גוסטב פהן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גוסטב פהן
Gustav Fehn
לידה 21 בפברואר 1892
נירנברג, הקיסרות הגרמנית הקיסרות הגרמניתהקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
הוצאה להורג 5 ביוני 1945 (בגיל 53)
ליובליאנה, הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביההרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה גרמניה עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות האימפריה הגרמניתהאימפריה הגרמנית האימפריה הגרמנית
רפובליקת ויימאררפובליקת ויימאר רפובליקת ויימאר
גרמניה הנאציתגרמניה הנאצית גרמניה הנאצית
תקופת הפעילות 19111945 (כ־34 שנים)
דרגה גנרל (ורמאכט) גנרל חיל השריון (ורמאכט)
תפקידים בשירות
מפקד דיוויזיית הפאנצר ה-5
מפקד קורפוס הפאנצר ה-40
מפקד קורפוס אפריקה
מפקד ארמיית הפאנצר אפריקה
מפקד הקורפוס ה-26
מפקד הקורפוס ההררי ה-21
מפקד הקורפוס ההררי ה-15
פעולות ומבצעים
מלחמת העולם הראשונה
מלחמת העולם השנייה
עיטורים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גנרל גוסטב פהןגרמנית: Gustav Fehn;‏ 21 בפברואר 18925 ביוני 1945) היה מפקד בוורמאכט שפיקד על כוחות במלחמת העולם השנייה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

פהן נולד ב-21 בפברואר 1892 בנירנברג, שהשתייכה לאימפריה הגרמנית. בשנת 1911 התגייס פהן לצבא הגרמני הקיסרי, והצטרף לרגימנט הרגלים ה-67 (מגדבורג ה-4). עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הועבר לרגימנט המילואים ה-67, ובסתיו 1914 הועבר לרגימנט הרגלים ה-98. ב-18 באפריל 1916 הועלה לדרגת אובר לוטננט, ובשנת 1917 מונה לקצין מטה בחטיבת המילואים ה-89. על פעולותיו בקרבות קיבל את עיטורי צלב הברזל דרגה שנייה, אות הפציעה בשחור, וצלב הכבוד של מלחמת העולם 1914/1918.

לאחר המלחמה הצטרף פהן לרייכסווהר, ומילא בו תפקידי פיקוד ומטה. ב-1 במאי 1927 מונה פהן למפקד פלוגה 15 ברגימנט הרגלים ה-12, ובאביב 1929 מונה למפקד פלוגה 6 ברגימנט. ב-1 באוקטובר 1932 מונה לשליש רגימנט הרגלים ה-5 (הפרוסי), וב-1 באפריל 1933 הועלה לדרגת מיור. בשנת 1935 מונה למדריך בבית הספר הצבאי בדרזדן, וב-1 בדצמבר 1935 הועלה לדרגת אוברסט לוטננט, ומונה למפקד הגדוד ה-1 ברגימנט הרגלים ה-33. ב-1 באפריל 1938 הועלה לדרגת אוברסט, וב-1 באפריל 1939 מונה למפקד רגימנט הרגלים ה-33.

מלחמת העולם השנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם פרוץ המלחמה היה פהן מפקד רגימנט הרגלים ה-33, ולחם עמו במהלך המערכה בפולין, כחלק מהדיוויזיה הממונעת ה-13 במסגרת הקורפוס הממונע ה-14. ב-1 באפריל 1940 הפך הרגימנט ה-33 לרגימנט הרובאים ה-33, ובמהלך המערכה על צרפת לחם פהן הרגימנט שבפיקודו כחלק מדיוויזיית הפאנצר ה-4 במסגרת הקורפוס הממונע ה-16. ב-1 באוגוסט 1940 הועלה פהן לדרגת גנרל מיור, וב-5 באוגוסט 1940 קיבל על פעולותיו את עיטור צלב האבירים של צלב הברזל. ב-25 בנובמבר 1940 מונה פהן למפקד דיוויזיית הפאנצר ה-5, ובמהלך המערכה בבלקן לחם עם הדיוויזיה שבפיקודו כחלק מהקורפוס הממונע ה-14 במסגרת ארמיית הפאנצר הראשונה. במהלך מבצע ברברוסה הייתה דיוויזיית הפאנצר ה-5 בעתודת הOKH, ולא השתתפה בלחימה, ובמהלך הקרב על מוסקבה לחם פהן עם הדיוויזיה שבפיקודו כחלק מהקורפוס הממונע ה-46 במסגרת ארמיית הפאנצר הרביעית. במרץ 1942 הועברה הדיוויזיה תחת פיקוד הקורפוס ה-5, במאי הועברה הדיוויזיה תחת פיקוד קורפוס הפאנצר ה-46 במסגרת ארמיית הפאנצר השלישית, וביולי הועברה הדיוויזיה תחת פיקוד הקורפוס ה-23 במסגרת הארמייה התשיעית. ב-7 ביולי 1942 קיבל פהן את עיטור הצלב הגרמני בזהב, וב-1 באוגוסט 1942 הועלה לדרגת גנרל לוטננט. ב-30 בספטמבר 1942 מונה פהן למפקד קורפוס הפאנצר ה-40, שהיה חלק מארמיית הפאנצר הראשונה במסגרת קבוצת ארמיות A, וב-1 בנובמבר 1942 הועלה לדרגת גנרל חיל השריון. ב-16 בנובמבר 1942 מונה פהן למפקד קורפוס אפריקה, וב-26 בנובמבר 1942 מונה למפקד זמני של ארמיית הפאנצר אפריקה. ב-2 בדצמבר 1942 חזר רומל לפקד על הארמייה, ופהן חזר לפקד על קורפוס אפריקה, וב-15 בינואר 1943 נפצע פהן באורח קשה ונלקח לבית חולים.

לאחר החלמתו מונה פהן ב-1 ביולי 1943 למפקד הקורפוס ה-26, שהיה חלק מהארמייה ה-18 במסגרת קבוצת ארמיות צפון, ופיקד עליו עד ה-19 באוגוסט. ב-10 באוקטובר 1943 מונה למפקד הקורפוס ההררי ה-21 שהיה חלק מארמיית הפאנצר השנייה, ולאחר מכן חלק מקבוצת ארמיות E במסגרת קבוצת ארמיות F בבלקן. ב-20 ביולי 1944 מונה פהן למפקד הקורפוס ההררי ה-15, שהיה חלק מארמיית הפאנצר השנייה, ולאחר מכן חלק מקבוצת ארמיות E במסגרת קבוצת ארמיות F בקרואטיה, ופיקד עליו עד סוף המלחמה.

לאחר המלחמה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף המלחמה נפל פהן בשבי הבריטים. ב-4 ביוני 1945 הוסגר פהן ליוגוסלביה, ולמחרת ב-5 ביוני הוצא להורג בליובליאנה על ידי הפרטיזנים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גוסטב פהן בוויקישיתוף
  • גוסטב פהן באתר lexikon-der-wehrmacht (בגרמנית)