גוסטב הרץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גוסטב לודוויג הרץ
Gustav Ludwig Hertz
לידה 22 ביולי 1887
המבורג, הקיסרות הגרמנית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 באוקטובר 1975 (בגיל 88)
ברלין המזרחית, גרמניה המזרחית עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה Gustav Ludwig Hertz עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי פיזיקה
מקום מגורים גרמניה, ברית המועצות
מקום קבורה בית הקברות אולסדורף עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט מקס פלאנק, היינריך רובנס עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
תלמידי דוקטורט Heinz Pose עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
בן או בת זוג Ellen Dihlmann עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Carl Hellmuth Hertz עריכת הנתון בוויקינתונים
הערות יהודי
תרומות עיקריות
גילוי החוקים השולטים בפגיעה של אלקטרון באטום, ניסוי פרנק-הרץ.
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

גוסטב לודוויג הרץגרמנית: Gustav Ludwig Hertz‏; 22 ביולי 188730 באוקטובר 1975) היה פיזיקאי גרמני ממוצא יהודי, שזכה בפרס נובל לפיזיקה בשנת 1925, יחד עם ג'יימס פרנק, על גילוי החוקים השולטים בפגיעתו של אלקטרון באטום.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרץ נולד בהמבורג שבגרמניה והוא בן אחיו של היינריך רודולף הרץ, אשר על שמו נקראת יחידת התדירות "הרץ" המודדת מחזורים לשנייה. משפחת סבו המירה את דתה בשנת 1834.[1] הרץ השתלם בברלין ועבד במכון הפיזיקלי בעיר. הוא נפצע קשה בשירות צבאי במלחמת העולם הראשונה. בשנת 1925 קיבל את פרס נובל לפיזיקה ביחד עם ג'יימס פרנק על עבודתם שבוצעה ברובה בשנים 19121914 וכללה בין היתר את הניסוי הקרוי על שמם - שלב חשוב בהוכחת מודל האטום של בוהר.

אף שמשפחת סביו המירה את דתה, עם עליית הנאצים לשלטון, נאלץ הרץ להסתלק מן הקתדרה שלו בבית הספר הטכני הגבוה בברלין. בתקופת המלחמה לא נגעו בו הנאצים לרעה. בשנת 1945 היגר הרץ לברית המועצות. בשנת 1951 זכה בפרס ברית המועצות. בשנת 1955 חזר הרץ לגרמניה ומונה כפרופסור באוניברסיטת לייפציג המצויה במזרח המדינה, שהיה אז תחת שלטון קומוניסטי.

ניסוי פרנק הרץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

תרשים כללי של המערכת
גרף תוצאות הניסוי
ערך מורחב – ניסוי פרנק-הרץ

בשנת 1913 ביצעו ג'יימס פרנק וגוסטב הרץ ניסוי המבוסס על שפופרת קתודית, עליו הם זכו בפרס נובל בפיזיקה בשנת 1925. הם השתמשו בשפופרת קרן קתודית שבתוכה הותקנה רשת, שעליה ניתן להפעיל מתח חשמלי, וכך להאיץ את האלקטרונים הנפלטים מהקתודה. פרנק והרץ, בשלב הראשון, מדדו את זרם האלקטרונים דרך הקתודה כפונקציה של האנרגיה הקינטית שלהם וקיבלו תלות חלקה וקבועה. בשלב השני הם הוסיפו לשפופרת אדים של כספית, וחזרו על הניסוי. במקרה זה הם גילו שהזרם המתקבל דרך הקתודה איננו פונקציה חלקה, כמו שניתן לראות באיור, אלא מראה התנהגות של עליות וירידות.

ההסבר להתנהגות זו נובע מההתנגשויות שבין האלקטרונים לבין אטומי הכספית. כל עוד האנרגיה של האלקטרונים נמוכה, ההתנגשויות ביניהם לבין אטומי הכספית יהיו אלסטיות, כלומר התנגשויות שבהם האלקטרונים לא מאבדים אנרגיה, אלא רק מוסטים ממסלולם, ולכן הזרם על הקתודה לא ישתנה. אולם, כאשר האנרגיה של האלקטרונים מספיק גבוהה, האלקטרונים יכולים לעורר את אטומי הכספית בהתנגשויות פלסטיות, ובשל כך לאבד אנרגיה. כתוצאה מכך, הזרם דרך הקתודה יפחת. אנרגיית הסף לעירור אטומי הכספית מתאימה למעבר רמות האנרגיה בתוך אטום הכספית.

הניסוי סייע לאשש את מודל האטום של בוהר שנוסח זמן קצר קודם לכן. למעשה ניסוי זה היה הניסוי הראשון שלא בא מתחום הספקטרוסקופיה שהראה שלאטומים יש מבנה של רמות אנרגיה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גוסטב הרץ בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Stefan L. Wolff: Juden wider Willen – Wie es den Nachkommen des Physikers Heinrich Hertz im NS-Wissenschaftsbetrieb erging. Jüdische Allgemeine. 2008-01-04.


ערך זה הוא קצרמר בנושא פיזיקאים ובנושא גרמנים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.