גיורא זייד
 | |
| גיורא זייד עם חברו מוחמד אבו סודה, 1926 | |
| לידה |
אוקטובר 1914 תל עדשים, האימפריה העות'מאנית  |
|---|---|
| פטירה |
28 בינואר 2005 (בגיל 90) ישראל  |
| מקום קבורה | בית הקברות של אגודת השומרים, קריית טבעון |
| מדינה |
ישראל  |
| כינוי | אבו זייד |
| השתייכות |
שירות הידיעות של ההגנה  שירות הביטחון הכללי |
| תפקידים אזרחיים | |
|
בכיר בממשל הצבאי יועץ ראש הממשלה לענייני ערבים | |
  | |
גיורא זייד (אוקטובר 1914 - 28 בינואר 2005)[1] היה איש מערכת הביטחון בישראל.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
גיורא זייד הוא בנם של אנשי השומר ציפורה ואלכסנדר זייד. נולד בתל עדשים וגדל בכפר גלעדי.
בשנת 1924 עברה המשפחה לשייח אבריק, שם התגורר בדומה לשלושת אחיו, ילדיו ונכדיו עד ליום מותו.
ב-1938 נרצח אביו אלכסנדר, על ידי הבדווי מוחמד קאסם טבאש. גיורא ביקש לנקום את דמו, כמנהג הבדווים, אך יגאל אלון הניאו מכך. בשנת 1942 הוחלט על ידי הפלמ"ח לשלוח חוליית חיסול על מנת להרוג את קאסם טבאש[2][3].
לפני קום מדינת ישראל הצטרף לשירות הידיעות של ההגנה. במהלך מלחמת העצמאות יזם ביחד עם משה דיין את "ברית הדמים", הסכם שהעביר גדוד דרוזי מסוריה, בהנהגת איסמעיל קבלאן, ללחימה לצד ישראל.
בתום מלחמת העצמאות נעשה זייד לבכיר בממשל הצבאי שהוקם כדי לפקח ולשלוט על ערביי ארץ ישראל. הוא עסק בגיוס דרוזים ובדווים בני הגליל לשרת בצה"ל.
בשנות השבעים שימש זייד כיועץ ראש הממשלה לענייני ערבים.
זייד, שגדל מוקף בשכנים בדווים, דיבר ערבית רהוטה מגיל צעיר והיה בקיא בגינוני הכבוד ובמנהגים המקובלים בעולם הערבי. על אף שאביו אלכסנדר נרצח על ידי מתנקש בדואי בתקופת המרד הערבי הגדול, שמר זייד עד שנותיו האחרונות על קשר רציף ובלתי אמצעי עם בדואים, ערבים ודרוזים מכל רחבי ישראל והיה כתובת אמינה ולא רשמית, לתקשורת של אלו מול הממסד הישראלי[4]. כינוייו "אבו זייד" היה שגור ברוב כפרי הגליל.
לאחר שפרש לגמלאות, העביר הרצאות בחצר ביתו שבבית זייד ובהם שילב סיפורים על משפחתו, על גיבורי התנ"ך ועל הטבע. בשיאה של ההרצאה היה שולף קלע מחיקו ומטיל גמבות (במקרה הטוב) ותפוזים או בצלים (במקרה הפחות טוב), אל עבר האורחים המבודחים. כישרונו כמספר סיפורים ודמותו הבלתי אמצעית משכה רבים לשמוע מהרצאותיו.
נקבר בבית הקברות של אגודת השומרים בקריית טבעון לצד אחיו, הוריו ורעייתו בת שבע.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אוריאל בן-עמי, שאגה אחרונה במטולה, הוצאת משרד הביטחון, תל אביב 1990
- אורי דרומי, ידידות עם הבדווים, אחרי הרצח ונקמת הדם, באתר הארץ, 9 בפברואר 2005
- אליעזר (גייזי) צפריר, בזכותם, באתר nrg, 3 במרץ 2005
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אתר "Billiongraves"
- ^ ההיתר לפעולת הנקם ברוצח של אלכסנדר זייד
- ^ מאתר הפלמ"ח הענשת רוצח אלכסנדר זייד
- ^ יעקב פרי, "הבא להורגך", קשת, 1999, עמ' 26