דב שילנסקי

דב שילנסקי

דב שילנסקי, 1991
לידה	21 במרץ 1924 שיאוליאי, ליטא
פטירה	9 בדצמבר 2010 (בגיל 86) תל אביב-יפו, ישראל
מדינה
תאריך עלייה	1948
השכלה	האוניברסיטה העברית בירושלים
מפלגה	הליכוד
דת	יהדות
יושב הראש ה-10 של הכנסת 21 בנובמבר 1988 – 13 ביולי 1992 (3 שנים ו־33 שבועות) → שלמה הלל שבח וייס ← כנסות ה־12
חבר הכנסת 13 ביוני 1977 – 17 ביוני 1996 (19 שנים) כנסות 9–13
תפקידים בולטים סגן שר במשרד ראש הממשלה יו"ר ועדת הפנים ואיכות הסביבה

דב שילנסקי עם רעייתו רחל והבן הבכור יוסי, 1950 לערך

דב שילַנְסקי (21 במרץ 1924 – 9 בדצמבר 2010) היה איש ציבור ישראלי, שכיהן כיושב ראש הכנסת וסגן שר במשרד ראש הממשלה. יקיר תל אביב.

ביוגרפיה

דב שילנסקי נולד ב-21 במרץ 1924 בשיאוליאי שבליטא למשפחה בת ארבעה ילדים. אביו היה סוחר עורות אמיד. שילנסקי למד בגימנסיה עברית "תרבות". בשנת 1937 הצטרף לתנועת הנוער בית"ר וב-1939 הצטרף לארגון הצבאי הלאומי במולדתו.

בתקופת הכיבוש הקומוניסטי של ליטא, בשנים 1940–1941, יזם שילנסקי מבצע להצלת ספרים מספריית הגימנסיה העברית בשאולאי. הוא נכנס עם חבריו בלילות לגימנסיה ובתיקים הריקים שהביאו עמם הוציאו ספרים. עם פלישת הנאצים לברית המועצות ביוני 1941 נכבשה גם שאולאי והיהודים אולצו להקים את גטו שאוולי. לגטו הבריחו שילנסקי וחבריו חלק מן הספרים שהוציאו מהגימנסיה. שילנסקי הצטרף למחתרת בגטו ושהה לאחר מכן במחנות שטוטוהוף ודכאו. בדכאו פגש את אמו ואחיותיו. לדבריו, אמו "הייתה הקשישה במחנה...וכולם הכו אותה ועלבו בה". באפריל 1945 השתתף ב"מצעד מוות". בבוקר 1 במאי נעלם משמר האס אס והמוצעדים נמצאו על ידי כפריי הסביבה. בדרכם לאחד הכפרים ניזונו מפגר סוס שנהרג בקרבות.^{[דרוש מקור]}

במשך מספר שבועות תעה שילנסקי בין הכפרים בצפון איטליה בחיפוש אחר הבריגדה היהודית, עד שיום אחד פגש בשליח האצ"ל אליהו תבין והצטרף אל פעולות הארגון באירופה. ב-1946 היה בין המחבלים ששפיגעו בבניין השגרירות הבריטית ברומא. שילנסקי נמלט מאיטליה ומונה ל"מפקד אצ"ל בגרמניה". הוא ואנשיו ניסו לפגוע במתקנים שונים בשטח הכיבוש הבריטי בצפון גרמניה. בגרמניה פגש חברת ילדות. הם התחתנו ובקיץ 1948 עלו לישראל בספינה "אלטלנה".

במלחמת העצמאות פיקד שילנסקי על מחלקה שהגיעה אל גבול לבנון. לאחר מכן נשלח לבית ספר לקצינים. הוא שירת כקצין קרבי והמשיך בשירות מילואים. משנת 1970 היה קצין מבצעים של הג"א מרחב דן, ובשנים 1974–1989 היה קצין חינוך (במילואים). למחייתו עבד כפקיד במשרד האספקה והקיצוב ובמשרד הבריאות, וכן בחברה הקבלנית "מסד הבונים".

שילנסקי נעצר ב-5 באוקטובר 1952, בקומת המרתף של בניין משרד החוץ בקריה בתל אביב, כשבתיקו מטען חבלה – פצצת זמן שבה היו 25 אצבעות חומר נפץ. הוא הואשם כי הוא חבר במחתרת שהתכוונה לפעול נגד הסכם השילומים, נידון ל-21 חודשי מאסר, ושוחרר לאחר שריצה שני שלישים מתקופת המאסר. משפטו זכה לפרסום ודעותיו זכו לחשיפה, לא מעט הודות להגנה שסיפק לו פרקליטו, שמואל תמיר, לימים שר המשפטים וחבר הכנסת. בכלא כתב את הספר "בכלא עברי – מיומנו של אסיר פוליטי". בנוסף כתב שילנסקי רומן על תקופת השואה, "מוזלמן", שתורגם לאנגלית ולרוסית. בראיון שנערך איתו כארבע שנים לאחר מעצרו אמר: "גם היום אני מאמין שהדבר הזה היה צריך להיעשות ואני גאה שאני האיש שעשה זאת".

שילנסקי סיים לימודי משפטים בבית הספר הגבוה למשפט ולכלכלה בשנת 1960, ובשנת 1963 הוסמך כעורך דין. בשנת 1962 פתח עם שותפים משרד לעריכת דין, שהתמחה עם השנים בתחום הגבייה. שימש כחבר ועדת האתיקה המרכזית של לשכת עורכי-הדין וחבר בארגון הבינלאומי של עורכי-דין ומשפטנים יהודים. שילנסקי היה בעל טור בירחון "בארץ-ישראל".

שילנסקי כיהן כחבר הכנסת מטעם סיעת הליכוד, החל מהכנסת התשיעית ועד הכנסת ה-13. בשנים 1978–1989 ייצג את הכנסת בוועדה למינוי שופטים. במהלך כהונתו כחבר הכנסת, כיהן כסגן שר במשרד ראש הממשלה (במהלך הכנסת העשירית, בממשלתו השנייה של מנחם בגין ובממשלתו הראשונה של יצחק שמיר), כיושב ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה (בכנסת ה-11), כיהן כיושב ראש הכנסת (בכנסת ה-12) וכסגן יושב ראש הכנסת (בכנסת ה-13). כמו כן, היה חבר בועדת הכנסת וחבר בועדת החוקה, חוק ומשפט.

בהיותו יושב ראש הכנסת, בשנת 1989, יזם את מפעל ההנצחה "לכל איש יש שם", להקראה בכנסת של שמות הנספים בשואה. פעילות זו המשיכה מאז בכל ימות הזיכרון לשואה. בשנת 2009, העניקה לו הכנסת אות הוקרה על פועלו בתחום זה.

בשנת 1993 התמודד שילנסקי על כהונת נשיא המדינה. הוא הפסיד בבחירות לעזר ויצמן בפער של 13 קולות (מתוך 120 חברי הכנסת). בפריימריז לקביעת רשימת הליכוד לכנסת ה-14 הגיע למקום ה-19, אך שובץ במקום לא-ריאלי ברשימה המשותפת הליכוד-גשר-צומת ופרש מהחיים הפוליטיים.

כאות הערכה לפועלו, בשנת 1999 השיא שילנסקי משואה בטקס יום העצמאות בהר הרצל. כמו כן, בבחירות לכנסת החמש עשרה, שהתקיימו באותה השנה, הוצב, באופן סמלי, במקום ה-117 ברשימת הליכוד לכנסת, ובבחירות לכנסת השבע עשרה (2006) שובץ במקום ה-119 ברשימת אותה מפלגה.

בשנים 2004 עד סוף 2009 כיהן כיו"ר דירקטוריון חברת אוצר התיישבות היהודים. בשנת 2009 קיבל את תואר יקיר העיר תל אביב-יפו.

שילנסקי נפטר ב-9 בדצמבר 2010 – ב' בטבת ה'תשע"א, כשנתיים לאחר פטירת אשתו רחל. נקבר ליד רעייתו ובנו בבית העלמין קריית שאול.

חיים אישיים

שילנסקי נישא לרחל לבית אידלמן, אותה הכיר בגן הילדים היהודי בליטא. השניים התגוררו בשכונת רמת חן שברמת גן. לזוג נולדו שלושה ילדים. בשנת 1974 נהרג בנם הבכור יוסף שילנסקי, בתאונת דרכים בעת שירות מילואים בחטיבת גולני, בשובו מפעילות מבצעית בגבול לבנון. שילנסקי דיבר חמש שפות: עברית, אנגלית, גרמנית, יידיש וליטאית. אחיינו הוא חיים ברוידא, הוא ראש עיריית רעננה.

הנצחה

רחוב על שמו קרוי בעיר נתניה, בשכונת קריית נורדאו.

כתביו

• מוזלמאן, תל אביב: עד, תשכ"א. (מהדורה נוספת: א’ ערמוני, תש"ם 1980.)
• בכלא עברי: מיומנו של אסיר פוליטי, תל אביב: חרות, תשט"ו. (מהדורה נוספת: א’ ערמוני, 1977).
• חשכה לאור היום: מאבקו של צעיר ציוני בליטא ובמחנות, ירושלים: יד ושם, תשס"ו-2006.

קישורים חיצוניים

• דב שילנסקי, באתר הכנסת
• דב שילנסקי, באתר כנסת פתוחה
• עפרה לקס, פטריוט ללא תנאי, באתר ערוץ 7, 9 בנובמבר 2006
• רוני סופר, נפטר יו"ר הכנסת לשעבר, דב שילנסקי, באתר ynet, 9 בדצמבר 2010
• יעקב אחימאיר, איש אמת כל ימי חייו, ישראל היום, 10 בדצמבר 2010
• דב שילנסקי בתערוכת האינטרנט "בחרנו בחיים" באתר יד ושם
• תמונות נדירות ממעצרו של דב שילנסקי, באתר nana10‏, 20 בינואר 2011
• יוסי מלמן, טקסי עירום ורמזים לטרור: מתברר שהשב"כ ריגל אחרי הכנענים. חשיפה, באתר הארץ, 11 במרץ 2021