גנאיוס סרוויליוס גמינוס

גנאיוס סרוויליוס גמינוס (Gnaeus Servilius Geminus) היה קונסול ומצביא רומאי, שפיקד על כוחות צבא וצי במלחמה הפונית השנייה.

גנאיוס סרוויליוס, בנו של פובליוס סרוויליוס גמינוס, נבחר לקונסולאט בראשית שנת 217 לפנה"ס ועמד בראש הצבא שהמתין לחניבעל ליד ארימינום (רימיני). לאחר מות הקונסול גאיוס פלאמיניוס בקרב טראסימנה (אפריל 217) ובחירת קווינטוס פאביוס מאקסימוס לדיקטטור (יוני 217), שוחרר גמינוס מפיקודו היבשתי. תוך כדי כך הגיעו ידיעות לרומא, כי אוניות קרתגיות משייטות סמוך לעיר ואף הצליחו ללכוד בחופי אטרוריה ספינות משא שהובילו אספקה אל הצבא הרומי הנלחם בהיספניה. פאביוס מאקסימוס מינה את גמינוס לפיקוד על הצי, והטיל עליו להגן על חופי איטליה ולרדוף אחר השייטת הקרתגית. הלה הכשיר את אוניות המלחמה שנשארו ברומא, מאה ועשרים במספר, וגייס חיילים רבים בעיר ובהם גם עבדים משוחררים לשירות באוניות כחיילי-צי ולהגנה על העיר מפני התקפה מן הים. כשנודע למפקד השייטת הקרתגית כי הרומאים דולקים אחריו, נמנע מהתמודדות ושב דרך סרדיניה אל קרתגו. גמינוס, שטרפו חמק ממנו, הפליג אל ליליבאום שבסיציליה ומשם אל אפריקה, השם את האי מנינקס (ג'רבה) הסמוך לקרתגו, חס על אדמת האי קרקנה הסמוך לו בתמורה לדמי כופר וחזר אל ליליבאום. עם שובו לסיקיליה מסר את הפיקוד על הצי לידי הפראיטור טיטוס אוטקיליוס קראסוס. הוא עצמו שב אל רומא, כדי לקבל יחד עם עמיתו לקונסולאט את הפיקוד על הצבא מידי הדיקטטור פאביוס מאקסימוס שכהונתו נסתיימה. עד סוף הקונסולאט שלהם ניהלו גמינוס ועמיתו אסטרטגיה פביאנית, ונמנעו מלהיכנס לקרב הכרעה עם חניבעל.^[1]

בתחילת שנת 216 לפנה"ס, עם סיום הקונסולאט שלו, התמנה גמינוס לפרוקונסול. כאשר חככו הרומאים בדעתם לפני קרב קאנאי מה עליהם לעשות, היה גמינוס היחיד שתמך בדעתו של הקונסול לוקיוס אמיליוס פאולוס כי יש להימנע מהתמודדות, אך דעתם לא התקבלה. בקרב פיקד גמינוס על מרכז המערך הרומאי ובו אף נהרג (2 באוגוסט 216).^[2]

מקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פוליביוס. היסטוריה. כרך ראשון, ספרים א-ו. תרגם וכתב מבואות: בנימין שימרון. ירושלים, מוסד ביאליק, 1991.
טיטוס ליוויוס. תולדות רומא. ספרים א, ב, כא, כב, ל. תרגמה מרומית: שרה דבורצקי. ירושלים, מוסד ביאליק, תשל"ב.

s.v. "Geminus, Servilius" (2) in: Smith, W. (editor), Dictionary of Greek and Roman Biography and Mythology, 1867. Digitized copy in: Perseus.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ פוליביוס, ספר שלישי, 75, 77, 86, 88, 96; ליוויוס, ספר עשרים ואחד, נ"ז, ספר עשרים ושניים, י"א, ל"א, ל"ב. ליוויוס מספר, כי לאחר הפשיטה על מנינקס וקרקנה הורדו חיילי האוניות הרומיות ואנשי צוותן גם בחוף אפריקה כדי לבוז את השדות, אך נקלעו למארב ונסוגו חבולים לאוניות תוך אובדן אלף אנשים ובהם הקוואיסטור טיבריוס סמפרוניוס בלסוס. לפשיטה זו אין כל אזכור אצל פוליביוס, שהיה מקור לחיבורו של ליוויוס.
^ פוליביוס, ספר שלישי, 106, 114, 116; ליוויוס, ספר עשרים ושניים, מ"ט.

[1] פוליביוס, ספר שלישי, 75, 77, 86, 88, 96; ליוויוס, ספר עשרים ואחד, נ"ז, ספר עשרים ושניים, י"א, ל"א, ל"ב. ליוויוס מספר, כי לאחר הפשיטה על מנינקס וקרקנה הורדו חיילי האוניות הרומיות ואנשי צוותן גם בחוף אפריקה כדי לבוז את השדות, אך נקלעו למארב ונסוגו חבולים לאוניות תוך אובדן אלף אנשים ובהם הקוואיסטור טיבריוס סמפרוניוס בלסוס. לפשיטה זו אין כל אזכור אצל פוליביוס, שהיה מקור לחיבורו של ליוויוס.

[2] פוליביוס, ספר שלישי, 106, 114, 116; ליוויוס, ספר עשרים ושניים, מ"ט.

[1]

[2]