גוש חלב
 | |
| היסטוריה | |
|---|---|
| תקופות |
תקופת בית שני, התקופה הרומית בארץ ישראל  |
| מיקום | |
| מדינה |
ישראל |
| קואורדינטות | 33°01′33″N 35°26′41″E / 33.0258°N 35.4447°E |
|
(למפת אצבע הגליל רגילה)   גוש חלב | |
  | |
גוש חלב הייתה העיירה החשובה ביותר בגליל העליון היהודי ובירת המנהל של האזור מימי בית שני, ולאורך תקופת המשנה והתלמוד, ונזכרת רבות במקורות.[1] לפי המסורת הייתה עיר מוקפת חומה מימות יהושע בן נון. יוחנן מגוש חלב מילא תפקיד חשוב במרד הגדול נגד הרומאים בשנת 66. אחרי חורבן הבית השני נשמרה רציפות היישוב היהודי במקום עד למאה ה-19. העיר הייתה ידועה בסביבתה הפוריה אשר הניבה שמן זית משובח. כיום בנוי על שרידי העיירה הכפר הערבי ג'ש.
במקום נמצאו שרידי בית כנסת עתיק, בית קברות יהודי שכלל חצר אשר ממנו מסתעפות מערות קבורה וכותרת אבן ועליה שרידי כתובת עברית חקוקה המתוארכת בין המאה ה-11 למאה ה-15 בה נזכרת ישיבת גאון יעקב, יורשת מוסד הסנהדרין וממשיכת המסורת התורנית הארץ ישראלית לאחר שנת 425.[1] לפי המסורת נמצאים בגוש חלב קבריהם של שמעיה ואבטליון שהיו בנים למשפחת גרים[2] מבני בניו של סנחריב.
על המקום[עריכת קוד מקור | עריכה]
שם המקום הוא גוש חלב, בין שהכוונה היא לחֵלֶב - החלק השומני של בהמה או לחָלָב - תוצרת הפרה, השם מעיד על עושרה של העיר. יש הסבורים שמקור השם הוא בצבע הלבן של סלעי המקום. לפי המסורת כבר מימי יהושע בן-נון - המאה ה-13 לפנה"ס מצודת העיר הייתה מוקפת בחומה.[3] זאת כנראה על פי הכתוב בספר שופטים על שבט אשר, שלא הצליח לכבוש מספר ערים באזור המיוחס לו, שתיים מהן נושאות שמות הקשורים במילה חלב, ונמצאות באזור בו שכבות הקירטון בולטות:
- אָשֵׁר - לֹא הוֹרִישׁ אֶת יֹשְׁבֵי עַכּוֹ וְאֶת יוֹשְׁבֵי צִידוֹן, וְאֶת אַחְלָב וְאֶת אַכְזִיב וְאֶת חֶלְבָּה וְאֶת אֲפִיק וְאֶת רְחֹב.
חז"ל כתבו על עושרה החקלאי של העיר: (תוספתא מנחות פ"ט מ"א)
- תקועה אלפא לשמן.
- אבא שאול אומר: שנייה לה רגב בעבר הירדן.
- רבי אלעזר בן יעקב אומר: שלישית היה לה גוש חלב בגליל.
חז"ל גם קבעו את מועד סיום אכילת זיתי שנת שביעית בכל ארץ ישראל בהתאם לסיום עונת הזיתים בגוש חלב ובמירון הסמוכה - ”עד שיכלו ממרון ומגוש חלב”.[4]
מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]
צבי אילן סבור כי מקור השם בלובן של הגבעה עליה הוא שוכן. סלעי הגבעה הם ברובם אבן גיר בהירה. לסברות כי שמו של הכפר בא מעושר השמן שהיה בכפר, או, שבכפר גידלו בקר שהניב שפע חלב - אין סימוכין במקורות.[5]
בכתבי יוסף בן מתתיהו העיר מכונה גיסקלה, כנראה לפי שמה היווני.
אזכור במשנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במשנה במסכת ערכין נכתב שמצודת החקרא של גוש חלב, נכללה בין הערים שהיו מוקפות חומה מימי יהושע בן נון. וכך נכתב במשנה: "עיר שגגותיה חומתה, ושאינה מוקפת חומה מימות יהושע בן נון אינה כבתי ערי חומה. ואלו הן בתי ערי חומה: שלוש חצרות של שני בתים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון כגון קצרה ישנה של ציפורין, וחקרה של גוש חלב, ויודפת הישנה, וגמלה, וחדיד, וגדוד, ואונו, וירושלים, וכל כיוצא בהן" (פרק ט' י'). המשמעות של היות העיר בעלת חומה היא לגבי גאולת הקרקע בשנת היובל שאינה חלה על בתים בעיר חומה. בימי בית שני נוספה לכך משמעות לגבי מועד קריאת מגילת אסתר.
סוקרי הקרן לחקר ארץ ישראל, שפעלה בין השנים 1871–1878 בארץ ישראל, מצאו שרידי בית כנסת בראש גבעת הכפר. הם סברו כי הגבעה היא "החקרא הקדומה של גוש חלב". עליה מצויה היום כנסית מר בוטרוס. ליד הכנסייה מצויים שרידים עתיקים. לדברי תושבי הכפר, בבנין הכנסייה, שולבו שרידים רבים של בית כנסת בקירותיה.[5][6]
שבחי זיתי גוש חלב[עריכת קוד מקור | עריכה]
חז"ל שיבחו את הזיתים של גוש חלב. בילקוט שמעוני ובמדרש ספרי דברים דרשו על הפסוק ”ושמן מחלמיש צור”[7] - אלו זיתים של גוש חלב".[8]
אגדת חז"ל המובאת בתלמוד הבבלי במסכת מנחות, ובמדרש ספרי דברים, מספרת על השפע הרב של השמן היוצא מזיתי גוש חלב.
תולדות המקום[עריכת קוד מקור | עריכה]
האזכור ההיסטורי הראשון של העיר הוא בכתבי יוסף בן מתתיהו, המספר על חלקה במרד הגדול. לאחר המרד לא פסק היישוב ביהודי בגליל ויש עדויות כי היה בגוש חלב יישוב גדול וחשוב. הגאוגרף הערבי מוקדסי מספר שגודלה היה קרוב לעיר ראשית בפרובינציה וזאת על אף שלא שכנה על הדרך הראשית מטבריה לצור. לפי עדויות נוסעים ועולי רגל, הרציפות היהודית נשמרה במקום. לפי יצחק בן-צבי, נשיא מדינת ישראל לשעבר וחוקר תפוצות ישראל, הייתה המשפחה המרונית הראשונה בכפר ג'ש, היא גוש חלב הנוכחית, ממוצא יהודי, ואולי היא שריד ליישוב היהודי הכפרי הקדום שבמקום.[5]
במרד הגדול[עריכת קוד מקור | עריכה]
יוסף בן מתתיהו, בן המאה ה-1 לספירה, מספר כי גוש חלב הייתה "עיר קטנה", שתושביה היו שוחרי שלום ורובם היו עובדי אדמה.[9] הוא משתמש במילה היוונית "פּוֹליכְנה", שמשמעותה, עיירה, כלומר: יישוב גדול מכפר, אך קטן מעיר.[10]
יוחנן בן לוי היה עשיר מקומי, שעד "המרד הגדול" היה אחראי על איסוף מס התבואות מכל האזור לגוש חלב עבור השלטון הרומי. בשעה שהמלחמה נשאה אופי של מלחמה בין האוכלוסיות היהודיות והלא יהודיות השוכנות בארץ, הותקפה גוש חלב על ידי הגויים מהיישובים שמסביב. אלה התנפלו עליה, גרמו בה הרס ושרפו אותה. בתגובה לכך, יוחנן קיבץ אליו לוחמים מכל קצות הגליל, כארבע מאות במספר, וארגן אותם לכוח צבאי שהגן על ערי הגליל. באמצעותם הוא פשט על הערים הנכריות.[11] גיוס אנשיו אלה מקרב פליטים, מלמד על כך שתושבי גוש חלב עצמם הסתייגו מפעילות מרדנית.[12]
יוסף בן מתתיהו, אשר מונה למפקד הגליל מטעם השלטון היהודי בירושלים, מספר כי יוחנן שיקם את עירו וביצר אותה בחומות.[13] הוא מכר את אוצרות התבואה של הקיסר הרומי שהיו מאוכסנים בגליל, והשתמש בכסף לביצור העיר, על מנת להגן עליה מפני הרומאים הקרבים לגליל.[14]
בשנת 67 החל מפקד הצבא הרומי אספסיאנוס את מסעו בגליל. גוש חלב הייתה האחרונה מערי הגליל אשר החזיקה מעמד, לאחר נפילת המעוזים האחרונים בידי הרומאים – גמלא והר תבור. בנו של אספסיאנוס, טיטוס נשלח אל גוש חלב, ועמו אלף רוכבים. משהגיע טיטוס אל העיר, לדברי יוסף בן מתתיהו, יוחנן ביקש ממנו שלא להתחיל במלחמה ביום השבת. טיטוס נענה לבקשה זו, ויוחנן עזב את העיר בחשכת הלילה, ועמו כמה אלפים מן הקנאים. למחרת פתחו תושבי העיר את שעריה, והסגירוה בידי טיטוס, שהורה, כנהוג, להרוס קטע קטן מחומתה.[15] הסגרת העיר לרומאים מיד אחרי עזיבתו של יוחנן מעידה על כך שהוא איבד את תמיכתם של תושבי עירו.[12]
היישוב היהודי[עריכת קוד מקור | עריכה]
זאב וילנאי במדריך הגליל וצבי אילן בספרו מביאים את תאורי הנוסעים על היישוב היהודי בגוש חלב:
- בנימין מטודלה מסייר בגליל ומזכיר בספרו את הביקור בגוש חלב. וכך הוא סוקר את קברי הצדיקים: בציפורי בקבר רבי יהודה הנשיא, בטבריה בקבר רבן יוחנן בן זכאי, בגוש חלב ובמירון.[16] הוא ביקר בעלמה וציין את קברי התנאים רבי אלעזר בן עזריה, רבי אלעזר בן ערך, חוני המעגל, רבן שמעון בן גמליאל ורבי יוסי הגלילי.
- שמואל בן שמשון שהיה בגליל בשנת 1210 מספר: "משם הלכנו לגוש חלב ועל פני העיר מצאנו קברי שמעיה ואבטליון ובצידם קברי הדראצר ושראצר. ועמדנו שם ועשינו פורים. ושם יש אנשים טובים בעלי חסדים, ובכל מקום בואינו שם יוצאים עמנו יותר מב' מניינים לכבודנו".
- מהמאה ה-13 מצוי מכתב ששלחו יהודי הגליל אל יהודי מצרים ונמצא בגניזת קהיר. במכתב נזכרת עיר "גוש חלב" הקרויה גם (אלג'יש).
- אשתורי הפרחי בספרו כפתור ופרח היה בעיר בשנת 1320. הוא מתאר את מיקומה, כחצי שעה מצפון למירון. הוא כותב: "ואני בבואי אל ארץ הקדושה, בחסד עליון, שמעתי כי בירושלים וגוש חלב... היו קורים את המגילה בימים י"ד וט"ו אדר .[17]
- כמה שנים לאחר מכן, כותב ר' יצחק חילו[18]: "גוש חלב רחוקה מעט מצפת. שם נמצא קהלה קדושה של יהודים עשירים, נדיבים ובעלי טובות. הם עושים מסחר גדול בשמן ויין, אשר ישלחו למרחקים. יש להם בית כנסת ישן ובית מדרש והם מחזיקים מספר רב של תלמידי חכמים. קברי שמעיה ואבטליון ישנם שם, וגם קברי אדרמלך ושראצר אבות אבותיהם, שהם בני סנחריב ושהתגיירו במקום הזה. מצבותיהם יפות ועתיקות והן מאבני גזית. גם קברים עתיקים ומערות רבות המכילות קברים עתיקים יש למצוא בגוש חלב.
- לדעת מ. איש שלום מזכיר גם הנוסע א. רוג'ה 1629 - 1634 יישוב יהודי בגוש חלב.
- במאות השנים האחרונות היו יהודים בכפר, אשר עסקו בחקלאות ובמסחר. באמצע המאה ה-19 היו עוד יהודים בעלי קרקע בכפר.
בשנת 1885 כמעט נרכשה אדמה באזור על ידי רבי שמואל מוהילבר עבור חובבי ציון. במהלך השנה, השקיעו עשרות יהודים מפולין כספים לרכישת חלקות בכפר. אך בסוף אותה שנה בוטלה הקנייה.[19]
רבי מאיר בעל הנס ורבי יצחק מגוש חלב[עריכת קוד מקור | עריכה]
בספר יחוס הצדיקים[20] שנדפס במנטובה בשנת ה'שכ"א (1560 או 1561) נרשם לראשונה קבר חדש בגוש חלב עם אדם עלום: רבי מאיר בעל הנס, ובפרק על טבריה רשם בהרחבה על קבר התנא רבי מאיר בטבריה. שם זה "בעל הנס" התגלגל אל ספר ביידיש בשם "אליר לייא גשיכטי" (= תולדותיך לאה) ובו נתווסף תיאור קבר "רבי יצחק מגוש חלב" בגוש חלב.[21][22][23] במחקריו חשף הרב י"ל מימון שהייתה זו הפעם הראשונה בה הופיע הביטוי "בעל הנס", ובפרט בהקשר לאדם ושמו מאיר. החוקר הרב אשר ישעיה זליג מילר הראה ששמות אלו הועתקו לספר "סדר הדורות" (ובו נכתב ש"מאיר בעל נס" זה אינו מוּכָּר למחבר). הספר סדר הדורות היה בעל תפוצה גבוהה, ועמו הודפסו הגהות והערות של חוקרים לאורך הדורות, ומכאן זכה התואר "בעל הנס" לעיון רב. עם זאת, לדברי מילר, יחוס התואר "בעל הנס" לתנא רבי מאיר הופיע כבר בציטוט מכתב משנת תק"ד (סביבות 1744). תואר זה הופיע בספר מודפס לראשונה בשנת תקנ"ד (הספר כתר שם טוב, 1794~).[22]
על פי מחקרים אלו תיתכן אחת משתי אפשרויות:
א. הכינוי "רבי מאיר בעל הנס" - הוא אכן כינויו של התנא רבי מאיר, ובספר יחוס צדיקים טעו והזכירו את קברו בגוש חלב בנוסף על הקבר המיוחס לו בטבריה (אף שעל פי התלמוד רבי מאיר נפטר באסיה הקטנה)
ב. "רבי מאיר בעל הנס" הוא אדם נוסף (המזוהה עם אחד מבעלי התוספות) שאכן קבור בגוש חלב, ואינו התנא רבי מאיר.[22][23]
האתרים הקדומים[עריכת קוד מקור | עריכה]
קברי שמעיה ואבטליון[עריכת קוד מקור | עריכה]
סמוך לכניסה לכפר מצוי הקבר המיוחס לשמעיה ואבטליון. אבטליון היה אב בית דין בסוף תקופת הזוגות. חברו של שמעיה, שהיה נשיא הסנהדרין. אחריהם באו הלל ושמאי, שחתמו את תקופת הזוגות.
עולי רגל כבר מימי הביניים נהגו לעלות על קברם. גם מקובלי צפת נהגו כן. האר"י הקדוש נהג לבקר בקברים. זאב וילנאי מביא בשם "עמק המלך" ושבחי האר"י הקדוש" שני סיפורים מפי תלמידיו:
- בשנת 1572 הלך הרב להשתטח על ציון שמעיה ואבטליון.. כדי לשאול אותם רז מרזי התורה. שכן היה דרכו תמיד כל זמן שהיה מצטרך לדבר עם נביא או תנא אחד, היה הולך על קברו ומשתטח עליו בפישוט הידיים והרגלים ושם פיו על פיו"
- ופעם אחת שהאר"י בעמדו על ציון שמעיה ואבטליון והתלמידים עמו ואמר אל התלמידים: בני! תדעו ששמעיה ואבטליון צוו לי לאמר לכם שתתפללו על משיח בן יוסף שלא ימות... ומרוב טפשותינו לא היה דעת לשאול אותו מי הוא משיח בן יוסף, ולא עמד אלא ימים מועטים ונתבקש רבנו בישיבה של מעלה, ונודע לנו למפרע שהוא היה משיח בן יוסף ומרוב ענוותו לא רצה לגלות את עצמו.
בית הכנסת העתיק[עריכת קוד מקור | עריכה]
לרגלי הכפר, נמשך לצפון-מזרח כביש לאורך נחל גוש חלב. כביש זה מסתיים בדרך ובשביל. כעבור כמחצית ק"מ מצוי כרם זיתים ובו שרידי בית כנסת קדום. בשנת 1905 ערכו היינריך קוהל וקרל וטצינגר חפירה ארכאולוגית ראשונה במקום, במסגרת הסקר המקיף שלהם על בתי הכנסת העתיקים שבגליל. סקירת השרידים העלתה שמדובר בבית מרובע, בעל פתח אחד, לדרום - דהיינו לכיוון ירושלים. במקום נמצא משקוף ובו תבליט עיט פרוש כנפים המחזיק מקלעת במקורו. בתוך האולם טורי עמודים מקבילים, במקביל לשלושת הקירות, כמקובל בבתי הכנסת הגליליים. על העמוד הדרומי בטור המזרחי חקוקה כתובת הקדשה בארמית: "יוסה בר נחום עבד האדן תאה לה ברכתה" (תרגום: יוסה בן נחום שעשה זה העמוד, תהיה לו לברכה). ככל הנראה זוהי כתובת הקדשה שבאה לייחס את העמוד לתורם.
בית הכנסת בגוש חלב שונה במעט מרב בתי הכנסת הגלילים אולי זה משום שבשתי הפעמים שבית הכנסת נחפר נלקחו חלק מהאבנים. בנין בית הכנסת נבנה ככל הנראה בסוף המאה השלישית, כיוונו צפון – דרום, ובמרכזו אולם תפילה שאורכו כמעט 14 מטר ורוחבו כמעט 11 מטר, משלושת צדדיו יש מרחבים צרים וארוכים. בין המרחב המערבי לבין האולם יש פתח. במרחב זה נמצא כד חרס ובתוכו מטמון שהכיל 1943 מטבעות מהמאה הרביעית והחמישית לספירה רובם מטבעות צוריים. הפתח עשוי ממזוזות מגולפות גדולות, שעליהן מונח משקוף יוצא דופן. בצדו החיצוני הפונה לכיוון דרום יש גילוף של "קשקשים". בחלק התחתון, מעל לראשי האנשים הנכנסים יש תבליט גבוה ויפה של נשר שעטרה את הפתח.
בשלב השני של בניין שחודש במאה ברביעית לספירה נבנתה בימה קטנה על הבימה הנזכרת. הבניין נהרס או נפגע בשנת 551.
ייתכן שאין קשר בין גוש חלב שעל ההר (שמאוחר יותר הפך לגוש חלב) לבין יישוב זה שנבנה צמוד לנחל, שכן הבדלי הגובה ביניהם גדולים, ואין ביניהם בינוי רצוף. היישוב הקרוב לנחל נהנה ממעיין קטן, שנובע מצפון מערב לו. ייתכן שהמקום היה ישוב-בת של היישוב גוש חלב והפך ליישוב עצמאי.
בית קברות[עריכת קוד מקור | עריכה]
במדרון המערבי של הכפר נחשף בשנת תשל"ג (1973) בית קבורה, בנוי היטב, כאשר אבניו תואמים זה את זה. הוא מצוי בדרום חצר, אשר ממנו מסתעפים פתחים למערות קבורה. מן החצר המרוצפת באים אל אולם כניסה מקומר, וליד קירותיו בנויים ספסלי אבן. הדלת מאבן למערת הקבורה מצוי במקומו ויש בו מקום לידית מברזל ומקום לבריח. למערה כיפה מקומרת וחצובים בה עשרה כוכי-קבורה - חמישה בכל צד. על קירותיה חרותות שושנות וכן עיגולים וקווים אשר משמעותם אינה ברורה לחופרים. על הרצפה נמצאו נרות חרס ובקבוק זכוכית.
מעל אולם הכניסה מצוי חדר ללא גג ובו ארון קבורה סרקופג כפול. בארון נמצאו 15 שלדים, תכשיטים וכלים עתיקים מזכוכית, זהב וברונזה. הסגנון האדריכלי הוא מהמאות ה-2 וה-3. זמן המנחות שנמצאו - המאה ה-4.[24]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- זאב וילנאי, מדריך הגליל, ירושלים: הוצאת אחיעבר, 1980 (על בסיס המהדורה משנת 1954), עמ' 322–324.
- מנחם מיכלסון, יהודה סלומון, משה מילנר, מקומות קדושים וקברי צדיקים בארץ ישראל, תל אביב: משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1986.
- צבי אילן, בתי כנסת קדומים בארץ ישראל, תל אביב: משרד הביטחון - הוצאה לאור, 1991.
- צבי אילן, 78 טיולים ברחבי ישראל, תל אביב: הוצאת עם עובד - תרבות וחינוך, 1977.
- אמנון גופר, סודות גליליים, תל אביב: הוצאת עם עובד - 2006
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רונית מרקו, 45 תמונות מבית הכנסת בגוש חלב באתר Archaeology-classic
- רבקה שפק ליסק, גש הנוצרית- מרונית הייתה בעבר גוש חלב היהודית, באתר אימגו
- אמנון גופר, נוף גלילי, פריחה וקודש: אל הכפר המרוני גוש חלב, באתר ynet, 21 בינואר 2011
- יוסף סטפנסקי, כתובת ישיבת גאון יעקב מגוש-חלב: אור חדש על יהודי הגליל העליון בימי-הביניים, קתדרה 93, ספטמבר 1999, עמ' 80-67
בית ספר ומנזר חדשים בגוש חלב, סרטי גבע, ארכיון שפילברג, 1958 (התחלה 9:12)- מידע על אתר גוש חלב, בארכיון המנדטורי באתר רשות העתיקות
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 יוסף סטפנסקי, כתובת ישיבת גאון יעקב מגוש-חלב: אור חדש על יהודי הגליל העליון בימי-הביניים, קתדרה 93, ספטמבר 1999, עמ' 80-67
- ^ בספר מלכים ב', פרק י"ט, פסוק ל"ז נזכרים אדרמלך ושראצר בני סנחריב מלך אשור. ולפי דברי התלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף נ"ז, עמוד ב'
- ^ ואלו הן "בָּתֵי עָרֵי חוֹמָה": שלוש חצרות של שני שני בתים מוקפות חומה מימות יהושוע בן נון. כגון: קצרה ישנה של ציפורין, וחקרה של גוש חלב, ויודפת הישנה, וגמלה, וחדיד, וגדוד, ואונו, וירושלים, וכל כיוצא בהן. (משנה, מסכת ערכין, פרק ט', משנה ו')
- ^ תלמוד ירושלמי, מסכת שביעית, פרק ט', הלכה ב'.
- ^ 1 2 3 מקור: צבי אילן, 78 טיולים ברחבי ישראל
- ^ אודות גילוי זה ראו גם: מכתב מהקונסול האוסטרי בצפת אל הסופר הנודע מר אליעזר רוקח ע"א התגלית מגוש חלב, התרל"א, בתוך: פנקס ירושלים (פנחס גרייבסקי), באתר HebrewBooks
- ^ ספר דברים, פרק ל"ב, פסוק י"ג
- ^ מקור: ילקוט שמעוני דברים פרק ל"ב רמ"ז תתקמד, ספרי דברים, האזינו, לב.
- ^ יוסף בן מתתיהו, מלחמת היהודים ברומאים, ספר רביעי, פרק ב, פסקה א, סעיף 84.
- ^ אוריאל רפפורט, יוחנן מגוש חלב, עמ' 58.
- ^ יוסף בן מתתיהו, מלחמת היהודים ברומאים, ספר שני, פרק כא, פסקה א, סעיפים 588–589; חיי יוסף, פרק י, סעיפים 44–45.
- ^ 1 2 אוריאל רפפורט, יוחנן מגוש חלב, עמ' 64–65, הערה 41.
- ^ יוסף בן מתתיהו, חיי יוסף, פרק י, סעיף 45.
- ^ יוסף בן מתתיהו, חיי יוסף, פרק יג, סעיפים 70–73.
- ^ יוסף בן מתתיהו, מלחמת היהודים, ספר רביעי, פרק שני, סעיפים 84–120.
- ^ במירון בנימין אינו מזכיר את קבר רבי שמעון בן יוחאי אלא את קברי שמאי והלל.
- ^ כתבנו לעיל כי בגוש חלב הייתה חומה מימי יסושע בן נון וכך נוהגים בעיירות כאלה
- ^ צבי אילן מעיר שיש המפקפקים במהימנותו
- ^ צבי אילן מוסר כי המקור לידיעה זו הוא בכתבים לתולדות חיבת ציון של דרויאנוב, בו מובאת חליפת מכתבים בנושא בין רש"י פיין וד"ר י.ל. פינסקר
- ^ יחוס הצדיקים פרק 'גוש חלב' (אתר כתבים עבריים)
- ^ חגים ומועדים הרב יהודה לייב הכהן מימון, עמוד רמ"ד
- ^ 1 2 3 על סדר הדורות מקורותיו ומהדורותיו בירחון אור ישראל, טבת תשס"ט (שנת 2008 או 2009), עמוד רל"ג (אתר כתבים עבריים)
- ^ 1 2 מאיר בעל הנס (אתר דעת)
- ^ פ. וחטו וג. אדלשטיין, קדמוניות ז' תשל"ד עמ' 49 -55
- גוש חלב
- הגליל
- ארץ ישראל: בתי כנסת עתיקים
- קברי צדיקים בארץ ישראל
- יישובים יהודיים בארץ ישראל בתקופת בית שני
- יישובים יהודיים בארץ ישראל בתקופת המשנה והתלמוד
- קהילות ויישובים יהודיים בארץ ישראל בתקופה הצלבנית
- קהילות ויישובים יהודיים בארץ ישראל בתקופה הממלוכית
- ערים מוקפות חומה מימות יהושע בן נון
- קהילות ויישובים יהודיים בארץ ישראל בתקופה העות'מאנית