דוד גוטר
דוד גוטר היה ראש הקומיסאריאט בגטו קרקוב בזמן מלחמת העולם השנייה. ידוע כמשתף פעולה עם הנאצים.
לאחר שליחת ראש היודנראט השני של הגטו, ארתור רוזנצוויג, ומשפחתו אל מותם במחנות ההשמדה, מינו הנאצים (בהנהגת וילהלם קונדה) את גוטר לקומיסר הגטו ואת שמחה שפירא לראש המשטרה היהודית. תקופה זו של שלטונם המשותף בגטו זכורה בידי שורדיו כתקופה האכזרית והקשה ביותר שהייתה בכל שנות השואה. שניהם שיתפו פעולה מלאה עם הנאצים ושירתו נאמנה את וילהלם קונדה, מפני שהאמינו שגרמניה הנאצית תנצח במלחמה.
מתחילת מרץ 1943 החלו כבר הנאצים להודיע לגוטר על רצונם לחסל סופית את הגטו. על אף שהתנגד וניסה לדחות את רוע הגזירה, נקבע תאריך החיסול ליום שבת, 3 במרץ 1943. גוטר ושפירא סייעו באופן מלא לנאצים בזמן החיסול, במסגרתו נשלחו 6,000 מתושבי הגטו אל מחנה העבודה פלאשוב, 1,000 נשלחו למותם באושוויץ ו-2,000 נורו במקום.
לאחר חיסול גטו קרקוב הרסו הנאצים את החומה שהקיפה אותו, והשאירו לאנשי היודנראט והמשטרה היהודית שנותרו בחיים בניין קטן בו התגוררו מספר חודשים. בקיץ, תפס אמון גת, מפקד מחנה פלאשוב, את גוטר ועוזרו והוציא אותם להורג, וב-14 בדצמבר 1943 חוסלו כל אנשי המשטרה היהודית. בכך כלה גטו קרקוב וכל היהודים בתוכו.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
פליציה קראי, פנים רבות לגבורה - תולדות קהילת קרקוב בתקופת השואה. ירושלים: יד ושם 2002, עמודים 66-69, 98-104.