גולי מאוריציוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עטיפת הספר "השקל המאוריציאני" מאת ג'נבייב פיטו, המגולל את סיפורם של הגולים.[1]

גולי מאוריציוס היו 1,634 מעפילי האונייה אטלנטיק, יהודים אירופאיים שברחו מהנאצים לארץ ישראל וגורשו ממנה על ידי הבריטים בדצמבר 1940 לאי מאוריציוס שבאוקיינוס ההודי, שם שהו בתנאי מעצר במשך כחמש שנים, עד אשר בשנת 1945 הותר להם לשוב לישראל.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם התגברות ההעפלה של יהודים שברחו מאירופה בתחילת מלחמת העולם השנייה בקשו הבריטים להעביר מסר ברור שלא ישנו ממדיניות הספר הלבן האוסר על עלייה מעבר למכסות, והחליטו לגרש את המעפילים למאוריציוס. השם מאוריציוס כיעד הגירוש לא פורסם בעיתונות, אולם בעיתונות פורסמה ב-10 בנובמבר סקירה על האי מאוריציוס, מיקומה ואקלימה[2]. בעיתון דבר אף נכתב בסקירה: "שם זה נישא עתה בפי רבים בחיפה לרגל תלאות של נודדים באוניות"[3].

בנובמבר 1940 תפסו הבריטים שלוש אוניות מעפילים גדולות: "מילוס", "פסיפיק" ו"אטלנטיק", ובהן 3,500 מעפילים מגרמניה, אוסטריה וצ'כוסלובקיה. בהודעה רשמית שפורסמה ב-21 בנובמבר 1940 הודיעו השלטונות שהמעפילים יועברו למושבה בריטית בה יוחזקו עד סוף המלחמה[4]. 1,800 נפש מהם הועברו לאוניית הגירוש פאטריה שנועדה להובילם למאוריציוס. ההגנה החליטה לחבל בפאטריה כדי למנוע את הגירוש, אולם, מחוסר ידע, הוכן מטען גדול מדי והחור הגדול שנפער בפאטריה עקב הפיצוץ גרם לשקיעתה על צידה במהירות. מרבית המעפילים הצליחו להינצל אך 216 טבעו, בנוסף ל-51 אנשי צוות וחיילים בריטיים. בעקבות לחץ ציבורי, ניצולי פאטריה הושארו בארץ ישראל[5] במחנה המעצר בעתלית ורק מעפילי האטלנטיק שלא היו על הפאטריה, גורשו למאוריציוס, במסע שהחל ב-9 בדצמבר 1940 והסתיים באמצע ינואר 1941 בהגעתם בשלום למאוריציוס[6].

במאוריציוס[עריכת קוד מקור | עריכה]

הגולים יושבו במחנות בפור לואי ובבו-באסין ובבתים פרטיים[7], שם שהו עד סיום מלחמת העולם השנייה. בריטניה מימנה את שהות הפליטים במאוריציוס[8]. במהלך השהות במאוריציוס, מתו 126 מהגולים ונולדו 50[9]. בקיץ 1945 נפגעו חמישה מהגולים במגפה של שיתוק ילדים שהשתוללה באי[10]. לטענת ממלא מקום הנציב העליון לארץ ישראל, עליית הגולים התעכבה כדי למנוע את התפשטות המחלה לארץ ישראל[11].

כבר בשנת 1941 הביעו מאות מגולי מאוריציוס את רצונם להתגייס לצבא בריטניה כדי להילחם נגד הנאצים. אולם רק בסתיו 1944 הורשו הגולים להתגייס[12]. אלו מהם שהתגייסו קיבלו לאחר המלחמה רישיונות עלייה לארץ ישראל, להם ולמשפחותיהם[13].

השיבה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פליטי מאוריציוס על אוניית בית החולים "פרנקוניה", 1945

בפרסום של הממשלה הבריטית בעת גירושם, נטען שגולי מאוריציוס לא יורשו לעלות לארץ ישראל לאחר המלחמה. בחורף 1942–1943 הוסכם עם הסוכנות היהודית, שלא לפרסום, שגולי מאוריציוס יורשו לעלות ככל יהודי אחר, במסגרת מכסת הסרטיפיקטים. בנובמבר 1944, במענה לשאלות בפרלמנט הבריטי, אישר שר המושבות את האישור לגולי מאוריציוס לעלות[14], בפומבי[15].

לאחר תום המלחמה באירופה הורשו הגולים לבחור לאן ישובו[16]. ב"המשקיף" ייחסו את הרשות שניתנה לעולים לעלות לארץ ישראל לגישתו היחסית נוחה ליהודים של הנציב העליון לורד גורט[17]. לקראת שובם לארץ ישראל, נשלחה משלחת רפואית למאוריציוס לטפל בהם ולהכין אותם לקראת השיבה. 81% מהמגורשים בחרו לשוב לארץ ישראל והגיעו אליה באוגוסט 1945. הבאת העולים חזרה לארץ ישראל מומנה על ידי ההיאס[18].

על פי מניין הסוכנות היהודית הגיעו בשנת תש"ה 1198 עולים מגולי מאוריציוס[19]. העולים התפזרו ברחבי ארץ ישראל ונקלטו במקומות שונים. חלקם התגוררו באופן זמני במחנה עולים בקריית שמואל[20]. עשרה מגולי מאוריציוס הצטרפו לקיבוץ העוגן[21]. כפר סבא בנתה דירות עבור 20 משפחות מגולי מאוריציוס[22] וחדרה קלטה כ-30 משפחות[23]. מקומות נוספים שקלטו מגולי מאוריציוס הם פתח תקווה[24], רחובות[25], נהריה, קריית מוצקין, וחיפה. כ-100 עולים התיישבו בקיבוצים[26]. 96 פליטים שבחרו לשוב לאירופה הועברו למחנה אונרר"א בנוסיראת[27][28]. לאחר כחודש הם הועברו עם הפליטים היוונים בנוסיראת למחנה פליטים בסיני ומשם הושבו לאירופה[29].

תיעוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

סיפורם של גולי מאוריציוס מתועד בספרה של ילידת מאוריציוס ג'נבייב פיטו, "השקל המאוריציוני".[1] הספר "לימונים מתוקים" מאת רחל שפרינגמן ריבק הייתה בת 3 כשהגיעה עם משפחתה למאוריציוס. הספר "האח האחרון" מאת הסופרת ילידת מאוריציוס נטשה אפאנה נשען על העובדות ההיסטוריות ומספר סיפור דמיוני על ילד אחד מאסירי בו-באסן

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא גולי מאוריציוס בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 מיכל מרגלית, 5 שנים בכלא במאוריציוס: סיפורם הנשכח של 1,600 פליטים יהודים במלחמת העולם השנייה, באתר ynet, 20 בדצמבר 2014
  2. ^ האי מאוריציוס - הטבע והתושבים, הצופה, 10 בנובמבר 1940
    מוריציוס, המשקיף, 10 בנובמבר 1940
  3. ^ האי מאוריציוס ליד מאדאגאסקאר, דבר, 10 בנובמבר 1940
  4. ^ הודעה רשמית, הצופה, 21 בנובמבר 1940
  5. ^ מעפילי פאטריה נשארים בארץ, הצופה, 5 בדצמבר 1940
  6. ^ מעפילי "אטלנטיק" הגיעו למאוריציס, הַבֹּקֶר, 26 בינואר 1941
  7. ^ מצב הפליטים שהועברו למאוריציוס, הצופה, 25 במרץ 1941
  8. ^ על מכסת העליה שלא ניתנה ועל גירוש מעפילים לאיי מאוריציוס, הַבֹּקֶר, 24 בינואר 1941
  9. ^ 1303 גולי מאוריציוס שבו למולדת, המשקיף, 27 באוגוסט 1945
  10. ^ מגפת שתוק־ילדים במאוריציוס, הַבֹּקֶר, 25 ביולי 1945
  11. ^ עליית גולי מאוריציוס, משמר, 2 באוגוסט 1945
  12. ^ פרשת גולי מאוריציוס, דבר, 28 בפברואר 1945
  13. ^ מגוייסי מאוריציוס אזרחי הארץ, משמר, 25 באוקטובר 1945
    מגוייסי מאוריציוס - עולים חוקיים, הצופה, 17 בינואר 1946
  14. ^ גולי מאוריציוס יוכלו לעלות לארץ־ישראל אחר המלחמה, הארץ, 21 בנובמבר 1944
  15. ^ עליית גולי מאוריציוס לא נאסרה לצמיתות, מודיע מיניסטר המושבות, משמר, 16 בנובמבר 1944
  16. ^ הותר עלית גולי מאוריציוס, הארץ, 22 בפברואר 1945
  17. ^ מ. סוקר, אגרות מבירת הארץ, המשקיף, 11 בנובמבר 1945
  18. ^ היאס נתנה 25,000 דולר, הַבֹּקֶר, 30 באוגוסט 1945
  19. ^ מפעל הבניין בשנת תש"ה, הצופה, 7 בינואר 1946
  20. ^ נשי מזרחי למען העולים, הצופה, 21 באפריל 1946
  21. ^ קיבוץ העוגן קולט עולים, משמר, 28 באוגוסט 1945
  22. ^ דירות לשבי־מולדת בכפר־סבא, דבר, 20 במאי 1946
  23. ^ חדרה, נקלטו עולי מאוריציוס, דבר, 20 בדצמבר 1945
    חדרה, לקראת פעולה ממשית בשיכון עולים, דבר, 13 ביוני 1946
    דיון על קליטת העלייה בחדרה, משמר, 11 ביוני 1946
  24. ^ 80 משפחות עולים השתכנו בפ"ת, משמר, 27 בינואר 1946
  25. ^ רחובות, הצופה, 30 באוגוסט 1945
  26. ^ מה עשו למען קליטת עולי מאוריציוס?, דבר, 24 בספטמבר 1945
    היישוב דואג לסידורם של העולים, לחייל, 8 באוקטובר 1945
  27. ^ Mauritius Refugees Do Not Smile, פלסטיין פוסט, 27 באוגוסט 1945
  28. ^ לא כפו איש להשאר בארץ, משמר, 18 בספטמבר 1945
  29. ^ Last Greek Refugees Repatriated, פלסטיין פוסט, 25 בספטמבר 1945