גיא מרוז

הוספת קישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גיא מרוז
לידה 2 בספטמבר 1961 (בן 62)
ישראלישראל קיבוץ תל יצחק, ישראל
מדינה ישראלישראל ישראל
תקופת הפעילות מ-1979
עיסוק עיתונאי ואיש טלוויזיה
סוג כתב הגשת "אורלי וגיא" בערוץ 13
בן או בת זוג אורלי וילנאי עריכת הנתון בוויקינתונים
קישורים חיצוניים
טוויטר guymeroz
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
אורלי וילנאי וגיא מרוז באולפן "אורלי וגיא", 2013

גיא מרוז (נולד ב-2 בספטמבר 1961) הוא עיתונאי, מגיש טלוויזיה, תסריטאי, מחזאי, זמר, מוזיקאי וסאטיריקן ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרוז נולד בקיבוץ תל יצחק[1]. הוא בנה של דליה מרוז, ששימשה דוברת התזמורת הפילהרמונית הישראלית[2][3]. מרוז הוא בן דודה של השחקנית יובל שרף.

ב-1979, בעודו בן 17, הקליט את השירים "סיפור קטן" ו"הכל ולא כלום". ב-1981 הקליט עם להקת "גל שקט", את אלבומו היחיד והשיר "האופנוע משנות החמישים". מרוז הקליט לאחר מכן שירים נוספים.

מרוז יצר והגיש יחד עם יוני להב את תוכנית הסאטירה "נייס גיא", אשר שודרה בערוץ 2 הניסיוני בין השנים 1992–1993. ב-1994 הנחה את התוכנית לילדים "אוטוטו" ששודרה בטלוויזיה החינוכית, ומאוחר יותר את תוכנית ההמשך "גיא-גלים". ב-1997 שימש כאחד המנחים של "זאפ לראשון" והיה המנחה של התוכנית "אגדו" שהציגה אגדות עם באופן קומי וסאטירי. יוני להב היה אחד הכותבים הקבועים. ב"אגדו" הכיר מרוז את השחקן ירון לוי-סבג שהיה אחד המשתתפים הקבועים. ב-1998 שיחק את רב החובל גיא בתוכנית "ספינת האהבה של זאפ", והגיש את תוכנית המסעות הקומית "טליובלה" לצד ירון לוי-סבג. במקביל כתב במדורי סאטירה בעיתונות הכתובה ובאינטרנט.

בשנת 2000 חבר שוב ליוני להב בספיישל סאטירי בשם "המחשוף 2000" בערוץ 2. בעקבות זאת המשיכו השניים לתוכנית השבועית "המחשוף". מספר קטעים מהתוכנית עוררו מחלוקת בציבור. בעיקרם, קטע בו השחקנית אביטל דיקר הופיעה לכאורה בעירום באחת התוכניות (על אף הסתרת איבריה האינטימיים באמצעים טכניים), וקטע בו מרוז ולהב קורעים דגלים של ישראל ושל הרשות הפלסטינית, הופכים את הדגלים לכדור, ומתמסרים בו. התוכנית ירדה מהמסך לאחר עונה אחת.

בשנת 2003, כאשר שימש כעורך תוכנית הטלוויזיה "פיני הגדול" בערוץ ביפ, יצרו מרוז ומגיש התוכנית גיל קופטש מערכון בו נראה שמעון סרברניק, ניצול מחנה ההשמדה חלמנו, בקטע וידאו מתוך סרטו של קלוד לנצמן, "שואה". במערכון הצמידו מרוז וקופטש לדבריו של סרבניק תרגום אלטרנטיבי, בעל אופי פורנוגרפי בוטה. כתוצאה מהמעשה נתבעו היוצרים על ידי סרבניק[4] ועל ידי קלוד לנצמן[5], ונאלצו לפרסם התנצלות ולשלם פיצויים גבוהים.

הנחה את "בולדוג" בערוץ 8 בכבלים, תוכניות אשר חשפו שחיתויות. לאחר מכן הגיש בערוץ 2 את "המשמר האזרחי", תוכנית שמתכונתה עברה לרדיו 99 ועזרה לציבור להילחם בבירוקרטיה. בהמשך, יחד עם אורלי וילנאי, הגיש בגלי צה"ל את התוכנית "יהיה בסדר", אשר גם היא עסקה בענייני בירוקרטיה.

ב-2007, יצר יחד עם רענן שקד את סדרת הדוקו-ריאליטי "איפה הכסף" עבור שידורי קשת בערוץ 2 (4 פרקים)[6]. בערב יום השואה ה'תשס"ח הוקרן בערוץ 2 סרטם של וילנאי ומרוז "מוסר השילומים - המלחמה נמשכת", שבו האשימו את ועדת התביעות ואישים מטעמה בכך שהם מעכבים תשלומים המיועדים לניצולי השואה ומעדיפים את תקצובם של מוסדות שאינם קשורים לניצולים. ועדת התביעות טענה כי מדובר ב"עלילה אכזרית ומעוותת" ותבעה את בני הזוג. בהסכם פשרה הוחלט כי הם יפרסמו התנצלות ויעבירו לוועדה פיצוי בסך של 150 אלף ש"ח, שיועבר לארגון "עמך"[7].

ביולי 2010 הודיע על כוונתו להצטרף לפוליטיקה אם תתמודד רשימת "השמאל הלאומי" בבחירות לכנסת[8].

בינואר 2011 החלו מרוז ורעייתו אורלי וילנאי להגיש מדי יום תוכנית בוקר בשם "אורלי וגיא" בערוץ עשר. מיוני 2018 משודרת התוכנית בשעות הערב. בשנת 2014, השתתפו בני הזוג בעונה השנייה של הסדרה הדוקומנטרית "מחוברים פלוס", המשודרת בהוט.

מרוז הוא זוכה "פרס פרימור" של הרשות השנייה לשנת 2009[9]. הוא מפיק יחד עם המאמן האישי אלון גל את הפסטיבל השנתי לאמני ומופעי רחוב בזכרון יעקב.

נוסף על עבודתו בטלוויזיה, מרוז כתב טור שבועי ברשת המקומונים של מעריב, "זמן מעריב".

בשנת 2017 מחזה פרי עטו "עיתונאי על תנאי" מוצג בתיאטרון הבימה בבימוי נורמן עיסא.

בשנת 2020, בעקבות התפרצות מגפת הקורונה, יצר עם אשתו אורלי וילנאי את הסרט התיעודי "ומה אם כל העולם טועה?" ובו שולבו מומחים מתחום הרפואה המתנגדים למדיניות הטיפול בקורונה בישראל ובעולם[10]. הסרט זכה למאות אלפי צפיות תוך מספר ימים ולתגובות המפריכות את טענותיו מצד מדענים[11]. בספטמבר 2021, פרסמו השנים את הסרט התיעודי "עזבו את הילדים" שעוסק במדיניות הממשלה בהקשר לילדים ובני נוער. גם סרט זה זכה לביקורת מאנשי מדע ורפואה[12]. בדצמבר 2021 פרסמו השנים פוסט הקורא לנשים שעברו לידה שקטה לאחר החיסון לדווח על כך. משרד הבריאות יצא בחריפות כנגד פוסט זה. בתגובה, אורלי וגיא הגישו תביעה כנגד משרד הבריאות[13].

בעשור השני של המאה ה-21 לומד מרוז לתואר במדע המדינה-פוליטיקה וממשל באוניברסיטת בר-אילן.

לקראת סוף 2020 יזם מרוז את הפיכת ספר הילדים המצליח "תפילילה" (מאת מאיה חנוך ומיכל כהן-חי) לאלבום ובו שירי הספר מולחנים. גיא הלחין שבעה מהשירים, ואת הנותרים הלחינו שלום חנוך יוני רכטר, אלון אולארצ'יק, אלון עדר, נינט טייב, בן ארצי, אסתר רדא ותמרי מסיקה, בתם בת ה-9 של מירי מסיקה ואורי זך. את שירי האלבום, שיצא בהליקון (חברה) מבצעים שלום חנוך, אלון עדר, נינט טייב, בן ארצי, אסתר רדא, מירי מסיקה, אבי גרייניק, עמרי קרן, נעמה חי וגיא מרוז. הפיק מוזיקלית ועיבד את האלבום יונתן בר גיורא. האלבום זכה ללמעלה מחצי מיליון האזנות בפלטפורמות הדיגיטליות השונות בשנת 2021.

החל מ-2024 מעלה תיאטרון "הבימה" את המחזמר "האמיני יום יבוא" מאת מרוז על תולדות חייה של יפה ירקוני.[14]

דעותיו הפוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרוז ידוע בעמדותיו השמאליות הנחרצות ובפעילותו בנושאים חברתיים – כמו תמיכה במאבק הנכים, מחוסרי דיור, קשישים, מצבם של ניצולי השואה[15] והתנגדות למדיניות ההפרטה בישראל.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעבר היה גיא מרוז בן זוגה של שלי יחימוביץ'. הוא נשוי בפעם השנייה, כשמאשתו הראשונה, הוא אב לשלושה וסב. בנו דניאל הוא שחקן.

ב-31 בדצמבר 2008 נישא בטקס אזרחי לאורלי וילנאי. הזוג מתגורר בתל אביב. בשנים 2011–2012 ניסו בני הזוג להביא ילד משותף לעולם, ולשם כך עברו טיפולי הפריה חוץ-גופית. בני הזוג תיעדו את טיפולי ההפריה והתהליך שהם עברו במהלכם, בסרטם "זוג או ילד" שהוקרן בערוץ 10[16].

בספטמבר 2017 התחתן שוב עם וילנאי, הפעם בטקס דתי[17]. בני הזוג הם משפחת אומנה לבנם של מסתננים מאריתריאה[18][19][20].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גיא מרוז בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ מראיין גבי גזית, רדיו ללא הפסקה - גיא מרוז: "אעשה כל מה שאני יכול מבחינת החוק כדי להרוס את קיבוץ תל יצחק!", 3 באוקטובר 2012
  2. ^ נעם בן-זאב, דליה מרוז, דוברת התזמורת הפילהרמונית, הלכה לעולמה, באתר הארץ, 2 באוקטובר 2012
  3. ^ גיא מרוז, התזמורת המשיכה לנגן, באתר nrg‏, 4 באוקטובר 2012
  4. ^ בועז גריילסמר, ניצול שואה תובע את "פיני הגדול", באתר nrg‏, 9 באוגוסט 2004
  5. ^ רועי הולר, קלוד לנצמן דורש חצי מיליון שקל מ"פיני הגדול", באתר ynet, 3 באפריל 2005
  6. ^ גלי ברגר, גיא מרוז חיפש אפיקי השקעה והגיע למסקנה: "כסף זה מקצוע", באתר TheMarker‏, 29 ביוני 2007
  7. ^ אורן פרסיקו, המלחמה מסתיימת בהתנצלות, באתר העין השביעית, 19 במרץ 2012
  8. ^ ההודעה נמסרה לראשונה בחשבון הטוויטר של "השמאל הלאומי".
  9. ^ ערן בר-און, הוכרזו הזוכים ב"פרס פרימור" של הרשות השנייה, באתר ynet, 16 בנובמבר 2009
  10. ^ ומה אם כל העולם טועה | מחדל הקורונה - העדויות שלכם, באתר Corona files
  11. ^ איתן פרידמן, ‏לא כולם טעו: ישראל נגררה אחר מחדל הסגרים בעולם - במקום להיות מודל לחיקוי, באתר ‏מאקו‏, 12 בינואר 2021
  12. ^ מומחים: האם הטיעונים בסרטם השני של אורלי וגיא מוצדקים, באתר ‏מאקו‏, 29 בספטמבר 2021
  13. ^ אורלי וגיא תובעים את משרד הבריאות, זה הסכום שידרשו, באתר אייס, 31 בדצמבר 2021
  14. ^ מחזה מוסיקלי חדש: האמיני יום יבוא, באתר תיאטרון הבימה
  15. ^ אלון הדר, סופשבוע, זוג או מרד, באתר nrg‏, 26 באפריל 2008
  16. ^ זוג או ילד: הסרט המלא, באתר nana10‏, 11 בספטמבר 2012(הקישור אינו פעיל, 4.1.2020)
    מיה סלע, לסכן את החיים כדי לעמוד בתקן, באתר הארץ, 12 בספטמבר 2012
  17. ^ מזל טוב: אורלי וגיא התחתנו כדת וכדין, באתר ‏מאקו‏, 16 בספטמבר 2017
  18. ^ מיקי לוין, ‏אורלי וילנאי וגיא מרוז בדרך להפוך למשפחת אומנה, באתר מעריב אונליין, 14 בדצמבר 2014
  19. ^ אימוץ נעים: אורלי וגיא יוצאים ל"חופשת לידה", באתר וואלה!‏, 20 בינואר 2015
  20. ^ מרוז לא שותק כשמעליבים את בנו האריתראי, באתר nrg‏, 8 בנובמבר 2015
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=גיא_מרוז&oldid=38387105"