גמישות פנוטיפית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

גמישות פנוטיפית (Phenotypic plasticity) לעיתים נקראת גם הסתגלות פנוטיפית, היא תופעה ביולוגית נפוצה בה מערך גנטי (גנוטיפ) נתון מבטא פנוטיפים שונים של תכונה מסוימת תחת תנאים סביבתיים שונים.

השלכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגמישות הפנוטיפית מאפשרת לאורגניזם לייצר מופעים שונים או רמות ביטוי שונות של תכונות בהתאם לתנאי הסביבה ובכך לעזור לו להתמודד עם תנאים אלה. עם זאת, בתנאים מסוימים מנגנונים של גמישות התפתחותית עלולים גם לגרום למחלות ולפגיעה באורגניזם.

מחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיקרון הוא נושא מחקר מרכזי ורב-תחומי בביולוגיה מודרנית. בביולוגיה אבולוציונית נחקרת האבולוציה של הגמישות הפנוטיפית כתכונה בפני עצמה וכן ההשפעה של תכונה זאת על מהלך האבולוציה. באקולוגיה נחקר מרחב המופעים של תכונות גמישות בכל מין וההשפעה של מרחב זה על יחסי הגומלין של המין עם סביבתו ועל תפקוד המערכת האקולוגית. בגנטיקה ובביולוגיה התפתחותית נחקרים המנגנונים המולקולריים שמאפשרים ביטוי משתנה של תכונות ממבנה גנטי נתון. בתחומים ביולוגיים נוספים גמישות פנוטיפית היא העיקרון מרכזי להסבר תופעות, כמו גמישות התפתחותית של רשתות עצביות בנוירוביולוגיה, דפוסי התנהגות תלויי-הקשר בהתנהגות בעלי חיים, וכו'. לאחרונה חדר העיקרון ממדעי החיים גם למחקר הרפואי, והתופעה נתפסת כגורם המשפיע על בריאותו של אדם לאורך חייו.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]


ערך זה הוא קצרמר בנושא ביולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.