דוד ססולי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דוד ססולי
David Sassoli
לידה 30 במאי 1956
פירנצה, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 11 בינואר 2022 (בגיל 65)
אוויאנו, איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה David-Maria Sassoli עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה איטליהאיטליה איטליה
מקום קבורה Sutri עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת פירנצה
מפלגה המפלגה הדמוקרטית האיטלקית
davidsassoli.com
נשיא הפרלמנט האירופי
3 ביולי 2019 – 11 בינואר 2022
(שנתיים ו־27 שבועות)
רוברטה מצולה (בפועל) ←
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דַוִד מַרִיַה סַסוֹלִי (באיטלקית: David Maria Sassoli;‏ 30 במאי 1956 – 11 בינואר 2022) היה פוליטיקאי ועיתונאי איטלקי, חבר המפלגה הדמוקרטית האיטלקית. כיהן כחבר הפרלמנט האירופי משנת 2009, והחל מיולי 2019 כיהן כנשיא הפרלמנט האירופי עד לפטירתו.[1][2]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דַוִד מַרִיַה סַסוֹלִי נולד בפירנצה בשנת 1956. במהלך שנות השבעים סיים את לימודי מדעי המדינה באוניברסיטת פירנצה. את הקריירה העיתונאית שלו החל בעבודה עם עיתונים מקומיים וסוכנויות חדשות קטנות ואז החל לעבוד עם מערכת העיתון "Il Giorno" ברומא. ביולי 1986 קיבל את תעודת העיתונאי שלו. במשך כשבע שנים סיקר את האירועים החדשותיים והפוליטיים המרכזיים, והיה עד לאירועים היסטוריים כמו נפילת חומת ברלין ב-9 בנובמבר 1989.[3]

בשנת 1992 החל בקריירה הטלוויזיונית שלו כשהחל לעבוד ככתב חדשות ברשת TG3 (אנ'). בשנת 1996 הוא הנחה את התוכנית " Cronaca in diretta" (בתרגום חופשי לעברית: "סיקור חי"). לאחר מספר שנים הוא מונה לקריין ברשת TG1 (אנ'), תפקיד שבעקבותיו הפך לאחד העיתונאים הבולטים והפופולריים באיטליה.[4] בשנת 2007, כאשר ג'יאני ריוטה (אנ') מונה למנהל החדש של TG1, ססולי מונה לסגנו.[5]

קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ססולי, 2010

בשנת 2009 עזב ססולי את הקריירה העיתונאית שלו כדי להיכנס לפוליטיקה האירופית. הוא הצטרף למפלגת המרכז-שמאל, המפלגה הדמוקרטית (PD) והתמודד בבחירות 2009 לפרלמנט האירופי באיטליה, מטעם מחוז מרכז איטליה. ב־7 ביוני הוא נבחר לחבר הפרלמנט, והיה למועמד בעל מספר הקולות הגבוה ביותר במחוז בחירתו.[6][7] משנת 2009 עד שנת 2014 שימש כמנהיג משלחת המפלגה הדמוקרטית האיטלקית בפרלמנט.

ב-9 באוקטובר 2012, הציג ססולי את מועמדותו בבחירות המקדימות למועמד השמאל-מרכז לראשות העיר רומא בבחירות המוניציפליות באיטליה 2013. הוא סיים במקום השני עם 26% מהקולות, מאחורי הסנטור איגנאציו מרינו (אנ') שקיבל 55%, ולפני שר התקשורת לשעבר פאולו ג'נטילוני. מרינו שנבחר למועמד השמאל מרכז נבחר לבסוף לאחר שהביס את מועמד הימין המכהן ג'יאני אלמנו (אנ').[8]

בבחירות 2014 לפרלמנט האירופי באיטליה נבחר ססולי מחדש לפרלמנט האירופי.[9] מפלגתו, המפלגה הדמוקרטית השיגה הישג גדול בבחירות אלו וקיבלה 41% מסך קולות הבוחרים.[10]

ב-1 ביולי 2014 נבחר ססולי לסגן נשיא הפרלמנט האירופי ברוב של 393 קולות, נתון הצבעה שהפך אותו למועמד הסוציאליסטי הנבחר השני בכמות הקולות שקיבל בהיסטוריה.[11][12]

נשיא הפרלמנט האירופי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בבחירות 2019 לפרלמנט האירופי באיטליה נבחר ססולי פעם נוספת לפרלמנט האירופי, עם 128,533 קולות.[13] ב-2 ביולי 2019 הוא הוצע כמועמדה של הברית הפרוגרסיבית של הסוציאליסטים והדמוקרטים (S&D) לנשיא הפרלמנט האירופי החדש.[14] למחרת נבחר ססולי לנשיא על ידי האספה עם 345 קולות בעדו, והחליף את קודמו אנטוניו טאיאני.[15] הוא היה האיטלקי השביעי שכיהן בתפקיד.

בנאום כניסתו לתפקיד דיבר על הפרויקט האירופי כחלום של שלום ודמוקרטיה. לדבריו, אזרחי אירופה הראו שהם עדיין מאמינים בפרויקט ודיברו על כך שהם גאים בגיוון האירופי.[16] הוא הוסיף כי "אירופה תהיה חזקה יותר רק עם פרלמנט שממלא תפקיד חשוב יותר". [17]

פעולתו הראשונה בתפקיד הייתה לחלוק כבוד לכל קורבנות הטרור באירופה, כשהוא נכח באחד מאתרי פיגועי מרץ 2016 בבריסל. הוא אמר: "עלינו לחלוק כבוד לקורבנות בבירת אירופה. עלינו להנציח את אזרחי אירופה שהיו קורבנות להתקפות אלה. זוהי מחווה לכל קורבנות הטרור. רציתי להתחיל את תקופתי כנשיא במעשה סמלי זה."[18]

ססולי עם עבדאללה השני, מלך ירדן בבריסל, 2019

ב-19 בדצמבר 2019 ססולי דרש את שחרורו של אוריול ז'ונקראס (אנ'), סגן נשיא קטלוניה לשעבר שנבחר לחבר הפרלמנט האירופי ונכלא לאחר המשבר החוקתי בספרד (אנ') בשנת 2017. כחבר הפרלמנט האירופי, ז'ונקראס זוכה לחסינות פרלמנטרית. ססולי דרש משלטונות ספרד לציית לפסק הדין של הפרלמנט האירופי ולשחררו.[19]

ססולי בפגישה עם מזכיר המדינה של ארצות הברית, מייק פומפאו בבריסל, 2019
ססולי בפגישה עם ראש ממשלת בריטניה, בוריס ג'ונסון במעונו ברחוב דאונינג 10 בלונדון, 2019

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דייוויד ססולי היה נשוי לאלסנדרה ויטוריני, ולהם שני ילדים.[20]

בריאותו של ססולי התדרדרה בספטמבר 2021 והוא אושפז לאחר שחלה במחלת הלגיונרים ולקה בדלקת ריאות. בדצמבר 2021 אושפז שוב עקב סיבוכים של מיאלומה נפוצה. הוא נפטר ב-11 בינואר 2022.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דוד ססולי בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Home | David Maria SASSOLI | MEPs | European Parliament". European Parliament. נבדק ב-13 ביולי 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ Baume, Maïa de La (3 ביולי 2019). "David Sassoli elected European Parliament president". POLITICO. נבדק ב-13 ביולי 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  3. ^ BIOGRAFIA, David Sassoli, ‏2017-12-06 (באיטלקית) (ארכיון)
  4. ^ "David Sassoli eletto presidente dell'Europarlamento al 2° scrutinio". L'HuffPost (באיטלקית). 3 ביולי 2019. נבדק ב-13 ביולי 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ "David Sassoli – biografia Raiuno Raidue". 22 ביוני 2008. אורכב מ-המקור ב-22 ביוני 2008. נבדק ב-13 ביולי 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  6. ^ "Berlusconi fallisce l'obiettivo tre milioni Nell'Idv De Magistris batte Di Pietro". La Repubblica. נבדק ב-13 ביולי 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  7. ^ "Europee: le preferenze raccolte dai candidati del Pd". Sky TG24. נבדק ב-13 ביולי 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  8. ^ "Elezioni Comunali 2013, Liste e risultati: Roma". La Repubblica. 10 ביוני 2013. נבדק ב-10 ביוני 2013. {{cite news}}: (עזרה)
  9. ^ "Partito Democratico – Liste e candidati – Italia – Elezioni Europee – 25 maggio 2014". la Repubblica (באיטלקית). נבדק ב-13 ביולי 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  10. ^ "Renzi stravince il "derby" con Grillo Pd al 40,8%, M5S 20 punti indietro". Corriere della Sera (באיטלקית). 25 במאי 2014. נבדק ב-13 ביולי 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  11. ^ "I nuovi vicepresidenti del Parlamento europeo". Il Post (באיטלקית). 2 ביולי 2014. נבדק ב-13 ביולי 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  12. ^ "Sassoli David". Eurodeputatipd.eu (באיטלקית). אורכב מ-המקור ב-2019-07-03. נבדק ב-13 ביולי 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  13. ^ "Speciale Elezioni Ue: liste, candidati ed eletti in Italia". la Repubblica. נבדק ב-13 ביולי 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  14. ^ "Parlamento Ue, in corso la votazione. Sassoli in pole per la presidenza". Il Sole 24 ORE (באיטלקית). נבדק ב-13 ביולי 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  15. ^ "Italian chosen as European Parliament president". BBC. 3 ביולי 2019. נבדק ב-3 ביולי 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  16. ^ "Who is the new European Parliament president David-Maria Sassoli?". euronews.com. 3 ביולי 2019. נבדק ב-13 ביולי 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  17. ^ "European Parliament: Who is David Sassoli". Deutsche Welle. 3 ביולי 2019. נבדק ב-13 ביולי 2019. {{cite news}}: (עזרה)
  18. ^ "EP President Sassoli paid tribute to victims of terrorism in Europe | News | European Parliament". European Parliament. 7 במאי 2019. נבדק ב-13 ביולי 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  19. ^ "Junqueras immunity: European Parliament President calls on Spanish authorities to comply ruling". euronews. 19 בדצמבר 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ "Biografia di David Sassoli". www.cinquantamila.it.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=דוד_ססולי&oldid=37365038"