דוד מועלם

דוד מועלם
	דוד מועלם
לידה	1931; בגדאד, עיראק
פטירה	1 באפריל 2021 (בגיל 90 בערך)
מדינה	ישראל
השכלה	בית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה, תל אביב
השתייכות	מערכת בתי המשפט הישראלית
תקופת כהונה	1988–1998 (כ־10 שנים)
תקופת הפעילות	? – 1 באפריל 2021
תפקידים בולטים	שופט בית משפט השלום בכפר סבא
פעילויות נוספות	מוזיקולוג
צאצאים	ינון מועלם

דוד מועלם (1931 – 1 באפריל 2021) היה שוטר במשטרת ישראל, שופט ומוזיקולוג ישראלי, מחבר הספר "הסולם והמקאם במסורת המוזיקלית הערבית".

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מועלם נולד בשנת 1931 בבגדאד שבעיראק. סיים את לימודיו התיכוניים בשנת 1948 בבית הספר היהודי שמאש, של הקהילה היהודית. עבר את בחינות הכניסה של אוניברסיטת לונדון. בנוסף, למד מוזיקה קלאסית בנגינה על כינור, והשתתף בייסודה של תזמורת בשם "The First Baghdad Philharmonic Orchestra", במכון לאמנויות היפות בבגדאד. הוא הצטרף למחתרת הציונית בעיראק ובהוראתה עלה לישראל ב-1950.

בשנת 1950 התגייס למשטרת ישראל בה שירת עד 1967 בסיימו את השרות בדרגת רב-פקד. ב-1958 סיים את לימודי המשפטים בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה, ולאחר התמחות במשטרה ובפרקליטות מחוז תל אביב קיבל בשנת 1961 רישיון לעסוק בעריכת דין.

בשנת 1958 מונה, אז בדרגת פקד, לתפקיד עוזר היועץ המשפטי במטה הארצי של משטרת ישראל ויחד עם יחזקאל קרתי השתתף בהקמת משרד היועץ המשפטי של משטרת ישראל. בשנת 1963 הועבר למחוז תל אביב של המשטרה כסגן ראש מדור התביעות בתפקיד ראש מדור הדרכה וייעוץ משפטי. בתקופה זו כתב מאמרים משפטיים בענייני משטרה ופלילים שפורסמו ב"הפרקליט" ובעלוני המשטרה, ובהם מאמר רחב על מסדרי זיהוי.

בשנת 1967 פרש מהמשטרה ועבד כעורך דין בשוק הפרטי עד שנת 1988. בתקופה זו התחיל להרצות בבית הספר לפיקוד ומטה של המשטרה ושימש כחבר בבית הדין הארצי למשמעת של לשכת עורכי הדין.

בשנת 1988 מונה לשופט בבית משפט השלום בכפר סבא. בשנת 1998 פרש לגמלאות. בינואר 1999 מונה כשופט בדימוס בבית המשפט לעניינים מקומיים ברמת גן וכיושב ראש ועדות שחרורים שליד שירות בתי הסוהר.

באוקטובר 2006 סיים תפקידו במערכת בתי המשפט. מאז פרישתו ממערכת בתי המשפט עסק במוזיקולוגיה וחקר את השיטה המוזיקלית הערבית, כתב והרצה. בשנת 2006 הוציא לאור את ספרו "הסולם והמקאם במסורת המוזיקלית הערבית" המשמש כספר יסוד במוסדות השונים למוזיקה. באפריל 2010 יצא לאור התרגום לאנגלית של הספר בשם: "The Maqam Book: A Doorway to Arab Scales and Modes". בשנת 2013 הכיר משרד החינוך בספר כספר לימוד למגמות המוזיקה בחטיבות העליונות של בתי הספר הממלכתיים והממלכתיים-דתיים. מועלם היה חבר באיגוד הישראלי למוזיקולוגיה.

נפטר ב-1 באפריל 2021.^[1] בנו הוא המוזיקאי ינון מועלם.^[2]

הסולם והמקאם במסורת המוזיקלית הערבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מטרת הספר להבהיר למעיין מהי מוזיקה ומה מהותה, לסכם מספר מושגים הקשורים עמה במוזיקה הערבית, תוך ניסיון להשוות בין שתי השיטות - הערבית והמערבית.

מוזיקה מוגדרת בספר כארגון של צלילים. ההנחה בבסיס הספר היא שכל הצלילים המוכרים לאדם הם מן הטבע, אבל הטבע לא נתן לאנושות מוזיקה, אותה יצר האדם. אם כך, המוזיקה אינה אוניברסלית וגם לא בינלאומית. כל עם או קבוצה אתנית יצרו את המוזיקה המיוחדת להם, לפי האידיאלים האסתטיים של תרבותם. אין שתי תרבויות שיצרו מוזיקה זהה, אם כי קיימת השפעה בין תרבויות. המסקנה, לטענת מועלם, היא שאין ללמוד ולחקור תרבות מוזיקלית מסוימת על ידי עימותה עם תרבות אחרת, אלא על פי שורשיו, תולדותיו, חינוכו וניסיונו של העם הרלוונטי. ברם, תופעת האוקטבה הקשורה בסדר של הצלילים היא תופעה טבעית. סוגי הצלילים הקיימים אינם בלתי סופיים, וכל סוגי הצלילים הקיימים נמצאים בתחום האוקטבה, סדורים לפי הגובה. מעבר לתחום האוקטבה המסוימת חוזרים הצלילים על עצמם ומופיעים לפי אותו סדר בכל אוקטבה אחרת, מעל לאותה אוקטבה או מתחתיה, אם כי בגוון גבוה או נמוך יותר. הרבה מתרבויות העולם, לרבות תרבות המערב ותרבות ערב, אימצו את מרווח האוקטבה כדי לבנות בתחומו את הסולמות המוזיקליים שלהם, על ידי צירוף מרווחים בתוכו.

הספר מראה שהמוזיקה המערבית והערבית קרובות במבנה הסולמות שלהן ומצביע על מספר קווי דמיון. שתי התרבויות למדו על האוקטבה ועל מודוסים מהיוונים. השיטות של שתי התרבויות הן מודאליות-טונליות. שתיהן מודאליות כי הן מבוססות על מודוסים, ושתיהן טונליות כי הסולמות שלהן ניצבים על טוניקה (בערבית: קַרָאר), שהיא הצליל החשוב ביותר בהיררכיה של צלילי הסולם. הסולם ההפתטוני (אנ') מאפיין גם את המקאם. צלילי הסולם מחולקים מבחינה תפקודית לשתי חטיבות (טטרקורדים במערב; אַג'נָאס-ביחיד גִ'ינס, בערב). לכל סולם יש צליל דומיננטי (עַ'מָאז) שהחטיבה העליונה של הצלילים יושבת עליו. לסולמות יש צליל מוביל (טַ'הִיר אֶל-מַקָאם), ובשתי השיטות יש משמעות רבה לטטרקורד ולפנטקורד.

בעוד שניתן למצוא קווי דמיון ברורים בין התרבויות המוזיקליות במערב ובערב, לא כל המאפיינים הדומים מנוצלים בשתי התרבויות בדיוק באותה צורה ולאותה תכלית. הספר מתחיל בדיון על השיטה המערבית, שהיא פשוטה ומוגדרת יותר, כבסיס המכין את הקורא ללימוד של השיטה הערבית, שלטענת מועלם היא מורכבת יותר ועשירה יותר בסולמות ובמודוסים.