דוד ניב (היסטוריון)

דוד ניב

תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	15 בדצמבר 1915 וולקוביסק, ברוסיה
פטירה	21 בספטמבר 1988 (בגיל 72)
תאריך עלייה	1935
מדינה	ישראל
כינוי	שאול
השתייכות	אצ"ל, הצבא הבריטי
דרגה	סמל
הנצחה
על שמו רחוב בפסגת זאב בירושלים ובבאר שבע

דוד ניב (ליניבסקי) (15 בדצמבר 1915 – 21 בספטמבר 1988) היה לוחם והיסטוריון של האצ"ל.

ביוגרפיה

נולד בעיר וולקוביסק שברוסיה. היה חבר ילדות של יצחק שמיר. בשנת 1930 הצטרף לארגון בית"ר. סיים גימנסיה עברית בביאליסטוק, ולאחר שנת לימודים באוניברסיטת ורשה עלה לארץ ישראל בשנת 1935.

שירת בפלוגת הגיוס של בית"ר בזכרון יעקב, ירושלים העתיקה (פלוגת הכותל) ובנחלת יצחק בדרך לירושלים. במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט שירת שנה וחצי כנוטר במשטרת המנדט.

ב-1936 הצטרף לאצ"ל. כינויו במחתרת היה "שאול". תפקידיו היו הדרכה, הסברה וארגון. דרגתו הייתה סמל.

ב-1942 התגייס לצבא הבריטי. תפקידו היה ארגון "מזכירות החיילים", גוף שנוצר לשמש כמתווך בין אנשי אצ"ל שהתגייסו לצבא ושלטונות הצבא.

ב-1945 השתחרר מהצבא ובאוגוסט אותה שנה נעצר במעצר מנהלי לפי תקנות ההגנה (שעת חירום) ללא משפט בגלל עברו באצ"ל ונשלח למעצר במחנה המעצר בלטרון.

ב-20 בדצמבר 1945 הוטס בקבוצה של 55 עצירים, למחנה המעצר "סמבל" ליד אסמרה באריתריאה. הוא השתתף בחיי התרבות במחנה, כתב והלחין את השיר הם לא ישברו אותנו שהפך עד מהרה להמנון כל הגולים:

הם לא ישברו אותנו
אנו לא נכוף הגב
כל עוד זו הרוח בנו
וכל עוד פועם הצו...

ב-17 בינואר 1946 פתחו חיילי המשמר הסודניים באש על הגולים. שניים נהרגו ו-12 נפצעו. הוא נפצע קשה והיה מאושפז כשנה בבית חולים צבאי בריטי.

ב-12 במרץ 1947 הועבר עם כל הגולים למחנה גילגיל בקניה משם שוחרר ב-11 במרץ 1948 והוחזר ארצה. נשלח על ידי האצ"ל לאירופה בענייני רכש וארגון. עם שובו ארצה ב-1949, המשיך את לימודיו האקדמיים באוניברסיטה העברית בירושלים וב-1953 הוענק לו תואר מוסמך בספרות ולשון עברית.

במשך הזמן מונה כנציב בית"ר בארץ וכראש ההנהגה העולמי של בית"ר. היה מנהל מדור העיתונות של הקרן הקיימת לישראל ועורך ביטאונה (1949–1960).

במאי 1962 ייסד את הרבעון "האומה", הבמה למחשבה לאומית של המסדר על שם זאב ז'בוטינסקי, והיה עורכו הראשון.

בשנים 1968–1980 היה עורך דברי הכנסת. פרסם מאמרים רבים בענייני חינוך, ספרות ולשון. יצירתו הגדולה והחשובה ביותר היא מערכות הארגון הצבאי הלאומי שראתה אור בשישה כרכים (1965-1976).

בשנת תשמ"א, 1981 זכה בפרס ז'בוטינסקי לספרות ולמחקר.

השאיר אלמנה, נעמי ניב, שתי בנות: נאוה פוגל ומיכל סדן, וכן את תמי בתה של רעייתו נעמי. לדוד ארבעה נכדים, ביניהם העיתונאית יסמין סצ'ני.

ארכיונו הופקד בארכיון הציוני המרכזי בירושלים.

על שמו רחוב בשכונת פסגת זאב בירושלים. וכן רחוב בבאר שבע.

מספריו

• דוד ניב, אז ועתה: מסות, הערות, שיחות, 1987
• דוד ניב (עורך), קח עמך: מדריך בשאלות הסכסוך הערבי-ישראלי, 1984
• דוד ניב (עורך), ראש פנה בת מאה תרמ"ב-תשמ"ב, 1983
• דוד ניב, יעדי הצעירים: לאור משנתו של זאב ז'בוטינסקי, 1982

קישורים חיצוניים

• רשימת הפרסומים של דוד ניב, בקטלוג הספרייה הלאומית
• הספרים של דוד ניב, באתר "סימניה"
• דוד תדהר (עורך), "דוד ניב (ליניבסקי)", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך טו (1966), עמ' 4717
• מילות השיר "הם לא ישברו אותנו" והאזנה לו, באתר זמרשת
• משה דור, אצ"ל: ההיסטוריה, מעריב, 11 במאי 1973
• דוד ניב (1915-1988), דף שער בספרייה הלאומית