גירוש הגר וישמעאל
גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת, וְאֶת-בְּנָהּ: כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת, עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק.
גירוש הגר וישמעאל הוא סיפור המופיע בספר בראשית, פרק כ"א, פסוקים ט'–כ'. לשרה ואברהם נולד יצחק לאחר שנים של עקרות. שרה רואה את ישמעאל "מְצַחֵק",[1] ודורשת מאברהם לגרש את הגר וישמעאל. בסיפור מודגש כי לאברהם יש קושי עם דרישתה של שרה אך הוא נענה לצו האלוהים: "כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ".[2] אברהם משלח את הגר לדרכה ובידיהם רק "לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם". הגר תועה במדבר, ולאחר שנגמרים המים באמתחתה היא משליכה את בנה כדי לא לראות במותו הקרב. מלאך אלוהים מראה לה באר מים ומבטיח שישמעאל יהיה "לְגוֹי גָּדוֹל".[3]
גירוש הגר וישמעאל[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר הולדת יצחק עורך אברהם משתה "בְּיוֹם הִגָּמֵל אֶת-יִצְחָק".[4] שרה רואה את ישמעאל "מְצַחֵק"[1] ודורשת מאברהם: "גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת, וְאֶת-בְּנָהּ".[5]
הסיבות לגירוש[עריכת קוד מקור | עריכה]
חז"ל ניסו לעמוד על הסיבות לגירושם של הגר וישמעאל ובתוספתא מובאות כמה סיבות לגירוש. על פי המובא בתוספתא, רבי עקיבא טוען כי הסיבה לגירוש היא כי ישמעאל חטא בעבודה זרה. רבי אליעזר סבר כי ישמעאל חטא בגילוי עריות ורבי ישמעאל קבע כי חטא בשפיכות דמים. לדעת רבי שמעון בר יוחאי אין זה יכול להיות שבביתו של אברהם יתקיימו חטאים אלו ופירש כי חטאו של ישמעאל היה בזלזול ביצחק ולשיטתו עניין אחד הוא בסיפור, ירושה:
אמר רבי שמעון בן יוחאי ארבעה דברים היה רבי עקיבא דורש ודברי נראין מדבריו דרש רבי עקיבא (בראשית כ"א) "ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק". אין צחוק האמור כאן אלא עבודת כוכבים שנאמר: (שמות ל"א) "וישב העם לאכול ושתו ויקומו לצחק". מלמד שהיתה אמנו שרה רואה את ישמעאל... וצד חגבים ומעלה ומקטיר לעבודת כוכבים רבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר אין צחוק האמור כאן אלא גילוי עריות שנאמר (בראשית ל"ט) "בא אלי העבד ... לצחק בי" מלמד שהיתה [אמנו שרה] רואה את ישמעאל מכבש את [הגנות] ומענה את הנשים. ר' ישמעאל אומר אין לשון צחוק אלא שפיכות דמים שנאמר: (שמואל ב', ב') "ויאמר אבנר אל יואב יקומו נא הנערים וישחקו לפנינו...". מלמד שהיתה אמנו שרה רואה את ישמעאל נוטל קשת וחצים ומזרק כלפי יצחק שנאמר: (משלי כ"ו) כמתלהלה היורה זקים וגו' כן איש רמה [וגו'] ואני אומר חס ושלום שיהיה בביתו של [אותו] צדיק ההוא כך. אפשר [למי] שנאמר עליו: (בראשית י"ח) "כי ידעתיו למען אשר יצוה ..." יהא בביתו עבודת כוכבים [וגילו] עריות ושפיכות דמים אלא אין צחוק האמור כאן אלא לענין ירושה שכשנולד אבינו יצחק לאברהם אבינו היו הכל שמחין ואומרין נולד בן לאברהם [נולד בן לאברהם] נוחל את העולם ונוטל שני חלקים והיה ישמעאל מצחק [בדעתו] ואומר אל תהי שוטים [אל תהי שוטים] אני בכור ואני נוטל שני חלקים שמתשובת הדבר אתה למד [שנאמר] (בראשית כ"א) כי לא יירש בן האמה ... ורואה אני את דברי מדברי רבי עקיבא.
פרשנים עמדו על הקושי בתיבה "מְצַחֵק". לשורש צ-ח-ק במקרא קונוטציה מינית בסיפור ירידת יצחק ורבקה בעקבות הרעב לגרר,[6] בסיפור יוסף ואשת פוטיפר[7][8] ובסיפור חטא העגל.[9] תרגום השבעים מתרגם את המילה "מְצַחֵק" כמשחק בין שני הבנים.[10]
זכויות הירושה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שרה דורשת מאברהם שיגרש את הגר ובנה "כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת, עִם-בְּנִי עִם-יִצְחָק".[5] יש הטוענים כי כינוי "בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת" אינו רק כינוי גנאי. הכינוי "בֶּן-הָאָמָה הַזֹּאת" מציין את מעמדו של ישמעאל, ושרה מבקשת כך להסדיר את מעמדו של בנה, יצחק כיורש החוקי. לשיטתם פרק כ"א בבראשית דן בזכויות הירושה של ישמעאל על כל המשתמע מכך. בפרק התגלות ה' לאברהם מפקיעה את זכויות הירושה מידי ישמעאל ואמו. ביטוי לכך ניתן לראות בכתוב בחוקי חמורבי (סעיפים 170–171): "אם אשתו הראשית של אדם ילדה לו בנים ואמתו ילדה לו". כלומר החוק מבקש להסדיר את מעמדם של האמה וילדיה במשפחה אך ההכרעה בידי האב ובסיפור המקראי ההכרעה בידי אברהם. החוק בקובץ חוקי חמורבי מחייב את האב להכיר בילדי האמה הכרה מלאה ומפורשת ובכך לתת להם חלק בירושה ומצד שני הוא יכול שלא לעשות כן אך מוטלת עליו החובה להצהיר על הבן כשלו: "אם האב בעודו בחיים הצהיר לבנים שילדה לו האמה 'בני אתם' וכלל אותם בין בני האישה הראשית, לאחר מות האב ילדי האישה הראשית וילדי האמה יחלקו ביניהם יחד את הנחלה" (חוקי חמורבי סעיף 170).[11]
תגובת אברהם[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשונה מתגובתו של אברהם בסיפור בריחת הגר ולידת ישמעאל בספר בראשית, פרק ט"ז בסיפור זה תגובה ישירה לדרישתה של שרה. אברהם רואה בישמעאל כבנו הלגיטימי והדרישה רעה בעיניו. באמצעות המילה "מְאֹד"[12] מעצים המחבר המקראי את רגשותיו של אברהם אשר רואה בישמעאל כבנו.[13] ה' הוא זה שמתיר לאברהם לשלח את הגר ובנו. בצד בקשתו הוא אומר לאברהם: "וְגַם אֶת-בֶּן-הָאָמָה, לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ: כִּי זַרְעֲךָ, הוּא."[14] אברהם משכים קום ורצף פעולותיו מעידות על הזדרזות: "יד וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח-לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל-הָגָר שָׂם עַל-שִׁכְמָהּ, וְאֶת-הַיֶּלֶד--וַיְשַׁלְּחֶהָ".[15] המדרש בפרקי דרבי אליעזר פותח צוהר לתחושותיו של אברהם: ”ומכל הרעות שבאו על אברהם היה קשה ורע הדבר הזה מאד.”[16] אילו רמב"ן בפירושו טוען כי אברהם חושש לגורל ישמעאל במדבר: ”ומפני שהיה אברהם מפחד עליו, שלא יקראנו אסון בשלחו אותו ממנו, אמר כי ישימנו לגוי גדול”.[17]
הגר וישמעאל במדבר[עריכת קוד מקור | עריכה]
הגר וישמעאל מגיעים למדבר והמחבר המקראי מספר כי היא מאבדת את דרכה במדבר: "וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע, בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע.".[18] ייתכן כי הגר עברה דרך קדש ברנע במדבר פארן לכיוון מצרים אל אזור המערבי של המדבר.[19] הכתוב מוסר כי לאחר שנגמרים המים באמתחתה משליכה הגר את ישמעאל במרחק "כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת",[20] אשר גווע אל מול עיניה.[18] ייתכן והשימוש בפועל ש-ל-כ, בו משתמש המחבר המקראי מבטא את ייאושה וכעסה של הגר על מצבם.[21] המחבר המקראי מספר כי "וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד, וַתִּשָּׂא אֶת-קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ"[20]
.jpg)
בספרו קדמוניות היהודים מוסיף יוסף בן מתתיהו פרטים על גורל הגר ובנה במדבר. בן מתיתיהו כותב כי הגר: ”...הניחה את התינוק תחת שיח תומר, שלא תראהו בנפחו רוחו, והוסיפה ללכת. אז נזדמן לה מלאך ה' ואמר לה שיש מעיין סמוך למקום וציווה עליה לדאוג לגידול הילד... . הבשורות שנתבשרה חיזקו את רוחה ושפגשה רועים נחלצה ממצוקתה בדאגם לה.” אין הסיפור המקראי מזכיר את השיח. בן מתיתיהו משתמש בשורש נ-ו-ח בניגוד למתואר בסיפור המקראי, שם משתמש המחבר בשורש ש-ל-כ. כמו כן הרועים הדואגים למחסורה של הגר, אינם מוזכרים בסיפור המקראי.[22]
התגלות המלאך וה'[עריכת קוד מקור | עריכה]
מי ששומע את בכיו של ישמעאל הוא ה' אך מי שפונה אל הגר הוא מלאך ה'. הגר אינה עונה להוראותיו ולברכתו: "אַל-תִּירְאִי, כִּי-שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל-קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא-שָׁם יח קוּמִי שְׂאִי אֶת-הַנַּעַר, וְהַחֲזִיקִי אֶת-יָדֵךְ בּוֹ: כִּי-לְגוֹי גָּדוֹל, אֲשִׂימֶנּוּ."[23] מי שפוקח את עיני ישמעאל הוא ה', והוא זה שמראה להגר את באר המים.
הישיבה במדבר[עריכת קוד מקור | עריכה]
המחבר המקראי מוסר שה' עומד לצידו של ישמעאל. עוד מוסר המחבר כי ישמעאל יהיה "רֹבֶה קַשָּׁת", כלומר יעסוק בציד ויתיישב במדבר פארן. יש הטוענים כי הישיבה במדבר מגשימה את הייעוד שבהבטחת ה' להגר בסיפור בריחת הגר ולידת ישמעאל שישמעאל יהיה "פֶּרֶא אָדָם"[24] וישיבתו תהיה ישיבת קבע במדבר.[25]
השוואה בין סיפור גירוש הגר וישמעאל לבין סיפור בריחת הגר ולידת ישמעאל[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – בריחת הגר ולידת ישמעאל
הדמיון בין שני הסיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בשני הסיפורים פועלות אותן דמויות.
- שני הסיפורים פותחים בכעסה של שרה ובאיבתה כלפי הגר וישמעאל.
- בשני הסיפורים אברהם נענה לדרישותיה של שרה.
- בשני הסיפורים הגר עוזבת את בית אדוניה.
- בשני הסיפורים הגר יוצאת אל המדבר
- בשני הסיפורים הגר חווה התגלות של האל ליד באר מים.
- שני הסיפורים מסתיימים בברכת האל להגר על עתיד בנה.
השוני בין שני הסיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- בסיפור המובא בבראשית ט"ז הגר מתגרה בשרה ומזלזלת בה. שרה מענה אותה ולכן היא בורחת ואילו בסיפור המובא בבראשית כ"א הגר מגורשת עם בנה אל המדבר.
- בבראשית ט"ז מתעלם אברהם ממצוקת הגר ואילו בסיפור בבראשית כ"א מוסר המחבר את תחושותיו של אברהם: "וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד, בְּעֵינֵי אַבְרָהָם, עַל, אוֹדֹת בְּנוֹ".[26]
- הגר לא מאבדת את דרכה במדבר בסיפור המובא בבראשית ט"ז אלא רק בסיפור המובא בבראשית כ"א.
- רק בבראשית ט"ז הגר רואה פנים מול פנים את מלאך ה' והוא מנהל איתה דו-שיח. בסיפור המובא בבראשית כ"א הגר רק שומעת את קולו ואין דו-שיח מתקיים. הגר רק מודה לו וקוראת את שם הבאר על שם ה'.
- באפילוג לסיפור המובא בבראשית ט"ז הגר חוזרת לבית אדוניה, אברהם ושרה ואילו בסיום הסיפור בבראשית כ"א הגר וישמעאל מתיישבים במדבר ואינם חוזרים לאברהם ושרה.
- בסיפור המובא בבראשית כ"א בולטת העובדה ששמו של ישמעאל אינו מוזכר, אלא רק תיאורים כגון "בן האמה", "הילד" ו"הנער".
- בבראשית ט"ז מכונה האל בשמו המפורש, בעוד שבבראשית כ"א מכונה האל בשם "אלוהים". לפי השערת התעודות הדבר מעיד שהסיפור בבראשית ט"ז נכתב על ידי המקור היהוויסטי הקדום יותר, ואילו הסיפור בבראשית כ"א נכתב על ידי המקור האלוהיסטי.[27]
השוואה בין סיפור עקדת יצחק לבין סיפור גירוש הגר וישמעאל[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – עקדת יצחק
הדמיון בין שני הסיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קיים דמיון רב בין שני הסיפורים, סיפור עקדת יצחק בספר בראשית, פרק כ"ב וסיפור הגירוש המובא בבראשית כ"א. בשני הסיפורים קדם צו ה' לאברהם קודם למעשה. בשני הסיפורים מצווה ה' על אברהם להיפרד מבניו לתמיד. בסיפור המובא בבראשית כ"א קיים סיכון כמעט וודאי למות הילד ובסיפור עקדת יצחק המוות הוא וודאי אילולא ה' עוצר בעד אברהם. שתי הדרישות המובאות בסיפורים מבקשות להדגיש את גודל הקורבן שאברהם נאלץ להקריב. בשני הסיפורים אברהם מזדרז להיענות לבקשת ה'. בשני הסיפורים קיים סיכון כמעט וודאי למוות אלמלא עזרת ה'. בשני הסיפורים מברך ה' את שני הבנים בהבטחה לאומית: זרע ומקום התיישבות ובהבטחה אישית. יש הטוענים כי ההקבלה מבקשת להדגיש כי גירושו של ישמעאל הוא עקדה בפני עצמה.[28] לאחר הגירוש והעקדה דואגים שני ההורים לנישואי בנם ואף לאישה ממולדתם. הגר תיקח לישמעאל אישה ממצרים ואברהם ייקח ליצחק מחרן מולדתו.[29]
השוני בין שני הסיפורים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בסיפור עקדת יצחק פני אברהם ויצחק לכיוון הר המוריה ואילו פני הגר ובנה לכיוון מדבר באר שבע. לאברהם יש מטרה ברורה, לקיים את צו ה' ואילו הגר נשלחת מבית אדוניה ללא מטרה לכיוון המדבר. בין אברהם ויצחק מתנהל דו-שיח ואילו הגר ובנה אינם משוחחים. העיר באר שבע היא המקום הראשון אליו מגיעה הגר ואילו בסיפור העקדה מסתיים הסיפור בבאר שבע שם מתיישב אברהם.[29]
הסיפור בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
שירים רבים נכתבו בהשראת הסיפור. רבים מהשירים נגעו במצוקתה של הגר, אהבתה לבנה והקשיים שחוותה. בין הידועים השיר "הגר" של יוכבד בת-מרים, שירו של אהרן אמיר "הגר", השיר "הגר" של ק.א. ברתיני ו"שני שירים להגר" של יוכבד בן-דור.[30]
ציירים רבים ציירו בהשראת הסיפור את גירושם של הגר וישמעאל כמו גוסטב דורה ובנג'מין וסט. יש שתיארו בציוריהם את הגירוש כשילוח לחופשי ויש כגירוש. חבריאל מטסו תיאר בציורו את אברהם דוחף את הגר מביתו וברקע צופה בנעשה שרה. תנועות ידיהם של שרה ואברהם מכוונות את הגר החוצה. שרה הצופה מחלון ביתה נמצאת במקום גבוה מה שמלמד על הוראתו של האל. התיאור של שרה מביטה מהחלון מזכיר את מוטיב האישה בחלון הידוע מהמקרא. בציור צייר מטסו, עננים המבשרים את הגשם העומד לבוא וזאת בניגוד לצמא שיהיה מנת חלקם של הגר וישמעאל במדבר. אריק זפרן טוען כי רבים מאנוסי פורטוגל הזמינו את הציורים העוסקים בגירושם של הגר וישמעאל מתוך הזדהות לסיפורם האישי כמגורשי ספרד. לצייר ההולנדי יאן ויקטורס אשר צייר אף הוא את סיפור גירושם של ישמעאל ואמו, היה קשר ליהודים שחזרו בתשובה והם אשר מימנו את פעילותו האמנותית והם אלה שהזמינו את ציוריו.[31]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 ספר בראשית, פרק כ"א, פסוק ט'
- ^ ספר בראשית, פרק כ"א, פסוק י"ב
- ^ ספר בראשית, פרק כ"א, פסוק י"ח
- ^ ספר בראשית, פרק כ"א, פסוק ח'
- ^ 1 2 ספר בראשית, פרק כ"א, פסוק י'
- ^ ספר בראשית, פרק כ"ו, פסוק ח'
- ^ ספר בראשית, פרק ל"ט, פסוק י"ד
- ^ ספר בראשית, פרק ל"ט, פסוק י"ז
- ^ ספר שמות, פרק ל"ב, פסוק ו'
- ^ השוואת נוסח בראשית לנוסח תרגום השבעים. דעת אמת
- ^ שרה יפת, גירוש הנשים הנכריות: עזרא ט'-י', בתוך: תשורה לעמוס: אסופת מחקרים בפרשנות המקרא, מוגשת לעמוס חכם, ירושלים, הרצוג, תשס"ז, עמ' 385-384
- ^ ספר בראשית, פרק כ"א, פסוק י"א
- ^ פנינה גלפז-פלר, ויולד: יחסי הורים וילדים בסיפור המקראי, ירושלים, כרמל, 2006, עמ' 26-25
- ^ ספר בראשית, פרק כ"א, פסוק י"ג
- ^ אוריאל סימון, בקש שלום ורדפהו, תל אביב, ידיעות אחרונות, 2002, עמ' 56
- ^ פרקי דרבי אליעזר, פרק 30 דף לג
- ^ יוסף עופר, יהונתן יעקבס, תוספות רמב"ן לפירושו לתורה שנכתבו בארץ ישראל", ירושלים, הרצוג, תשע"ג, עמ' 176-175
- ^ 1 2 ספר בראשית, פרק כ"א, פסוק י"ד
- ^ אנסון רייני, עולם התנ"ך: בראשית, תל אביב, דוידזון עתי, 1993, עמ' 136
- ^ 1 2 ספר בראשית, פרק כ"א, פסוק ט"ז
- ^ יעל שמש, אבלות במקרא: דרכי התמודדות עם אבדן בספרות המקראית, תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 2015, עמ' 251
- ^ יוסף בן מתתיהו, קדמוניות היהודים, ירושלים, מוסד ביאליק, 2002, עמ' 24
- ^ ספר בראשית, פרק כ"א, פסוקים י"ז–י"ח
- ^ ספר בראשית, פרק ט"ז, פסוק י"ב
- ^ מרדכי ברויאר, פרק ב': פרשיות וירא-ויחי - פרקי בראשית, ירושלים, הרצוג, תשנ"ט, עמ' 491
- ^ ספר בראשית, פרק כ"א, פסוק י"א
- ^ אלכסנדר רופא, מבוא לספרות המקרא, ירושלים: הוצאת כרמל, 2006, עמ' 54
- ^ אוריאל סימון, בקש שלום ורדפהו, תל אביב ידיעות אחרונות, 2002, עמ' 59-56
- ^ 1 2 רחל רייך, האישה אשר נתתה עמדי: נשים כעילה לסכסוך ומלחמה במקרא, תל אביב, הקיבוץ המאוחד, 2005, עמ' 50-49
- ^ מלכה שקד, לנצח אנגנך: המקרא בשירה העברית החדשה - אנתולוגיה, תל אביב, ידיעות אחרונות, 2005, עמ' 408-403
- ^ יעל מאלי, אמנות כפרשנות: פרשת השבוע בראי האמנות, תל אביב, ידיעות אחרונות, 2017, עמ' 53-46