דגנאים

דגנאים
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	חד-פסיגיים
סדרה:	דגנאים
שם מדעי
	Poales; ‏סמול, 1903

דגנאים (שם מדעי: Poales) הם סדרה גדולה של צמחים חד־פסיגיים. הסדרה מונה מעל עשרים אלף מינים, הפזורים בכל רחבי העולם, והיא לוקחת חלק חשוב במערכת האקולוגית של כדור הארץ. הסדרה מורכבת בדרך־כלל מעשבים וצמחים עשבוניים, לעיתים רחוקות מטפסים או שיחים. הפרחים קטנים לרוב, ובעלי חפים. מסודרים בתפרחות בצורות שונות, (מלבד הסוג Mayaca שלו פרחים מבודדים). הזרעים לרוב מכילים עמילן.

אחת התכונות הבולטות בקרב נציגי הסדרה היא התאמה מצוינת להאבקה באמצעות הרוח, אם כי הצורה הזאת איננה יחידה, ובמשפחות אחדות קיימת האבקה באמצעות חרקים או מים.

הסדרה מונה 18 משפחות, ובהן כ־850 סוגים ומעל 20,000 מינים. המשפחות החשובות ביותר בסדרה הן משפחת הדגניים עם כ־12,000 מינים, הגמאיים עם כ־5,000 מינים, ברומליים עם 1,400 מינים ו-Eriocaulaceae עם 1,150 מינים. בצמחיית הבר בישראל מיוצגות חמש משפחות, ובהן 340 מינים.

התפתחות ומיון[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום סדרת הדגנאים היא המשגשגת ביותר, ובעלת חשיבות אקולוגית וכלכלית ראשונה במעלה מקרב כל הצמחים העשבוניים. על־פי הערכות מודרניות, המבוססות על ניתוח של קצב המוטציות ברמה המולקולרית ונתוני התפוצה, ראשיתם של הדגנאים לפני כ־115 מיליון שנה (אמצע תור הקרטיקון) באמריקה הדרומית. השרידים המאובנים העתיקים ביותר הידועים כיום כוללים אבקה ופירות והם שייכים לקרטיקון העליון.

המיון המודרני נוטה לכלול בסדרת הדגנאים את שמונה־עשרה המשפחות הבאות:

ברומליים (Bromeliaceae, משפחת האננס)
גמאיים (Cyperaceae) - בו הסוג גומא
דגניים (Poaceae)
כדורניים (Sparganiaceae)
סופיים (Typhaceae)
סמריים (Juncaceae) - בו המין סמר חד
Anarthriaceae
Centrolepidaceae
Ecdeiocoleaceae
Eriocaulaceae
Flagellariaceae
Hydatellaceae
ז'ואנוויליים (Joinvilleaceae)
Mayacaceae
Rapateaceae
Restionaceae (רסטיוניים ?)
Thurniaceae
Xyridaceae

חשיבות כלכלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשפחה החשובה ביותר מבחינה כלכלית היא משפחת הדגניים, המספקת מזון לאדם (חיטה, אורז, קנה סוכר), הדשא שבשטחי מרעה, ועוד. כמו כן יש לציין את האננס ממשפחת הברומליים. משפחת הגמאיים מתאפיינת בעיקר בעשבים שוטים שלה, כגון גומא הפקעים, אבל יש לה גם חשיבות היסטורית, שכן המין גומא הפפירוס שימש בעבר להכנת נייר. ליתר המשפחות שימוש מוגבל בתעשיות מקומיות כחומר להסקה, לבניה כפרית, צמחי נוי וסידורי פרחים, שזירת כובעים וסלים.