דובדבן
 דובדבן
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | ורדנאים |
| משפחה: | ורדיים |
| סוג: | פרונוס |
| תת־סוג: | דובדבן |
| שם מדעי | |
 Prunus subg. Cerasusגריי, 1856 | |
דובדבן (שם מדעי: Prunus subgenera Cerasus) הוא תת-סוג של פרונוס, סוג הכולל בין השאר את השקד המצוי, את האפרסק ואת המשמש. עונת קטיף הדובדבנים מתחילה בסוף מאי-תחילת יוני ונמשכת כחודשיים.
אטימולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מוצא הדובדבן הוא דרום מערב אסיה ודרום מזרח אירופה. הפרי נכנס לתודעת המקומיים הארץ ישראליים רק בתקופה הצלבנית (1099–1260). העץ גדל בר באזורים ממוזגים וקרים והתפתחות פרותיו תלויה במנות קור.
פרשנים כדוגמת רש"י, זיהו בטעות את הדובדבן והגודגדן שהכירו מסביבתם, וקישרום עם הדבדבניות המופיעות במשנה ("והדבדניות אף על פי שמנטפין, אין בהם משום הכשר משקה." מסכת עבודה זרה, פרק ב', משנה ז'), והגודגדניות בתלמוד ("מהן גודגדניות וכפניות ופגי תמרה שלשה." מסכת ברכות, דף נ"ז, עמוד ב') . הדבדבניות המוזכרות במשנה, הן ענבים אדומים שלאחר הבשלת יתר מטפטף מהן מיץ, והגודגדניות המוזכרות בתלמוד, שהן תלתן אלכסנדרוני (אנ') המשמש כיום בחקלאות למספוא ומרעה, אך בעת העתיקה נאכל אף על ידי בני אדם[1].
הדובדבן כפרי מאכל[עריכת קוד מקור | עריכה]
שני מינים של דובדבן ידועים במיוחד בשל פריים הטוב למאכל אדם: דובדבן מתוק (גודגדן, Prunus avium), ודובדבן חמוץ (Prunus cerasus). מינים אלה הם עצים גדולים וחסונים, העשויים להתנשא לגובה 18 מטר, אך בגידולים מסחריים מגבילים את גובה העץ ל-4 מטר. קיימים עוד כמה עשרות מינים בתת-הסוג דובדבן, חלקם בעלי פרי אכיל, כגון הדובדבן היפני (Prunus serrulata).
עצי הפרי נפוצים באסיה, באירופה ובאמריקה הצפונית, כאשר בראש רשימת הארצות המגדלות פרי זה באופן מסחרי נמצאות איראן, טורקיה וארצות הברית.
לשני המינים הידועים מספר זנים, אך שניהם זקוקים לאקלים קר של בערך 1,000 שעות קור, ושניהם מואבקים על ידי דבורים. עץ הדובדבן זקוק לעץ דובדבן סמוך על מנת להניב פרי.
פירות הדובדבן מהווים מאכל נפוץ. נהוג גם לאכלם כתוספת לעוגות, סלטי פירות ועוד. דובדבנים נמכרים לעיתים קרובות כשהם מגולענים ובתוך סירופ מתוק. בנוסף, נהוג להכין מדובדנים ריבות, מיצים וליקרים כגון שרי הרינג.
הודות לצבעו האדום העז של הפרי משתמשים בו רבות לקישוט מאכלים. מקובל לשים דובדבן על הקצפת המעטרת עוגות, מילקשייקים וכדומה, ומכאן הביטוי "הדובדבן שבקצפת", שפירושו: החלק הטוב ביותר.
גרעין הדובדבן משמש להכנת תבלין שנקרא "מחלב" (בערבית: محلب). יש הנוהגים לטחון את המחלב לתיבול של מאכלים מזרחיים או לבצק.
הדובדבן בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
בישראל גדלים בר שני מינים של דובדבן: דובדבן שרוע, שהוא שיח הגדל בחרמון והוכרז ערך טבע מוגן בישראל,[2] ודובדבן קטן פרי (Prunus microcarpa).
באזורים הגבוהים של הארץ כגון רמת הגולן והגליל העליון וכן בגוש עציון, דרום הר חברון ומצפה רמון, קיימים מטעים מסחריים של עצי דובדבן.
הדובדבן בתרבות ובאמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתרבות היפנית, מכונים עץ הדובדבן בכלל, ופריחתו בפרט, סאקורה, מונח שלו השפעה רבה על התרבות והאמנות היפנית.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דובדבן, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- דובדבן, באתר Tropicos (באנגלית)
- דובדבן, באתר IPNI (באנגלית)
- עתליה דלל, העונה האדומה: 9 סיבות בריאות לאכול דובדבנים, באתר וואלה!, 17 במאי 2016
בלומברג, החורף והאביב נעשים חמים יותר, ועצי הדובדבן מקדימים את פריחתם, באתר הארץ, 19 במרץ 2024
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אברהם אופיר שמש, צמחים, מאכלים ודפוסי אכילה בספרות הברכות 1492–2000, אריאל: אוניברסיטת אריאל בשומרון, 2014, עמ' 205, מסת"ב 978-965-91944-7-6 גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר"
- ^ אכרזת גנים לאומיים, שמורות טבע, אתרים לאומיים ואתרי הנצחה (ערכי טבע מוגנים), ה'תשס"ה-2005, ק"ת 6369, ה'תשס"ה, 15 בפברואר 2005 (תוקן ב־17 בדצמבר 2019), בספר החוקים הפתוח