גרשום שוקן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גרשום שוקן
לידה 29 בספטמבר 1912
צוויקאו, הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 20 בדצמבר 1990 (בגיל 78)
ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות נחלת יצחק עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה
תקופת הפעילות 19391989 (כ־50 שנה)
עיסוק עורך
מעסיק הארץ
בן או בת זוג שולמית שוקן עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים עמוס שוקן, הלל שוקן, רחלי אדלמן עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה International Editor of the Year Award (1983) עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
גרשום שוקן
מפלגה המפלגה הפרוגרסיבית עריכת הנתון בוויקינתונים
חבר הכנסת
15 באוגוסט 195530 בנובמבר 1959
(4 שנים ו־15 שבועות)
כנסות 3
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גרשום גוסטב שוקן (29 בספטמבר 191220 בדצמבר 1990) היה העורך הראשי והמוציא לאור של עיתון "הארץ" במשך שנים רבות, וזוהה עם גישתו ואופיו של היומון. וכיהן כחבר הכנסת מטעם המפלגה הפרוגרסיבית בכנסת השלישית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

שוקן נולד בעיירה צוויקאו שבגרמניה ללילי ושלמה זלמן שוקן, שהיה בעלי רשת החנויות המשגשגת "כלבו שוקן". בצעירותו היה פעיל בתנועת נוער ציונית-סוציאליסטית והגיע לביקור בארץ ישראל, באביב 1932. בריאיון לתום שגב ב-1984 אמר שלולא עליית הנאצים לשלטון, לא היה עולה לארץ ישראל, באותו ריאיון גם סיפר שעברת את שמו מגוסטב לגרשום מאחר שהעריץ את גרשם שלום (וזאת למרות שניתן לו בילדותו גם השם מרדכי אותו לא אהב)[1]. לאחר שסיים את לימודיו באוניברסיטת היידלברג עלה לארץ ישראל לבד ב-1934, הוריו הצטרפו אליו שנה אחר כך. עם עלייתו למד עברית אצל דב סדן ועבד בבנק אנגלו-פלשתינה[1].

בשנת 1936 נסע ללמוד בבית הספר לכלכלה של לונדון, בתחילת אותה שנה רכש אביו שלמה זלמן שוקן את עיתון "הארץ" שנקלע לקשיים כספיים[2]. כשחזר מלימודיו בלונדון ביקש אביו שיסייע בניהול העיתון בצד העסקי והאדמיניסטרטיבי שלו. בשנת 1938 נסע לסיור לימודים בארצות הברית שם ביקר במערכות עיתונים, בכדי ללמוד את דרך ניהולם. בשנת 1939 נפטר עורך העיתון משה גליקסון ועורך המשנה ישעיהו קלינוב עזב. תפקיד העורך הוצע למשה מדזיני שהיה כותב המאמרים הראשיים של העיתון[3], הוא גר בירושלים (וגם עבד במקביל בקול ירושלים) ולא רצה לעבור לתל אביב, וכך לקח שוקן את האחריות גם למערכת, כשהיה בן 27[4].

"הארץ" תחת ניהולו אימץ עמדות ליברליות ומקורבות לאלו של הציונים הכלליים.

שוקן היה אף פעיל במפלגה הפרוגרסיבית, וכיהן כחבר הכנסת מטעמה בכנסת השלישית. שוקן לא היה שותף ליוזמותיו העסקיות של בנו, עמוס שוקן להוצאת "העיר" ואחר כך "חדשות".

גרשום שוקן, שענייני תרבות וספרות היו קרובים ללבו, שלח ידו גם בכתיבת שירה, תחת שם העט "רוברט פוזן". ספר שיריו "שירים לעת מצוא", שהיה תלת לשוני (עברית, אנגלית וגרמנית), הופיע בהוצאת עקד בשנת 1970.

עמדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת ספטמבר 1949 פרסם שני מאמרים בעיתון "הארץ", בהם דרש לחוקק חוק שיאסור על ישראלים להתיישב בגרמניה או אפילו להיכנס לתחומה, אלא אם מדובר בשליחות לאומית לעניין ספציפי. החוק שהציע אמור היה לאסור גם על כל מגע חברתי בין אזרחים ישראלים וגרמנים, כולל מגע מקרי מחוץ לגרמניה.[5]

ב-1985 פרסם בהארץ מאמר שכותרתו "קללת עזרא" בו יצא נגד האיסור על נישואי תערובת ביהדות[6]:

האיסור של עזרא הסופר היה אולי מוצדק בתנאים של עדה דתית. לעם ריבוני החייב להגיע לדו-קיום עם בני מוצא אחר וליצור יחסים נורמליים עם שכנים שמעבר לגבולותיו, איסור זה, המסמל את הניכור בין היהודים לבין שאר הקבוצות, נהפך לקללה. אם הוא יתמיד, הוא יתרום להנצחת המתח בתוך הארץ ולהנצחת בידודה של ישראל באזור. עלינו להשתחרר מקללתו של עזרא.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גרשום שוקן נשא לאישה ב-1937 את שולמית פרסיץ, בתה של שושנה פרסיץ, ולזוג נולדו שלושה ילדים: עמוס שוקן, המו"ל הנוכחי של "הארץ", הלל שוקן, אדריכל, ורחלי אדלמן, הבעלים והמנהלת של הוצאת שוקן. בהמשך [דרושה הבהרה] הוא עזב את אשתו מבלי להתגרש ממנה, וחי עם ידועה בציבור, יהודית יונה. שוקן נפטר בתל אביב ונקבר בבית העלמין נחלת יצחק. בצוואתו הוריש שוקן את רכושו ליהודית יונה ולשלושת ילדיו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביו:

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 תום שגב, והייקה הזה הוא אני, כותרת ראשית, 25 בספטמבר 1984
  2. ^ "הארץ" עבר לידי שוקן, דואר היום, 3 בינואר 1936
  3. ^ מרדכי נאור, מרטיני למדזיני!, באתר העין השביעית, 29 במרץ 2012
  4. ^ תום שגב, 'הארץ' שלנו, כותרת ראשית, 3 באוקטובר 1984
  5. ^ תום שגב, 1949 – הישראלים הראשונים, עמ' 261, הערה; עמ' 338, הערה 65: "אנחנו והגרמנים", 2.9.49, עמ' 2, ו"נגד יחסי מסחר עם גרמניה", 4.9.49; המיליון השביעי: הישראלים והשואה, עמ' 174.
  6. ^ בשנת 2010 לציון 20 שנה למותו, פרסם העיתון את המאמר בשנית. גרשום שוקן | קללתו של עזרא, באתר הארץ, 21 בדצמבר 2010