דוד עופר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דוד עופר
לידה 1919
גאלאץ, רומניה
פטירה 4 בפברואר 1994 (בגיל 75 בערך)
תאריך עלייה 1924
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים שריה עופר עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות הצבא הבריטי
צבא הגנה לישראל
משטרת ישראל
תקופת הפעילות 19461940 (צבא בריטי)
1952-1948 (צה"ל)
19761952 (משטרה)
דרגה מייג'ור בריטי מייג'ור (הצבא הבריטי)
סגן-אלוף סגן-אלוף (צה"ל)
ניצב ניצב (משטרה)
תפקידים בשירות
  • מפקד מחוז הדרום
  • מפקד מחוז תל אביב
פעולות ומבצעים
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דוד עופר (1919 - 4 בפברואר 1994) היה ניצב במשטרת ישראל, שימש מפקד מחוז הדרום ומחוז תל אביב. בכור האחים במשפחת עופר.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עופר נולד בגאלאץ שברומניה, ליוסף וצילה הרשקוביץ. בשנת 1924, בהיותו בן חמש, עלה עם משפחתו לארץ ישראל והמשפחה התיישבה בחיפה. הוא סיים לימודי תיכון בחיפה ובשנת 1940 התגייס לשורות הצבא הבריטי. בשנת 1944 עבר לשרת בבריגדה היהודית עם הקמתה וממנה השתחרר בשנת 1946 בדרגת רב-סרן. במלחמת העצמאות פיקד על גדוד 34 בחטיבת אלכסנדרוני ולאחר המלחמה שרת בחיל הים[1] עד שחרורו בשנת 1952 בדרגת סגן-אלוף. אותה שנה הצטרף בדרגת סגן ניצב למשטרת ישראל והיה ממלא מקומו של שאול רוזוליו בפיקוד על בית הספר לשוטרים[2].

עופר שימש מפקד בית הספר לשוטרים בשפרעם בשנים 1952-1956[3][4], היה סגן מפקד מחוז הצפון[5] וב-1958 עמד בראש כוחות הבלימה במרד האסירים בכלא שאטה[6][7]. לאחר דיכוי המרד הוצע להעביר את עופר לשירות בתי הספר כקצין ביטחון, כדי לשקם את השירות[8]. עופר הוצא לקורס קציני משטרה בכירים, ובסיום הקורס מונה לסגן נציב בתי הסוהר[9]. בתחילת 1960 עבר לשרת כראש ענף תנועה במחוז תל אביב[10], אך כעבור שבעה חודשים בתפקיד התמנה לפקד על מקום המעצר של אדולף אייכמן ועמד בראש צוות השמירה[11]. באוגוסט 1961 מונה לסגן מפקד מחוז הדרום, תחת שאול רוזוליו מפקד המחוז[12]. המחוז השתרע באותן שנים מחדרה ועד אילת, למעט מחוז תל אביב, ועופר עמד בראש מבצעי אבטחה מורכבים בירושלים, בהם מסעי הלוויה של יצחק בן-צבי, זאב ז'בוטינסקי ומשה שרת. בשנת 1969 הוא עמד בראש צוות החקירה של הצתת מסגד אל-אקצא.

בפברואר 1970 מונה למפקד מחוז הדרום[13]. בשנת 1972, עם מינויו של רוזוליו למפכ"ל, מונה עופר למפקד מחוז תל אביב[14], במסגרת מאמץ מרוכז להאבק בפשיעה במחוז שכלל עיבוי כוחות שכלל את יגאל מרקוס ועמוס אריכא, וכן גדוד מאנשי משמר הגבול בראשות ניצב-משנה משה טיומקין. בעקבות הפעילות המשטרתית במחוז נבלמו הבריונות והזנות, והפשיעה במחוז ירדה בעשרות אחוזים[15][16]. באוגוסט 1975 הוטחה בעופר ביקורת על שימוש בכח מופרז בפיזור הפגנות נגד קיסינג'ר[17]. נתן דונביץ כתב עליו שבעקבות נפילת בנו במלחמת יום הכיפורים הוא אינו כשיר לעמידה בתנאי לחץ[18]. בתחילת דצמבר 1975 נכתב במעריב ששר המשטרה נזף בעופר בגלל שבעט בכתב של מעריב בעת פיזור ההפגנה[19]. מרדכי גילת טען שבעקבות אירועים אלו התדרדרו היחסים בין עופר ובין שר המשטרה, שלמה הלל, ועל כן עופר שהיה נחשב למועמד מוביל להיות המפכ"ל הבא, לא קיבל את התפקיד[20]. בספטמבר 1976, לאחר שהוברר סופית שלא ימונה למפכ"ל הוא פרש מהמשטרה[21].

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוד עופר היה נשוי לחוה, ואב לשניים.
בנו הבכור, יצחק (במבי) עופר היה טייס קרב. הוא נהרג במלחמת יום הכיפורים, ב-11 באוקטובר 1973, כשמטוסו (A-4 סקייהוק) הופל מעל רמת הגולן.
הבן הצעיר, שריה, פיקד על סיירת שקד והיה ממקימי יחידת שלדג. הוא השתחרר מצה"ל בדרגת אלוף-משנה. ב-11 באוקטובר 2013, 40 שנה בדיוק לאחר שנהרג אחיו, נרצח שריה בידי מחבלים שחדרו לביתו ב"ברוש הבקעה" שבצפון בקעת הירדן (כ-3 ק"מ מדרום לשדמות מחולה)[22].
שני אחיו של דוד עופר, אנשי העסקים סמי ויולי עופר, נפטרו ב-2011.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דוד עופר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ראש הממשלה במחנה ההדרכה של הצי, הַבֹּקֶר, 18 בספטמבר 1949
    קצין בכיר בחיל הים נדון לשלוש שנות מאסר, למרחב, 12 במרץ 1959
  2. ^ 31 קציני משטרה חדשים, מעריב, 7 באוגוסט 1952
  3. ^ שינויי תפקידים במשטרה, הַבֹּקֶר, 10 בנובמבר 1952
  4. ^ דוד עופר, ראש מחלקה, 999, 16 באפריל 1953
  5. ^ חילופי תפקידים בצמרת המשטרה, מעריב, 22 באוגוסט 1956
  6. ^ נתן ריבון, 80 אסירים נמלטו. 13 הרוגים ו-11 פצועים בקרב עם כוחות הבטחון אחרי מרד בבית־סוהר בארץ, הארץ, 1 באוגוסט 1958
  7. ^ מרד האסירים בשטה, דבר, 1 באוגוסט 1958
  8. ^ הקצין ניר עומד להתמנות כנציב בתי הסוהר, מעריב, 10 באוקטובר 1958
  9. ^ מתבצעים חילופי־הגברי במשטרה, דבר, 10 באוקטובר 1958
    חילופי תפקידים במשטרה, הַבֹּקֶר, 13 במרץ 1959
  10. ^ ניצב־משנה דוד עופר - ראש ענף תנועה, למרחב, 14 בפברואר 1960
  11. ^ מפקד חדש לשומרי אייכמן, הארץ, 12 בספטמבר 1960
  12. ^ ניצב משנה עופר - סגן מפקד המחוז הדרומי, מעריב, 14 באוגוסט 1961
  13. ^ ש. רוזוליו נתמנה כראש אגף אירגון במטה הארצי, על המשמר, 4 בפברואר 1970
  14. ^ יוסף צוריאל, בעוד שבועיים נכנסים לתוקף חילופי הגברי במשטרה, מעריב, 30 ביולי 1972
  15. ^ ירידה בפשיעה, על המשמר, 20 ביולי 1973
  16. ^ מרדכי גילת, המשטרה שלנו, על המשמר, 17 בינואר 1975
  17. ^ ההסלמה באלימות חלה בגלל , מעריב, 29 באוגוסט 1975
  18. ^ מועצת העתונות דנה בכתיבה על "עניינים רגישים", דבר, 9 בנובמבר 1975
  19. ^ עופר וטיומקין קיבלו אזהרות ממפכ"ל המשטרה, מעריב, 5 בדצמבר 1975
  20. ^ מרדכי גילת, הקרב על כס המפכ"ל, על המשמר, 24 בספטמבר 1976
  21. ^ אבי רז, ניצב עופר פורש מהמשטרה, מעריב, 10 בספטמבר 1976
  22. ^ איתמר פליישמן ויואב זיתון, אל"מ שריה עופר נרצח 40 שנה בדיוק לאחר שאחיו הטייס נפל במלחמת יום הכיפורים, באתר ynet, 11 באוקטובר 2013