דבקות בתלמידי חכמים
| מקרא | ספר דברים, פרק י', פסוק כ' |
|---|---|
| משנה | מסכת אבות, פרק א', משנה ד' |
| תלמוד בבלי | מסכת כתובות, דף קי"א, עמוד ב' |
| משנה תורה | הלכות דעות, פרק ו', הלכות א'-ב' |
| שולחן ערוך | יורה דעה, סימן רמ"ב, סימן רמ"ג |
| ספרי מניין המצוות |
ספר המצוות, עשה ו' ספר החינוך, מצווה תל"ד |
  | |
דבקות בתלמידי חכמים היא מצווה בהלכה היהודית שעל פיה נצטווה היהודי להתקרב בכל נוהגיו אל תלמידי חכמים הבקיאים בתורה, ואשר מנוהגיהם יוכל ללמוד.
מקור המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בני ישראל נצטוו בתורה[1]: "את ה' אלהיך תירא ואותו תעבוד ובו תדבק ובשמו תשבע". וכן במקום נוסף[2]: "לאהבה את ה' אלהיכם ללכת בכל דרכיו ולדבקה בו". בתלמוד בבלי[3] עלתה השאלה, כיצד דבר זה ייתכן, והלוא אלוהים אינו עצם כלל ולכן אין אפשרות להידבק בו פיזית ("וכי אפשר לאדם לידבק בשכינה?"), ועל כך ענתה הגמרא שם: "אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם והעושה פרקמטיא (= סוחר בכספיהם כדי שירוויחו) לתלמידי חכמים והמהנה תלמידי חכמים מנכסיו מעלה עליו הכתוב כאילו מדבק בשכינה".
טעמי המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חז"ל פירשו טעם מצווה זו, בכך שהאדם נוטה להיות מושפע מסביבתו כמעט בכל תחום בחייו. על כן, מי שיידבק בתלמידי החכמים, ממילא יהיה קרוב יותר לדרך שבה יש ללכת.
השתמעויות של המצווה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ציוויים רבים באו כתוצאה מהוראה זו של התורה, כגון: "הרחק משכן רע"[4] שכן דרכו של אדם שיהא מושפע מסביבתו - אדם הגר בסביבה שאנשיה רשעים, עליו לעבור למקום אחר שהאנשים בו צדיקים ונוהגים בדרך טובים כדי שינהג כמותם. הרמב"ם מוסיף על כך וכותב שאם אינו יכול לעבור למקום מושב אחר, יהיה עליו לשבת בדד ולא להתערב עם הציבור. ציווי זה בעייתי, שכן באופן טיפוסי הציבור מורכב מצדיקים, בינוניים ורשעים. לכן מפרשים שדברי הרמב"ם חלים על אדם שנמצא בקהילה שכולה רשעים.
אפילו בענייני החול ציוותה התורה להשתדל שלא להתיעץ באנשים שאינם יראי שמים, כי בנקל ילמד אדם ממעשהו של חברו[5].
השלכה נוספת ממצווה זו היא שעל אדם להשתדל להשיא את בִתו לתלמיד חכם[6]. השתמעות נוספת של מצווה זו: אדם צריך להתאמץ כדי להתחבר עם תלמידי החכמים, להקשיב להם ואפילו במחיר בזיון מועט. כמו כן, יש מצווה לפרנס תלמיד חכם או ישיבה[דרוש מקור] (דבר שהומר היום למעשר כספים), לאכול ולשתות עמהם ולהתחבר עמם בצורות שונות.
ספר החינוך מציין כי מצווה זו נוהגת תמיד - ללא תלות במין, מקום או זמן, וחומרתה רבה מאוד, שהרי מי שנוהג כן, יקשה עליו לחטוא, שכן הוא לומד ממעשיהם של צדיקים וחי במחיצתם.