גרגיר הנחלים

גרגר הנחלים
	ערך תזונתי ל-100 גרם
מים	95.11 ג'
קלוריות	11 קק"ל
חלבונים	2.3 ג'
פחמימות	1.29 ג'
שומן	0.1 ג'
ויטמינים	‏
‑ ויטמין A	160 מק"ג
‑ ויטמין B1	0.09 מ"ג
‑ ויטמין B2	0.12 מ"ג
‑ ויטמין B3	0.2 מ"ג
‑ ויטמין C	43 מ"ג
ברזל	0.2 מ"ג
סידן	120 מ"ג
מגנזיום	21 מ"ג
זרחן	60 מ"ג
אשלגן	330 מ"ג
נתרן	41 מ"ג
	מקור: משרד החקלאות האמריקני

גרגר הנחלים
	גרגר הנחלים
מצב שימור
	conservation status: least concern ללא חשש (LC)‏
מיון מדעי
ממלכה:	צומח
מערכה:	בעלי פרחים
מחלקה:	דו-פסיגיים
סדרה:	צלפאים
משפחה:	מצליבים
סוג:	גרגר (Rorippa)
מין:	גרגר הנחלים
שם מדעי
	Rorippa nasturtium-aquaticum; ‏בראון

גַּרְגֵּר הנחלים (שם מדעי: Rorippa nasturtium-aquaticum;) הוא צמח עשבוני רב-שנתי ממשפחת המצליבים. בעבר השתייך לסוג Nasturtium ונקרא Nasturtium officinale. הוא משמש בעיקר כירק ומכיל כמות גדולה של מינרלים, ויטמינים וחלבונים.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגרגר הוא צמח עשבוני הגדל בסביבה לחה וביצתית. הגבעולים הם עגולים וחלולים באורך שבין 15 ל-80 סנטימטרים. העלים בשרניים, בצבע ירוק כהה, שסועים לאונות מנוצות המתרחבות לעבר שפת העלה. הפריחה היא דו מינית, בארץ בחודשים פברואר עד ספטמבר. הפרחים קטנים ולבנים, ערוכים בקצה כל גבעול בתפרחת דמוית סוכך. לכל פרח 4 עלי כותרת, כל אחד באורך של 3 עד 4 מ"מ ו-6 אבקנים צהובים.

תרמילי הפרי הם מוארכים, ישרים או מקושתים, באורך 8 עד 20 מ"מ וברוחב 2 עד 3 מ"מ ומכילים ב-2 טורים עד כ-60 זרעים קטנים.

הגרגר דומה במראהו לצמח אחר הנקרא Cardamine amara שגדל גם הוא בסביבה זהה וגם בו ניתן לעשות שימוש דומה.

העלים מכילים שמן חרדל ולכן טעמם חריף-מריר.

הגרגר מזין מאוד ומכיל סוכר, חלבונים, ויטמין A ,B3 ו-C ומינרלים כגון אשלגן, סידן, חלבונים, זרחן, נתרן וברזל. בנוסף הוא מכיל שמנים אתריים וחומרי ברסוק.

במשנה נזכר הגרגר יחד עם השחליים, אמנם יש מזהים עם בן חרדל.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגרגר הוא בעל תפוצה עולמית וצומח בר בצפון הארץ ובמרכזה. סביבת הגידול המועדפת היא בקרבת מקורות מים כגון גדות נחלים ומעיינות בקרקע בסיסית ולחה. למרות שהוא מעדיף לצמוח בסביבה שבה זורמים מים קרים עשירים במינרלים, הוא נצפה בפארק הלאומי ילוסטון שבצפון-מערב ארצות הברית, בסביבה שבה זורמים מי מעיינות חמים בטמפרטורה של מעל 40 מעלות צלזיוס.

הגרגר כגידול חקלאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

את הגרגר מגדלים בתנאי שמש מלאה בבריכות או במכלים, לרוב עם מים זורמים, כאשר שורשי הצמח הבוגר טבולים לגמרי במים. הנביטה מתרחשת כ-5 ימים לאחר הזריעה. מהנביטה עד האיסוף חולפים כשלושה שבועות כאשר יש לאסוף את הצמח לפני פריחתו. את הגרגר ניתן להרבות מזרעים וגם מייחורי עלה או גבעול. ההשרשה היא קלה ונעשית על ידי טבילת היחור במים.

שימושים כירק[עריכת קוד מקור | עריכה]

העלים, הפרחים והזרעים אכילים, טעמם חריף ורענן ודומה לחרדל. ניתן להוסיף את הזרעים לסלט או לטחון אותם ולהוסיף מים, הרוטב שייווצר דומה בטעמו לחרדל. העלים הטריים משמשים כמרכיב בסלט, בדומה לרוקט, כמרכיב במרק או כעיטור בכריכים. ניתן לאדות את העלים לאכלם כירק מבושל או להשתמש בהם למילוי מאפי בצק. כמו כן ניתן להוסיף אותו למרק או לאכלו עם תרד. לא מומלץ לאכול את הגרגר לאחר פריחתו כיוון שאז הופכים העלים למרים. אכילת כמות גדולה שלו עלולה לגרום לקלקול קיבה.

באזורים באירופה בהם החורף נטול קרה, צומח הגרגר גם בחורף וניתן לאספו, לכן בעבר היווה מקור חשוב לוויטמין C בחורף, כאשר רוב הירקות המכילים ויטמין זה אינם בנמצא.

שימושים רפואיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר במאה ה-17 היה הגרגר מוכר כיעיל נגד מחלת הצפדינה (הנגרמת עקב מחסור חמור בוויטמין C). הגרגר נחשב כאפרודיזיאק בעולם העתיק ועד היום במצרים נהוג לגדלו ולצרכו להגברת כוח הגברא. אמרה מצרית טוענת שאפילו ריחו המשכר מספיק למטרה זו ואין הכרח לאכלו. בקרב ערביי ארץ-ישראל והמדינות השכנות מאמינים שבאכילתו הגרגר עוזר בניקוי הדם ומערכת העיכול, יכול להמיס אבנים בכליות ומרפא מחלות בכבד ובמרה.

באירופה הוא מוכר כמעורר תיאבון, ממריץ חילוף חומרים, משתן, משלשל ומגביר צירים בנשים הרות. בנוסף סבורים שהוא עוזר בטיפול נגד סוכרת.

משתמשים בו נגד כאבים ראומטיים, לעידוד צמיחת שיער ולניקוי והבהרת עור הפנים.