גרשון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

גֵרְשׁוֹן או גֵּרְשֹׁם[1] - דמות מקראית, בנו הבכור של לוי בן יעקב. אחיו הם קהת ומררי. בניו הם לבני ושמעי. מסופר עליו בתנ"ך בספר בראשית,[2] בספר במדבר, בספר יהושע ובספר דברי הימים.[3]

לפי פירוש שכל טוב מאת ר' מנחם בן שלמה על ספר בראשית, פרק מ"ו פסוק י"א' מקור השם הוא בכך שצאצאיו עבדו במשכן וכמו התגוררו בו.[4]

על צאצאיו נמנה אסף בן ברכיהו, שהיה משורר בימי דוד המלך. בהר אתוס נמצא קטע מצוואת לוי ובו מתוארכת לידת גרשום לחודש העשירי בשנת 30 לחיי אביו, שנתיים לאחר נישואיו.[5] מסתבר שגם הוא כאחיו נולד באחד בחודש,[6] שהוא יום זיכרון[7] ויום תקופה בלוח השנה במגילות קומראן.[8]

בני גרשון במדבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

במניין בני ישראל בספר במדבר, בני גרשון מנו 7500 גברים מגיל חודש ומעלה[9]. נשיא השבט היה אליסף בן לאל[10]. עקב כך שבני גרשון היו משבט לוי, הם היו ממונים על נשיאת המשכן. תפקידם היה לשאת את יריעות המשכן, האוהל, המכסה ומסך פתח אוהל מועד. בנוסף לכך, הם גם נשאו את כל קלעי החצר של המשכן ואת מסך שער החצר יחד עם כל הכלים והמיתרים ששימשו לקלעים. מי שנשא את המשכן היו אך ורק הגברים שהיו בני שלושים עד חמישים ומספרם היה 2630[11], והממונה על נשיאת המשכן היה איתמר בן אהרון הכהן, שהיה גם ממונה על בני מררי.

עבודתם לא הייתה נשיאת כלי הקודש כמו בני קהת, לכן כאשר הנשיאים נתנו ללויים עגלות לצורך נשיאת המשכן, הם קיבלו שתי עגלות צב שנמשכו על ידי ארבעה פרים[12]. לבני מררי, שעבודתם הייתה קשה יותר- כי הם לא נשאו יריעות אלא קרשים, נתן משה רבנו ארבע עגלות[13].

בחנייתם של בני ישראל במדבר, בני גרשון חנו בצד מערב של המשכן, שם חנה גם דגל מחנה אפרים[14]. במסעות, בני גרשון נסעו יחד עם בני מררי, כשהם נושאים את המשכן, אחרי דגל מחנה יהודה ולפני דגל מחנה ראובן[15].

בפרשנות החסידית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי רבי אלימלך מליז'נסק[16], גרשון מרמז על צדיק שמחשיב עצמו "כגר בארץ ושפל ברך וענוותן גדול, נבזה בעיניו נמאס[17]".

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


ערך זה הוא קצרמר בנושא תנ"ך. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.