גלן תיאודור סיבורג

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גלן תיאודור סיבורג
Glenn Theodore Seaborg
לידה 19 באפריל 1912
אישפמינג (אנ'), ארצות הברית
פטירה 25 בפברואר 1999 (בגיל 86)
לה פאייט (אנ'), ארצות הברית
שם לידה Glen Theodore Seaborg עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי כימיה
מקום מגורים ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט ג'ורג' ארנסט גיבסון עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
תלמידי דוקטורט ג'ון גופמן, Arthur Wahl, קנת סטריט, Gerhart Friedlander, Roger Batzel, Rodney H. Banks, Vera Kistiakowsky, Leon O. Morgan, W. Wayne Meinke עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס נובל לכימיה (1951)
  • ההרצאות לזכר סילימאן (1956)
  • פרס וושינגטון (1965)
  • מדליית יובל המאה (1956)
  • מדליית הזהב של המכון האמריקאי לכימאים (1973)
  • מדליית גלן ת. סיבורג (1987)
  • פרס וילארד גיבס (1966)
  • George C. Pimentel Award in Chemical Education (1994)
  • חבר זר של החברה המלכותית (27 ביוני 1985)
  • פרס צ'ארלס לתרופ פרסונס (1964)
  • המדליה הלאומית למדעים (1991)
  • אות מסדר כוכב הקוטב (1992)
  • מדליית קלארק קר (1986)
  • מדליית פרנקלין (1963)
  • פרס וניבר בוש (1988)
  • מדלית ג'ון סקוט (1952)
  • מדלית פריסטלי (1979)
  • מדליית פרקין (1957)
  • פרס האגודה האמריקנית לכימיה בכימיה טהורה (1947)
  • פרס ויליאם ה. ניקולס (1948)
  • לגיון הכבוד (1973)
  • Swedish American of the Year (1962)
  • פרס אנריקו פרמי (1959)
  • היכל התהילה הלאומי לממציאים (2005)
  • עמית/ה באגודה האמריקאית לקידום המדע
  • עמית החברה הפיזיקלית האמריקאית
  • עמית הוועדה למחקר סקפטי עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Helen L. Seaborg (194225 בפברואר 1999) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים David Seaborg עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
התגליות בתחום הכימיה של היסודות הטרנס-אורניים. גילוי יסודות רבים, בהם פלוטוניום (והאיזוטופ שלו Pu-239), אמריציום, קיריום, ברקליום, קליפורניום, איינשטייניום, פרמיום, מנדלביום ונובליום.
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גלן תיאודור סיבורגאנגלית: Glenn Theodore Seaborg, בשוודית: Glenn Teodor Sjöberg; ‏19 באפריל 1912 - 25 בפברואר 1999) היה כימאי אמריקאי ממוצא שוודי, חתן פרס נובל לכימיה לשנת 1951 (במשותף עם אדווין מקמילן), "על התגליות בתחום הכימיה של היסודות הטרנס-אורניים". הוא מוכר בעיקר בזכות עבודתו בגילוי ותיאור תכונות של רדיואיזוטופים רבים ובשל חלקו בגילוי יסודות רבים, בהם פלוטוניום (והאיזוטופ שלו Pu-239), אמריציום, קיריום, ברקליום, קליפורניום, איינשטייניום, פרמיום, מנדלביום ונובליום.

פעילותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיבורג נולד באישפמינג, מישיגן בשנת 1912. בשנת 1934 סיים תואר ראשון באוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס (UCLA) ושלוש שנים מאוחר יותר, ב-1937, קיבל את הדוקטורט באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. הוא המשיך את מחקריו בברקלי בתחילה במשרת פוסט-דוקטורט ולאחר מכן כחבר סגל במחלקה לכימיה, בשנת 1945 התמנה לפרופסור. בין השנים 1942 ו–1946, עבד סיבורג באוניברסיטת שיקגו, שם עסק במחקר גרעיני, כימי ופיזיקלי, הקשור לפרויקט האנרגיה האטומית של ארצות הברית. בשנת 1958 התמנה לנשיא אוניברסיטת ברקלי.

סיבורג מונה על ידי הנשיא קנדי לתפקיד יושב ראש הוועדה לאנרגיה אטומית בשנת 1961 והחזיק בו עד 1971. לאחר מכן חזר לברקלי כדי לנהל שם את מעבדת לורנס.

בסוף שנת 1998, בעודו בבוסטון במסגרת פגישה של האגודה האמריקנית לכימיה, סבל סיבורג משבץ, דבר שגרם למותו שישה חודשים מאוחר יותר, ב-25 בפברואר 1999, בביתו בלפאייט.

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיבורג זכה בפרס נובל לכימיה בשנת 1951, יחד עם הפיזיקאי האמריקאי אדווין מקמילן, על "מנהיגותם בפיתוח הכימיה הגרעינית והאנרגיה האטומית", ובשנת 1959 קיבל את פרס אנריקו פרמי.

סיבורג זכה במדליית פרקין לשנת 1957.

בשנת 1991 זכה במדליה הלאומית למדעים.

בשנת 1997 הודיעו ב"איחוד הבינלאומי לכימיה טהורה ושימושית" כי היסוד בעל מספר אטומי 106 יכונה על שמו – סיבורגיום (Sg). הייתה זו הפעם הראשונה בה נקרא יסוד כימי על שמו של אדם בעודו בחיים.

כוכב הלכת המינורי 4856 Seaborg נקרא על שמו.[1]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גלן תיאודור סיבורג בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ (4856) Seaborg In: Dictionary of Minor Planet Names. Springer. 2003. doi:10.1007/978-3-540-29925-7_4753. ISBN 978-3-540-29925-7.


ערך זה הוא קצרמר בנושא כימיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.