּוֹ (1920 – 13 באוגוסט 1966) היה פסל וצייר ישראלי.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
דוד פלומבו נולד בטורקיה בשנת 1920, עלה לארץ ישראל עם הוריו בשנת 1923 וגדל בשכונת נחלת שבעה. בגיל צעיר החל לעבוד כמניח כבלים תת-קרקעיים בדואר, ובמשך הזמן נתמנה למנהל המחלקה. למד לימודי טכנאות. ב-1940 החל ללמוד בבית-הספר לאמנויות "בצלאל" וב-1942 החל ללמוד לפסל אצל הפסל זאב בן-צבי, ותקופה מסוימת שימש כעוזר בסטודיו שלו ולימד פיסול ב"בצלאל".
קריירה מקצועית אמנותית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1958 נמנה פלומבו על מייצגי ישראל בביאנלה של ונציה,[1] באותה שנה גם הציג בתערוכת העשור למדינת ישראל.[2] בשנת 1959 השתתף בתערוכה של פורשי קבוצת אופקים חדשים בבית המלין בתל אביב.[3]
בשנים 1961–1962, לימד בשלוחת בצלאל בהר ציון, בבנין בית הספר גובאט שנשכר מהכנסייה הפרוטסטנטית. בזמן שלימד בהר ציון, גילה פלומבו בית הרוס, חלק ממתחם משפחת דג'אני (ש"קבר דוד המלך" בהר ציון והמבנים הסמוכים לו היו בבעלותה עד 1948) וביקש להקים בו בתי מלאכה לאמנות ברזל וגלריה, הוא קיבל את אישור הרשויות ועבר ליצור ולהתגורר במקום.[4] עבודתו האחרונה הייתה עיצוב נרות זיכרון ל"בית ציזלינג" בקיבוץ עין חרוד מאוחד. פלומבו לא הספיק להשלים את ביצוע העבודה אותה השלימה רעייתו.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
פלומבו נהרג בעקבות תאונת דרכים במוצאי שבת, 13 באוגוסט 1966, כאשר הקטנוע שעליו רכב נתקל בשרשרת למניעת מעבר כלי רכב בשבת, שהוצבה מטעם משרד הדתות[5] במורד הכביש המוביל להר ציון.[6] הוא הועבר לבית החולים ביקור חולים ומשם לבית החולים הדסה, שם נפטר.[7] בן 46 היה במותו. הוא נקבר בהר המנוחות בירושלים.[8] השאיר אחריו אישה - יונה, ושני ילדים.[9]
אשתו, יונה פלומבו, התגוררה לאחר מותו בהר ציון, בבית שבו הקימה והפעילה עד שנות האלפיים את 'מוזיאון דוד פלומבו'. היא נספתה בשרפה שפרצה בביתה זה בינואר 2022.[10]
יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
דוד פלומבו יצר מספר פסלים מפורסמים, המעטרים אתרים מרכזיים בישראל, ובהם שערים לאוהל יזכור ביד ושם (1960), שערי החצר בכניסה לכנסת (המכונים "שערי פלומבו"), שהועתקו ממקומם ב-2007 ביחד עם פסלו של פלומבו, הסנה הבוער.
מבחר של עבודותיו ניתן למצוא בבית דוד פלומבו, הממוקם בסדנת עבודתו בהר ציון. המוזיאון נפתח חודשים ספורים לאחר מותו.[11]
מבחינה סגנונית, פסליו של דוד פלומבו מתאפיינים בכך שהמבנים ערוכים בצורה שמרכז הכובד הוא גבוה ושיווי המשקל רופף, בניגוד לכללים האסתטיים המקובלים, השואפים להקנות שיווי משקל יציב עם מרכז כובד נמוך.[12]
הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- על שמו רחוב בירושלים
- ביתן פלומבו – מסוף הכניסה למשכן הכנסת, הנקרא על שמו
- בשנת 1995, השירות הבולאי הנפיק בול דאר ישראלי שהוקדש ליצירתו "שער אוהל יזכור" ביד ושם
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דוד פלומבו (הקדמות: משה ברש, נתן נבו), ירושלים: מוזאון דוד פלומבו, 1991.
- מרים טל, 'דוד פלומבו ז"ל', ירושלים: מאסף לדברי ספרות, 1966, 2: 353–354.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גדעון עפרת, דוד פלומבו 1920–1966: הפסלים של דוד פלומבו, באתר המחסן של גדעון עפרת
- דוד פלומבו באתר הכנסת
- תצלום: דוד פלומבו מפסל את אחד משערי הכניסה לכנסת, באתר הכנסת
- משכן הכנסת בגבעת רם: תכנון ובנייה, באתר הכנסת
- אריה לרנר, תערוכות: אמנות חדישה בישראל, דבר, 12 בפברואר 1960
- תמר אבידר, בשערי הכנסת: שני אמנים ישראלים, דוד פלומבו ודני קרוון, מעצבים את שעריה ואת כותלה של הכנסת בבניינה, ו"מצפים" לביקורת על סיגנונם האישי מאד..., מעריב, 28 בינואר 1966
- צבי אלגת, הפסל מהר ציון, מעריב, 19 באוגוסט 1966
- בת-שבע שריף, אחד: לדוד פלומבו, דבר, 19 באוגוסט 1966 (שיר ורישומים מאת משה טמיר)
- משה בן-שאול, אוויר בברזל, מעריב, 25 באוגוסט 1967
- ישראל כהן, תערוכת זכרון לד. פלומבו, דבר, 31 באוגוסט 1967
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ תערוכה מוקדמת של היצירות שיישלחו לביאנלה בוונציה, הַבֹּקֶר, 2 במאי 1958
- ^ אמנות בתערוכת העשור, הַבֹּקֶר, 15 ביוני 1958
- ^ יונה פישר, "אמנות מודרנית 1959", למרחב, 23 בינואר 1959
- ^ משה בן-שאול, אוויר בברזל, מעריב, 25 באוגוסט 1967
- ^ יחיאל לימור, בתו של הפסל פלומבו תתבע פיצויים ממש. הדתות, מעריב, 31 באוגוסט 1966; הרב עמרם בלוי נאשם בגרימת מותו של פלומבו, דבר, 2 בנובמבר 1966.
- ^ הפסל דוד פלומבו נהרג, מעריב, 14 באוגוסט 1966.
- ^ "מותו של הפסל פלומבו – לא בגלל הזנחה רפואית", מעריב, 18 באוגוסט 1966. עוד על נסיבות מותו: דוד פלומבו – למנוחות; "אורות אופנועו היו כבויים", מעריב, 15 באוגוסט 1966; נסיבות מותו של פלומבו ז"ל נבדקו שוב, מעריב, 22 בספטמבר 1966; יוסף צוריאל, אישום נגד הממונה על הר ציון בקשר למות הפסל דוד פלומבו, מעריב, 1 בנובמבר 1966; החל המשפט על גרימת מותו של הפסל ד. פלומבו, דבר, 17 בנובמבר 1966; החל משפט פרשת מותו של פלומבו, מעריב, 25 בינואר 1967.
- ^ הפסל ד. פלומבו נהרג בתאונה, דבר, 15 באוגוסט 1966.
- ^ צבי אלגת, הפסל מהר ציון, מעריב, 19 באוגוסט 1966
- ^ חיים גולדיטש, האמנית שפיסלה עם בעלה את שערי הכנסת נספתה בשריפה בגיל 87, באתר ynet, 30 בינואר 2022
- ^ מוזיאון פלומבו נפתח על הר־ציון, דבר, 23 במרץ 1967.
- ^ אהרן בראנד, "בולטין למורי האמנות", 1967.