גרוזני

גרוזני
Сольж-ГIала

סמל גרוזני סמל גרוזני דגל גרוזני דגל גרוזני
מדינה
רפובליקה
ראש העיר	איברהים זאקרייב
שפה רשמית	צ'צ'נית, רוסית
תאריך ייסוד	1818
שטח	324.16 קמ"ר
גובה	130 מטרים
אוכלוסייה	‏
‑ בעיר	297,137 (2018)
‑ צפיפות	916.64 נפש לקמ"ר (2018)
קואורדינטות	43°19′00″N 45°41′00″E
אזור זמן	UTC +3
http://www.grozmer.ru/
מפת מיקום מפה מפורטת (למפת רוסיה מוגדלת)   מוסקבה סנקט פטרבורג נובוסיבירסק אנאדיר נורילסק סקנדינביה אי רו פה קזחסטן איראן סין מונגוליה ק. יפן האוקיינוס השקט אוקיינוס הקרח הצפוני גרוזני (למפת רוסיה רגילה)   מוסקבה סנקט פטרבורג נובוסיבירסק אנאדיר נורילסק סקנדינביה אי רו פה קזחסטן איראן סין מונגוליה ק. יפן האוקיינוס השקט אוקיינוס הקרח הצפוני גרוזני (למפת צ'צ'ניה רגילה)   אורוס מארטאן שאלי גודרמס קורצ'אלוי באצ'י יורט גאורגיה דגסטן סטברופול אינגושטיה גרוזני (למפת צ'צ'ניה מוגדלת)   אורוס מארטאן שאלי גודרמס קורצ'אלוי באצ'י יורט גאורגיה דגסטן סטברופול אינגושטיה גרוזני tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

גרוזני (ברוסית: Грозный, בצ'צ'נית: Сольж-ГIала) היא בירת הרפובליקה הצ'צ'נית בפדרציה הרוסית. אחת הערים הגדולות בצפון הקווקז.

נמצאת בהרי קווקז בדרום-מערב רוסיה על נהר סונג'ה, יובלו של נהר טרק. דרך העיר עוברת מסילת ברזל מרוסטוב על דון לבאקו וצינור נפט מאזרבייג'ן למרכז רוסיה. אוכלוסיית העיר מונה 297,137 בני אדם (2018), המהווים פחות ממחצית אוכלוסיית העיר כפי שהייתה בשנת 1991.

שם העיר

השם גרוזני ניתן על ידי הגנרל הרוסי אלכסיי ירמולוב שנלחם בצ'צ'ניה והקים במקום מבצר שממנו יותר מאוחר התפתחה עיר. לאחר מותו של נשיא צ'צ'ניה העצמאית הראשון ג'וחר דודייב ב-1996 החליטו יורשיו לשנות את שם העיר לג'וחר, אך שינוי השם לא הוכר על ידי הרוסים ובעולם. לאחר מותו של הנשיא הצ'צ'ני הפרו-רוסי אחמד קדירוב, הפרלמנט הצ'צ'ני הצביע על שינוי השם ל"אחמד גהלה", אך בנו של אחמד, רמזן קדירוב, ראש ממשלת צ'צ'ניה החדש, הטיל וטו על ההחלטה, כך שהשם הרשמי נשאר גרוזני.

היסטוריה

ב-1818 מאחז גרוזניה הוקם על ידי הקוזקים של טרק על הנהר סונז'ה במסגרת מלחמת הקווקז. לאחר ניצחון הרוסים המבצר איבד מחשיבותו ושמו שונה לגרוזני. ב-1893 נסללה דרך העיר מסילת ברזל מרוסטוב על דון לאזרבייג'ן, ונבנה צינור נפט מבאקו למרכז רוסיה. הדבר הביא להתפתחות ניכרת של העיר, מספר תושביה צמח מ-15,600 ב-1897 ל-30,400 ב-1913.

יום לאחר מהפכת נובמבר ב-1917 העיר נכבשה על ידי הצבא האדום, אך זה נאלץ למסור אותה לצבא המתנדבים של אנטון דניקין ב-4 בפברואר 1919. ב-17 במרץ 1920 נכבשה שוב על ידי האדומים. היא צורפה לרפובליקה האוטונומית הצפון-קווקזית, והוכרזה כבירת המחוז הצ'צ'ני האוטונומי. מרבית אוכלוסיית העיר בתקופה זו הייתה מורכבת מקוזאקים, שהקומוניסטים החשיבו לאויבי המשטר, ולכן עודדו הגירה של צ'צ'נים לעיר, שנחשבו לאויבים פחות חמורים. מ-1934 שונה שם האזור למחוז האוטונומי של צ'צנו-אינגושטיה, ומ-1936 המחוז האוטונומי הפך לרפובליקה אוטונומית.

מלחמת העולם השנייה

בתקופת מלחמת העולם השנייה חלק ניכר מהצ'צ'נים (כ-30 אלף מתנדבים מתוך אוכלוסייה של 700 אלף) תמכו בגרמנים ולחמו בשורות האס.אס, ובנוסף לכך, לפי האשמות הנ.ק.ו.ד. השתמטו משירות צבאי בשעה שהוכרז על גיוס כללי לצבא האדום, הסתירו מהסובייטים מרגלים גרמנים, הסגירו שבויים סובייטים נמלטים, ועזרו לצבא הגרמני למצוא את צינור הנפט שעבר באזור. כתוצאה מזה מה-23 בפברואר עד ל-7 במרץ 1944 גורשו כל הצ'צ'נים והאינגושים לקזחסטן בתואנה של נטייה לשיתוף פעולה עם הגרמנים. במקומם הובאו לעיר מהגרים מדאגסטן, מצפון אוסטיה ומאזורים אחרים ברוסיה. השלטון הסובייטי נתן הנחות משמעותיות למהגרים, וכתוצאה מהן הוכפלה אוכלוסיית העיר תוך עשור, וחשיבותה הכלכלית עלתה בצורה משמעותית.

הקמתה מחדש של צ'צ'נו-אינגושטיה

רק ב-9 בינואר 1957 הותר לצ'צ'נים לחזור, ושם המחוז שונה שוב לרפובליקה הצ'צ'נו-אינגושית. בסוף אוגוסט 1958 התעוררו בעיר מהומות אנטי-צ'צ'ניות בעקבות חזרתם של הצ'צ'נים, שדרשו שרכושם הגזול יושב להם, ושהמהגרים יאולצו לחזור למולדתם. הרקע הרשמי למהומות היה רצח פועל רוסי שיכור בן 22 על ידי צ'צ'ני, לאחר שהראשון התנכל לו. המפגינים דרשו ששם המחוז ישונה חזרה למחוז גרוזני, שייאסר על מגורי יותר מ-10% מהצ'צ'נים בעיר, שיובאו לאומים אחרים לאזור, ושניקיטה חרושצ'וב יתערב אישית בנעשה. ב-28 באוגוסט פיזר הצבא את המפגינים והעיר שקטה עד לשנת 1991.

תקופת התפרקות ברית המועצות

בשנת 1990 הגנרל הצ'צ'ני הראשון בצבא הסובייטי ג'וחר דודייב חזר למולדתו והקים את הקונגרס הצ'צ'ני הכללי. הקונגרס דרש את הקמת הרפובליקה הצ'צ'נית במסגרת ברית המועצות. לאחר הפוטש של אוגוסט כשרוב הרפובליקות התחילו להכריז על עצמאותן, חברי הקונגרס הצ'צ'ני השתלטו על ועידת הסובייט הצ'צנו-אינגושי של המפלגה הקומוניסטית ורצחו את ראש המפלגה של גרוזני. באוקטובר אותה שנה דודייב ערך משאל עם בנושא עצמאות מרוסיה שזכה לרוב. בנובמבר, בוריס ילצין ניסה לפנות את הכוחות הרוסיים מגרוזני דרך האוויר, אך דודייב סגר את נמל התעופה. הרוסים היססו לזמן מה בבחירת תגובה מתאימה לעצמאות צ'צ'ניה עד שב-26 בנובמבר 1994 תפסו כוחותיו של דודייב 21 אנשי שריון רוסיים. תפיסתם מצוינת לעיתים כאחת הסיבות לחידוש המלחמה.

העימות הרוסי-צ'צ'ני

מלחמת צ'צ'ניה הראשונה (1994–1996)

ב-11 בדצמבר נחתו הכוחות הרוסיים ברפובליקה. מ-31 בדצמבר 1994 עד אמצע ינואר 1995 התנהלו קרבות על גרוזני, שבסופם העיר נכבשה על ידי הרוסים. הכוחות הרוסיים כבשו את רוב צ'צ'ניה ואת העיר גרוזני והקימו ממשלה פרו-רוסית בראשות דוקו זבגייב, אך מתקפת פתע של המורדים הצ'צ'נים על גרוזני ב-6 באוגוסט 1996 שכללה בין 1,500 ל-3,000 לוחמים כבשה את העיר ושמה במצור 10,000 חיילי משרד הפנים הרוסי. עקב כך, גברו ברוסיה הקולות להפסיק את הלחימה ולשוב לשולחן המשא ומתן. הרוסים הסכימו להפסקת אש וצ'צ'ניה, דה-פקטו, חזרה להיות עצמאית, כעת בהכרה רוסית רשמית.

מלחמת צ'צ'ניה השנייה (1999–2000)

לאחר עליית ולדימיר פוטין לתפקיד ראש ממשלה, הוכרז על שלב חדש במלחמה נגד צ'צ'ניה, שבא בעקבות מסעו של שאמיל בסאייב לדגסטן ופיצוץ שני בתי מגורים במוסקבה ווולגודונסק. הממשל הרוסי החדש האשים מיד בפיצוצים את הצ'צ'נים וכבר בספטמבר התחיל בהתקפה אווירית על גרוזני. ב-25 באוקטובר ירו הרוסים על השוק המרכזי של גרוזני טילים בליסטיים והרגו 140 איש, לאחר מכן הופצצו הקומות העליונות של כל הבניינים הגבוהים. מספר ההרוגים בקרבות האחרונים היה נמוך יותר מהראשונים. הכיבוש הסופי של העיר נקבע לפברואר 2000. בין הרוסים לבדלנים סוכם שהרוסים יאפשרו לכל צבא הבדלנים לעזוב את העיר, ורק אז הבדלנים יחדלו מלחימה. הרוסים הסכימו, אך הטמינו מוקשים בין גרוזני לאלחן-קלה, ששם השיירות היו אמורות לעבור. כתוצאה מכך ראש העיר ואחד המפקדים נהרגו, ושאמיל באסייב נפצע קשה. לאחר מכן הרוסים נכנסו לעיר הריקה וב-6 בפברואר הניפו את דגל רוסיה במרכז העיר.

לאחר המלחמה

מסגד "לב צ'צ'ניה" ובנייני "גרוזני סיטי"

רוסיה הושיבה בגרוזני ממשלה חדשה נאמנה לה בראשות אחמד קדירוב. ב-19 באוגוסט 2002 טיל נגד מטוסים מתוצרת רוסית מדגם 9K38 איגלה פגע במסוק צבאי רוסי מי-26 שהתרסק בשדה מוקשים ליד בסיס הצבא הרוסי בחנקלה והרג 127 חיילים ממוזדוק. כתגובה על הפעולה השמידו הרוסים את כל השטח העירוני ליד הבסיס. ב-9 במאי 2004 התרחש באצטדיון העירוני פיצוץ עז, ובו נהרגו קדירוב ושני מאבטחיו.

ממשלותיהם של אלו אלחנוב ורמזן קדירוב (בנו של ראש הממשלה שנרצח, אחמד קדירוב) אחריו השקיעו בשיקום ההריסות, אך גרוזני הייתה עדיין ברובה עיי חורבות, וקצב שיקומה היה איטי. לפי דיווחי ארגוני זכויות אדם בין-לאומיים המצב ההומניטרי הלך והחמיר ונכון ליוני 2006 רק 900 מתוך 60,000 הדירות בעיר שוקמו. שוקמו מפעלים בודדים, בהם בית החרושת לייצור מכונות "קרסני מולוט" (הפטיש האדום), זאת מתוך מאות מפעלים שפעלו לפני האירועים בצ'צ'ניה.

רק לאחר ההכרזה על סיום המלחמה בטרור עברה העיר שיקום מסיבי. נחנך בה אחד המסגדים הגדולים באירופה שממוקם ברחוב הראשי של העיר – שדרות ולדימיר פוטין, נבנו גורדי שחקים ומגדלי מגורים רבים, וחלקה הגדול של העיר שוקם, ובשנת 2020 נפתח היכל התרבות דאגון אומאייב המכיל אולם ל-1,000 מקומות.

החל משנת 2016 נמצא בבניה "מגדל אחמט" שצפוי להגיע לגובה של 435 מ'.

חלוקה מינהלית

רובעי העיר גרוזני:
1. רובע המפעל; 2. רובע לנין; 3. רובע אוקטובר; 4. רובע סטרופרומיסלובסקי.

העיר מחולקת לארבעה רבעים: רובע המפעל, רובע לנין, רובע אוקטובר ורובע סטרופרומיסלובסקי.

שלטון מקומי

גופי הממשל בעיר הם:

1. מועצת נבחרי העיר גרוזני (Совет депутатов), המכהנת כגוף עירוני מחוקק;
2. ראש עיריית גרוזני (Мэр города Грозного), ראש הרשות המבצעת בעיר;
3. עיריית גרוזני (Мэрия города Грозного), הרשות המבצעת בעיר;
4. לשכת הבקרה והחשבון (Контрольно-счетная палата города Грозного), פועלת כגוף ביקורת ממלכתי.

ספורט

מתקני ספורט

• 
  אחמט ארנה
• 
  מתחם קולוסיאום
• 
  היכל הכדורעף

• אחמט ארנה – אצטדיון כדורגל המשמש כמגרשה הביתי של קבוצת אחמט גרוזני ומכיל 30,597 מושבים. נבנה בשנים 2006–2011.
• מתחם "קולוסיאום" – קומפלקס ספורט המכיל 4,200 מושבים ונחנך בשנת 2014.
• מבצר "גרוזניה" – אוטודרום בן 1,600 מושבים שנחנך ב-24 באוגוסט 2015.
• היכל הכדורעף – מכיל 5,000 מושבים ונחנך בשנת 2017.
• אצטדיון סולטן בילימחאנוב – אצטדיון כדורגל שנחנך בשנת 1947 ושופץ באחרונה בשנת 2007. מכיל 10,300 מושבים.

מועדוני ספורט

• בעיר גרוזני קיימת קבוצת הכדורגל אחמט גרוזני שהעפילה לקראת עונת 2005 לליגה הרוסית הבכירה ובכך הפכה לקבוצה הראשונה מצ'צ'ניה להשתתף בליגה הבכירה ברוסיה – למרות שלמעשה, בשל המצב ברפובליקה, היא פעלה מחוץ לצ'צ'ניה, עד 2008. באותה העונה סיימה הקבוצה במקום האחרון בטבלה וירדה לליגת המשנה, אך חזרה לליגה הבכירה לקראת עונת 2008. הקבוצה זכתה בגביע הרוסי בשנת 2004 והפכה לקבוצה הראשונה ברוסיה לזכות בגביע כשהיא בליגת המשנה, בקבוצה זאת שיחק הישראלי זאב חיימוביץ'.
• מועדון הכדורעף גרוזני – אלופת רוסיה הסובייטית (1947, 1950, 1960–1962, 1976, 1977), השתתפה בליגה הבכירה בברית המועצות (בשנים 1960–1964, 1966).
• ברקוט – מועדון אמנויות לחימה שהוקם בשנת 2010.

גלריה

• 
  הספרייה הלאומית
• 
  היכל התרבות דאגון אומאייב
• 
  קניון Grozny Mall בשדרות ולדימיר פוטין

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של גרוזני
• פרויקט "גרוזני הווירטואלית"
• אתר פרשנויות פוליטיות
• גרוזני באתר יהודי ההרים (ברוסית)
• יגיל הנקין, הקרב על גרוזני, באתר "דיומא", 21 בפברואר 2021
• גרוזני, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)