גליה אלבין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גליה אלבין
גליה אלבין, 2007
גליה אלבין, 2007
לידה 30 ביוני 1949 (בת 74)
חיפה, ישראל
מדינה ישראל
השכלה בית הספר הריאלי העברי בחיפה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע מוציאה לאור, אשת עסקים, סופרת, שחקנית ומנחת טלוויזיה
תפקיד מנהלת כללית עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה קדימה עריכת הנתון בוויקינתונים
בן זוג יאיר תמיר
מיקי אלבין (עד 1985)
יעקב שביט
www.galiaalbin.co
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גליה אלבין (נולדה ב-30 ביוני 1949) היא מוציאה לאור, אשת עסקים, סופרת, שחקנית, מרצה ומנחת טלוויזיה ישראלית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולדה וגדלה בחיפה לוולטר ופנינה נוימן, שניהם ממוצא אוסטרי. היא בוגרת סמינר הקיבוצים ברמת אביב בתחום ההוראה, בעלת תואר ראשון ושני בפסיכולוגיה מאוניברסיטת נורת'ווסטרן, בוגרת הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב וכן בוגרת קורס למנהל מתקדם באוניברסיטת הרווארד בארצות הברית.

בין השנים 1979-1977, הייתה שותפה בניהול מחלקת הנוער והספורט של עיריית ראשון לציון. לאחר מכן כיהנה במשך כתשע שנים, עד לשנת 1988, בתור שותפה בניהול "עיר הנוער" של עיריית תל אביב.

בסוף שנות ה-70 הצטרפה אלבין למפלגה הליברלית, בה הכירה את בעלה מיקי אלבין אשר היה פעיל במפלגה. במחצית השנייה של שנות ה-80 הצטרפה אלבין למועצות המנהלים של חברות בתחומי בנייה, תעשייה, טכנולוגיה ותקשורת.

בשנת 1985 נהרג בעלה מיקי אלבין לאחר שנפל אל מותו מן הקומה השלישית של בניין שלוחת המטה הארצי של משטרת ישראל ביפו, שם שהה לצורך חקירה בחשד להרצת מניות.

בשלהי שנות ה-80 החלה אלבין להוציא לאור את הגרסה העברית של הירחון "פנטהאוז", אשר אוחד בהמשך עם הירחון הישראלי "מוניטין" לאחר שאלבין רכשה גם אותו. הירחון המחודש נשא את השם "מוניטין-פנטהאוז". המגזין לא הצליח לשרוד תקופה ארוכה ובשנת 1991 היא מכרה את העיתון לגיורא שמיס ועמוס לביא. לאחר מכן אלבין שימשה במשך שלוש שנים מנכ"לית של כור מולטימדיה בע"מ.

בשנת 1998 פרסמה אלבין את ספרה "האהבה מנצחת" (בסיועה ועריכתה של הסופרת יהודית רותם), העוסק בהתמודדות של אישה עם מות בעלה. לאחריו הוציאה, בשנת 2000, את ספרה השני, "האושר מנצח", העוסק בהתמודדות של אישה עם חרדת גיל החמישים, עם החברה ועם חייה. באותה שנה הצטרפה אלבין לתחום העשייה הקולנועית כאשר הפיקה את הסרט "להתחיל מחדש". התסריט שנכתב על ידי גלילה רון־פדר-עמית התבסס על ספרה של אלבין "האושר מנצח". אלבין שיחקה בסרט בתפקיד הראשי לצד ניר לוי ושמיל בן ארי.

בבחירות לכנסת החמש עשרה שהתקיימו בשנת 1999 הוצבה במקום ה-4 ברשימה "פנינה רוזנבלום" שלא עברה את אחוז החסימה.[1]

באמצע העשור הראשון של המאה ה-21 למדה משחק במכון לי סטרסברג לתיאטרון ולקולנוע בניו יורק, ולאחר מכן, בשנת 2006, השתתפה בתוכנית המציאות "דה שואו", והנחתה את התוכנית "המועדון" בערוץ חינוכית 23 העוסקת בנושאים המעניינים את בני החמישים פלוס. שנה לאחר מכן, שיחקה בסרט הקולנוע הישראלי "ריקוד מסוכן" בבימויו של מנחם גולן.

ב-2008 התמודדה אלבין בפריימריז של מפלגת קדימה בבחירות לכנסת ה-18 והוצבה במקום ה-42 ברשימה לכנסת, אך לא נבחרה לכנסת.

אלבין היא המנכ"לית והבעלים של חברת אלמדיה. כמו כן אלבין חברה בדירקטוריונים של חברות מובילות ובמועצות ציבוריות של ארגונים וולונטריים שונים בתחומי הרווחה והאמנות בישראל.

אלבין נשיאת אגודת הידידים של אוניברסיטת חיפה, יו"ר ידידי עמותת ל.א. לאלימות נגד נשים, יו"ר "ידידי הסינמטק", נשיאת המועצה לשלום הילד, חברת הנהלת שדולת הנשים בישראל[דרוש מקור] וחברת הנהלת "מחשב לכל ילד", ותומכת בארגוני חברה אזרחית נוספים כדוגמת האגודה לזכויות האזרח. בנוסף, היא נמנית עם צוות ההנהלה של המכון למנהיגות העתיד. אלבין מחזיקה בחלק עיקרי ממניות ערוץ Jewish Life Television[דרוש מקור].

אלבין מייסדת יוזמת "Live Hatikva", מיזם בו יהודים מכל העולם שרו את ההמנון בו זמנית במקומות שונים בעולם. ואף נרשם שיא גינס לשנת 2008 בקטגוריית "Most people sing national anthem in real time together in different places".[דרוש מקור]

חיים פרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבין הייתה נשואה שלוש פעמים. בעלה הראשון היה יאיר לנגר, וממנו נולדה בת. לאחר מכן נישאה למיקי אלבין, ונולדו להם בן ובת. לאחר מותו נישאה בשלישית ליעקב שביט, ולהם בן. התגוררה בארצות הברית במשך שש שנים: ארבע שנים בעת לימודיה באוניברסיטת נורת'ווסטרן ושנתיים בעת לימודיה במכון לי סטרסברג.

אלבין מתגוררת בתל אביב. אם לארבעה. אחייניה הם המיליארדר אדם נוימן ואחותו, הדוגמנית עדי נוימן.

ספריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]