דוד לאזר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דוד לאזר
אין תמונה חופשית
אין תמונה חופשית
לידה 7 באוקטובר 1902
קרקוב שבגליציה, אוסטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 27 בנובמבר 1974 (בגיל 72)
תל אביב, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
כינוי "ד. דיוקנאי"
מדינה אוסטריה, ישראל
מעסיק הארץ, "הזמן" של יצחק גרינבוים, ידיעות אחרונות ומעריב
סוג כתב עורך המוסף הספרותי ב"מעריב"
פרסים והוקרה זוכה פרס סוקולוב לשנת 1960
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דוד לאזר (7 באוקטובר 190227 בנובמבר 1974) היה עיתונאי, עורך המוסף הספרותי ב"מעריב", זוכה פרס סוקולוב לשנת 1960.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוד לאזר נולד בקרקוב שבגליציה, האימפריה האוסטרו הונגרית, לאביו שמעון מנחם לאזר, שהיה עיתונאי ועורך ב"המגיד" ובשנים 1904–1914 הוציא לאור את "המצפה",[1] ואמו בריינדל. הוריו דיברו איתו עברית מילדותו. הוא למד במחזור הראשון של בית הספר העברי בקרקוב ולאחר מכן בגימנסיה הממשלתית. בגיל 13 הצטרף לשומר הצעיר והשתתף בכינוסים של התנועה בווינה במאי 1918 ובטרנבה באוגוסט 1918.

באותה שנה פרסם מאמר ראשון בשבועון של אביו, ועם סיום לימודיו בגימנסיה במאי 1921 החל לעבוד כחבר מערכת בעיתון היומי הציוני בפולנית Nowy Dziennik ("נובי דזֶ'ניק") בקרקוב. משנת 1934 עד פרוץ מלחמת העולם השנייה היה לעורך בפועל של העיתון, ופרסם בו מאמרים כמעט מדי יום. בנוסף הוא פרסם מאמרים ב"הײַנט" ("היום"), שיצא בוורשה, ב-"Chwila" ("כווילא"; פולנית: "רגע"), שיצא בלבוב, בשבועון של משה סנה, "אופיניה" וב"דער טאָג" שיצא בניו יורק.

תרגם לפולנית את Ulrike Woytich ליעקב וסרמן (בשם "Zemsta losu",‏ 1931) ואת "אמיל והבלשים" לאריך קסטנר (1933).

במקביל לעבודתו בעיתון למד באוניברסיטת קרקוב פילוסופיה, ספרות ולשונות המזרח, ובשנת 1931 קיבל דוקטורט על עבודה בנושא "ההשפעות המזרחיות בספרות הרומנטית הפולנית".

בקיץ 1937 ביקר לאזר בארץ ישראל.[2] עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נמלט עם משפחתו לווילנה, ומשם ברח דרך רוסיה, איראן ועיראק לארץ ישראל, שאליה הגיע בראשית 1941.

בארץ ישראל הוא כתב סדרת מאמרים ב"הארץ". ב-1945 ערך את העיתון "הזמן" של יצחק גרינבוים. בהמשך עבר לעבוד ב"ידיעות אחרונות" והיה בין עובדי העיתון שעזבו כדי להקים את "מעריב". במעריב" כתב דיוקנאות של אישים שונים תחת שם העט "ד. דיוקנאי" וערך את המוסף הספרותי. בשנת 1960 זכה בפרס סוקולוב[3] על ספריו "ראשים בישראל" ו"מסע לארץ אבזקאדי".

באוקטובר 1967 היה יו"ר חבר השופטים בתחרות הכתבה הטובה ביותר על מלחמת ששת הימים.[4] במשך תקופה מסוימת היה המזכיר של הוועד הישראלי של ארגון הסופרים הבינלאומי.[5]

התגורר בבית מגורי העיתונאים, בניין מגורים בשכונת יד אליהו בתל אביב שבו התגוררו כמה עיתונאים בולטים, ובהם יוסף לפיד, יגאל לב, לוי יצחק הירושלמי וברוך אדלר.

במותו ציווה את גופתו למדע.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ראשים בישראל / דוד לאזר (ד. דיוקנאי), 2 כרכים, תל אביב: עמיחי, תשי"ד-תשט"ו. (אוסף דיוקנאות שכתב במעריב.)
  • מסע לארץ אבזקאדי, תל אביב: מסדה, תשי"ח. (תיאור מסע בארץ הבסקים.)
  • פגישות משני עברי המסך, רמת גן: מסדה, 1968. (פגישות עם סופרים, אמנים ואנשי מדע בשולי מסעות משני עברי "מסך הברזל".)[6]
  • מסה ומריבה: פיליטונים ספרותיים, תל אביב: המנורה, תשל"א 1971.
  • לחסד ולשבט: פיליטונים ספרותיים, תל אביב: המנורה, תשל"ג.[7] (ספר שני. המשכו של ספרו: "מסה ומריבה".)
  • L’opinion française et la naissance de l’Etat d’Israël, 1943-1949 / David lazar; préface de René Rémond, Paris: Calmann-Lévy, 1972. (בצרפתית)

תרגום ועריכה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ידידי היער / מאת דוניה רוזן (תרגם מכתב יד ד' בן-שם [=דוד לזר]), ירושלים: קרני, תשי"ד.
  • מיתולוגיה: אגדות יוון ורומא / יאן פאראנדובסקי (Parandowski); תרגם לעברית דוד לאזר, תל אביב: כתבים, תשי"ד.
  • מדינת היהודים / מאת בנימין זאב הרצל (תרגום דוד לאזר), ירושלים: עופר, תש"ו.
  • אבי נחום סוקולוב / פלוריאן סוקולוב (תרגום: אסתר בלומנצויג; עריכה: דוד לאזר), ירושלים: הספרייה הציונית על-יד הנהלת ההסתדרות הציונית, תש"ל. (נכתב על ידי בנו של סוקולוב, בפולנית.)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דוד לאזר בוויקישיתוף

מפרי עטו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]