גבריאל בך

גבריאל בָּךְ
לידה	13 במרץ 1927; ט' באדר ה'תרפ"ז; הלברשטאדט, רפובליקת ויימאר
פטירה	18 בפברואר 2022 (בגיל 94); י"ז באדר א' ה'תשפ"ב; ירושלים, ישראל
שם לידה	גרט בך
מדינה	גרמניה, ישראל
תאריך עלייה	1940
מקום קבורה	הר המנוחות, ירושלים
השכלה	הקולג' האוניברסיטאי של לונדון, האוניברסיטה העברית
	ינואר 1982 – 13 במרץ 1997; (כ־15 שנים)
תחת נשיאי בית המשפט העליון	לנדוי, כהן, שמגר וברק
	21 ביולי 1969 – ינואר 1982; (כ־12 שנים)
תחת שרי המשפטים	שפירא, צדוק, בגין, תמיר ונסים
	→ צבי בר-ניב יונה בלטמן ←
	שופט בית הדין הצבאי לערעורים; יו"ר ועדת הבחירות המרכזית בבחירות לכנסת ה-11; ראש הוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה; יו"ר הוועדה לתכנון שטרי כסף, מעות ומטבעות זיכרון בבנק ישראל;
	שופט בית הדין הצבאי לערעורים; יו"ר ועדת הבחירות המרכזית בבחירות לכנסת ה-11; ראש הוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה; יו"ר הוועדה לתכנון שטרי כסף, מעות ומטבעות זיכרון בבנק ישראל;
פרסים והוקרה
	אביר איכות השלטון (2005); יקיר ירושלים (1997); צלב המפקד של מסדר המצוינות של הרפובליקה הפדרלית של גרמניה;

גבריאל (גבי) בָּךְ (שמו המקורי: גֶּרְט בָּךְ ובגרמנית: Gert Bach; ‏13 במרץ 1927 – 18 בפברואר 2022) היה משפטן ישראלי שכיהן כפרקליט המדינה (1969–1982), כשופט בית המשפט העליון (1982–1997) וכיושב ראש ועדת הבחירות המרכזית לכנסת ה-11 (1983–1984). לאחר פרישתו מבית המשפט העליון כיהן כיושב ראש הוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה (1999–2010).

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גבריאל בך נולד בשנת 1927 בהלברשטאדט שבגרמניה. בשנת לידתו עברה משפחתו להתגורר בברלין, שבה חיו עד אוקטובר 1938, וכחודש לפני ליל הבדולח הורשו לעזוב את גרמניה הנאצית לאמסטרדם שבהולנד. כעבור שנתיים, כחודשיים לפני פלישת גרמניה הנאצית להולנד, הם עלו לארץ ישראל^[1] באונייה "פאטריה", שבה חגג בר מצווה. בך השלים את לימודיו היסודיים בגרמניה ובהולנד, ובשנת 1945 סיים את תיכון בית הכרם בירושלים. החל משנת 1943 היה חבר בארגון "ההגנה".

לאחר שנה של לימודים באוניברסיטה העברית, זכה במלגת כבוד של ממשלת המנדט הבריטי ובזכותה למד משפטים בלונדון. הוא סיים את לימודיו בהצטיינות בשנת 1950 ולאחר מכן נותר באנגליה והתמחה במשרדו של דוד ויצמן. כשחזר לישראל שירת בצה"ל בפרקליטות הצבאית (1951–1953). את שירותו סיים בדרגת סרן, ולאחריו התקדם בשירות המילואים לשופט בית הדין הצבאי לערעורים, בדרגת אלוף-משנה.

בפרקליטות המדינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1953 החל לעבוד בפרקליטות המדינה ועבד בתפקידים שונים במשרד^[2]. בשנת 1960 היה סגן פרקליט המדינה^[3], בשנת 1965 קודם למשנה לפרקליט המדינה וביולי 1969 מונה לפרקליט המדינה^[4]. בתפקיד זה שימש עד מינויו לבית המשפט העליון בשנת 1982.

בזמן כהונתו בפרקליטות התמחה בתחומי המשפט הפלילי והאזרחי, והופיע בפני ערכאות משפטיות שונות. בשנים 1960–1962 היה אמון על הכנת וביצוע התביעה במשפט אייכמן^[5]. ב-10 ביוני 1963 נשלח לשמש משקיף במשפט של יוסף בן גל ואוטו יוקליק שנעצרו בשווייץ על פעילות ב"מוסד" נגד המדענים הגרמנים במצרים^[6]. בשנים 1964–1965 טיפל בפרשת תל גיבורים^[7]. בספטמבר 1965 הופיע מטעם התביעה במשפט השוחד של יצחק רפאל^[8], שהסתיים בזיכויו של רפאל בגלל סירובו של העד המרכזי של התביעה להעיד. בשנת 1967 היה התובע במשפטו של השופט אליעזר מלחי שזוכה מהאשמותיו שקיבל שוחד^[9].

ניסיונו המקצועי בחו"ל ותחומי התמחותו הנרחבים הביאו לבחירתו לתפקידים משפטיים שונים בגופים בינלאומיים, בין היתר ככתב האו"ם בישראל לנושא מניעת עבריינות. בשנת 1969 טיפל בהגנתו של מרדכי רחמים, מאבטח חברת אל על שהואשם בהריגת מחבלים בשדה התעופה בציריך^[10]. מעבר לכך היה חבר במספר ועדות חקירה ממשלתיות^[11]. בשנת 1965 היה חבר עם שמואל בנדור וצבי אהרוני בוועדת חקירה לבירור פרסום ידיעות על סיוע צבאי של ארצות הברית לממלכת ירדן^[12].

בשנת 1969 טיפל אישית, כפרקליט המדינה, במשפטו של מייקל רוהאן, בפרשת הצתת מסגד אל-אקצא, בגלל רגישות הפרשה^[13]. בשנים 1971–1972 עסק רבות בפרשת נתיבי נפט ובבקשתו של מאיר לנסקי לעלות לישראל^[14]. בשנים 1972–1974 טיפל במעצר ובהגבלות על הרב מאיר כהנא^[15]. בשנת 1974 טיפל במעצרו ומשפטו של הארכיבישוף הילריון קפוצ'י. בשנת 1975 היה מעורב בטיפול בנאשמי רצח רחל הלר^[16]. בשנת 1976 היה מעורב בטיפול בפרשת אשר ידלין. בשנת 1978 ייצג את המדינה במענה לעתירה לבג"ץ נגד הפקעת אדמות לצורך הקמת בית אל^[17] ואלון מורה. בשנים 1980–1981 היה מעורב בהחלטות לגבי הגשת כתב אישום נגד אהרן אבוחצירא והופיע כתובע במשפט.

בבית המשפט העליון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בינואר 1982 החליטה הוועדה לבחירת שופטים על מינויו כשופט בבית המשפט העליון, למרות התנגדות שלושת השופטים מבית המשפט העליון בוועדה^[18]^[19]. בך כיהן 15 שנים כשופט בבית המשפט העליון. הוא נחשב לשופט ליברל, במיוחד בכל הנוגע לחופש הביטוי, לדיני איסוף ראיות ולזכויות הנשים. (זכורים במיוחד פסקי הדין שלו בעניין גיל הפרישה לנשים וכן בפרשת כרמלה בוחבוט, שבה הקל בעונשה של אישה שהרגה את בעלה לאחר שהתעלל בה במשך שנים רבות). במערכת הבחירות לכנסת האחת עשרה כיהן כיו"ר ועדת הבחירות המרכזית, ויצר אמנה תקדימית לשמירת כללי התנהלות במערכת הבחירות, שעליה חתמו נציגי כל המפלגות הגדולות.

לאחר הפרישה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2003 עמד בך בראש הוועדה לבחירת היועץ המשפטי לממשלה שפסלה את מועמדיו של שר המשפטים לתפקיד^[20] והמליצה על שלושה מועמדים, בהם מני מזוז, שזכה בתפקיד^[21] ובשנת 2005 עמד בראש הוועדה שבחרה את היועץ המשפטי לכנסת^[22]. מספר שנים עמד בך בראשות הוועדה המייעצת למינוי בכירים בשירות המדינה^[23]. בין היתר, היה יו"ר הוועדה לתכנון שטרי כסף, מעות ומטבעות זיכרון בבנק ישראל עד מותו^[^{דרוש מקור]}. כן כיהן כיו"ר הוועדה המחלקת את פרס א.מ.ת.

ב-1997 הוענק לו תואר יקיר ירושלים. בשנת 2005 זכה באות אביר איכות השלטון למפעל חיים. ב-28 ביוני 2021 זכה בך באות הוקרה מארגון יוצאי מרכז אירופה כהערכה על פעילותו כתובע במשפט אייכמן ופעילותו הציבורית.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בך נשא לאישה בשנת 1955 את רות, בתו של יהודה ארזי^[24], ונולדו להם בת ושני בנים^[25]. בנו, יהונתן (1959-2004), היה עורך דין והקים ב-1990 עם שני שותפים משרד לעריכת דין.

גבריאל בך נפטר ב-18 בפברואר 2022 בגיל 94^[26]. הוא הובא למנוחות בהר המנוחות בירושלים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

יעל רוזמן, גבריאל בך: פרקליט, שופט וג'נטלמן, ידיעות ספרים, 2011.
ללא גלימה - שיחות עם שופטי בית המשפט העליון - הפרק: גבריאל בך, הוצאת למשכל - ידיעות ספרים, 2017, עמ' 81–104^[27]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא גבריאל בך בוויקישיתוף

גבריאל בך, באתר הרשות השופטת
אודות גבריאל בך בתערוכת האינטרנט "בחרנו בחיים" באתר יד ושם
ראיון עם השופט בדימוס גבריאל בך, באתר יד ושם
ראיון וידאו ארוך (באנגלית)
ראיון אודות משפט אייכמן, באתר גלובס, 14 באוגוסט 2001
גבריאל בך, מחשבות והרהורים 30 שנה לאחר משפט אייכמן, באתר יד ושם
שלוש עדויות וידאו של גבריאל בך בנושא משפט אייכמן, באתר יד ושם
נצחיה יעקב, בשליחות העם היהודי, באתר ישראל היום, 8 באפריל 2011
חן זורע, "הייתי מחכה לנאומים של היטלר": בגובה העיניים עם גבריאל בך, באתר nrg‏, 6 בפברואר 2013
דניאל דולב‏, "לא הייתה לי בעיה עם עונש מוות": התובע שהסתכל לאייכמן בעיניים, באתר וואלה!‏, 2 במאי 2019
עופר אדרת, שופט העליון בדימוס גבריאל בך מת בגיל 94, באתר הארץ, 18 בפברואר 2022
מתן וסרמן, ‏שופט בית המשפט העליון בדימוס גבריאל בך הלך לעולמו בגיל 94, באתר מעריב אונליין, 18 בפברואר 2022
מרדכי קרמניצר, סיפורו של השופט בך הוא גם סיפור על תקומת ישראל ותבוסת הנאציזם, באתר הארץ, 19 בפברואר 2022
אביעד הכהן, גבריאל בך ז"ל היה שופט וג'נטלמן, באתר ישראל היום, 20 בפברואר 2022
יובל יועז, מעט המחזיק את המרובה: פרידה מהשופט גבריאל בך, באתר זמן ישראל, 20 בפברואר 2022
מידע על גבריאל בך בקטלוג הספרייה הלאומית
גבריאל בך (1927-2022), דף שער בספרייה הלאומית

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ אי אפשר להוציאו מכליו, מעריב, 9 באפריל 1961
^ דחתה פניית רומק, מעריב, 18 באוקטובר 1956
^ גבריאל שטרסמן, כשבית הסוהר הוא משחק ילדים, מעריב, 9 בפברואר 1960
^ יוסף צוריאל, הסניגור באופיו - פרקליט המדינה, מעריב, 21 ביולי 1969
^ התביעה ריכזה כבר חומר מספיק, מעריב, 7 בנובמבר 1960
^ משפט בן גל ויוקליק מחר, דבר, 9 ביוני 1963
^ גולן מבקש חומר מסייע, חרות, 6 בנובמבר 1964
צבי לביא, 18 חודשי מאסר לעו"ד ש. ירקוני, מעריב, 3 בדצמבר 1964
^ החל משפטו של י. רפאל, דבר, 7 בספטמבר 1965
^ יחיאל לימור, השופט מלחי הכתיב לי בקשה לעיכוב פעולות, מעריב, 16 בינואר 1967
יחיאל לימור, ההוכחות אינן משאירות ספק לאשמתו של השופט מלחי, מעריב, 10 ביולי 1967
^ שר המשפטים: יש סיכויים שרחמים לא יועמד לדין, מעריב, 25 במרץ 1969
שלום רוזנפלד, השוטרות השוויציות אצו אל רחמים ללחוץ את ידו, מעריב, 23 בדצמבר 1969
^ אושרו המלצות ועדה לאבטחת חומר מסווג במשרדי ממשלה, דבר, 12 באפריל 1976
^ אשכול הורה לחקור, מעריב, 19 בפברואר 1965
צו מינוי ועדת חקירה, ילקוט הפרסומים 1160, 18 בפברואר 1965, עמ' 1307
^ יחיאל לימור, רוהאן היה מאושפז, מעריב, 9 באוקטובר 1969
^ בך: כל בר דעת יבין, דבר, 23 במרץ 1972
^ הרב כהנא מואשם בנסיון לפגוע, דבר, 1 ביולי 1973
^ בית המשפט העליון דחה ערעור, דבר, 7 ביולי 1976
^ פרקליט המדינה נימק לבג"ץ, דבר, 24 בנובמבר 1978
^ מינויי כשופט עליון - הלם שאצטרך להתרגל אליו, דבר, 17 בינואר 1982
^ יש צורך לברר האם הדברים סותרים את הנאמר ב: היום תבחר הוועדה את שלושת השופטים העליונים, דבר, 6 בינואר 1982. נראה שיש בכל זאת דברים בגו, שכן הוא נבחר רק בגל שני.
^ אפרת וייס, נפסלה מועמדותו של יורם טורבוביץ' ליועץ המשפטי, באתר ynet, 8 בדצמבר 2003
^ ברוך קרא, הוועדה לבחירת היועמ"ש החלה בבחינת המועמדים, באתר הארץ, 23 באוקטובר 2003
^ הדס מגן, ‏השופט בדימוס גבריאל בך יעמוד בראשות הוועדה לבחירת היועץ המשפטי לכנסת, באתר גלובס, 13 באפריל 2005
^ זאב קליין, ‏השופט גבריאל בך, יו"ר הוועדה למינויים בכירים בשירות הציבורי, על הליך בחירתו של נגיד בנק ישראל, באתר גלובס, 6 בינואר 2005
^ פרסום נשואין, הצופה, 5 באוקטובר 1955
^ מצור מוסרי, מעריב, 17 באוקטובר 1980
^ תמר אלמוג, שופט ביהמ"ש העליון בדימוס גבריאל בך הלך לעולמו, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 18 בפברואר 2022
^ המחברים/המראיינים הם קבוצה של שמונה סטודנטים למשפטים באוניברסיטת בר-אילן: אליחי שילה, יאיר טייטלבאום, שירי ליברמן - שלו, נפתלי פורת, שירה זילכה, אביחי יהוסף, שלומי שוורץ, יובל תמיר

גבריאל בך - תבניות ניווט

[1] אי אפשר להוציאו מכליו, מעריב, 9 באפריל 1961

[2] דחתה פניית רומק, מעריב, 18 באוקטובר 1956

[3] גבריאל שטרסמן, כשבית הסוהר הוא משחק ילדים, מעריב, 9 בפברואר 1960

[4] יוסף צוריאל, הסניגור באופיו - פרקליט המדינה, מעריב, 21 ביולי 1969

[5] התביעה ריכזה כבר חומר מספיק, מעריב, 7 בנובמבר 1960

[6] משפט בן גל ויוקליק מחר, דבר, 9 ביוני 1963

[7] גולן מבקש חומר מסייע, חרות, 6 בנובמבר 1964
צבי לביא, 18 חודשי מאסר לעו"ד ש. ירקוני, מעריב, 3 בדצמבר 1964

[8] החל משפטו של י. רפאל, דבר, 7 בספטמבר 1965

[9] יחיאל לימור, השופט מלחי הכתיב לי בקשה לעיכוב פעולות, מעריב, 16 בינואר 1967
יחיאל לימור, ההוכחות אינן משאירות ספק לאשמתו של השופט מלחי, מעריב, 10 ביולי 1967

[10] שר המשפטים: יש סיכויים שרחמים לא יועמד לדין, מעריב, 25 במרץ 1969
שלום רוזנפלד, השוטרות השוויציות אצו אל רחמים ללחוץ את ידו, מעריב, 23 בדצמבר 1969

[11] אושרו המלצות ועדה לאבטחת חומר מסווג במשרדי ממשלה, דבר, 12 באפריל 1976

[12] אשכול הורה לחקור, מעריב, 19 בפברואר 1965
צו מינוי ועדת חקירה, ילקוט הפרסומים 1160, 18 בפברואר 1965, עמ' 1307

[13] יחיאל לימור, רוהאן היה מאושפז, מעריב, 9 באוקטובר 1969

[14] בך: כל בר דעת יבין, דבר, 23 במרץ 1972

[15] הרב כהנא מואשם בנסיון לפגוע, דבר, 1 ביולי 1973

[16] בית המשפט העליון דחה ערעור, דבר, 7 ביולי 1976

[17] פרקליט המדינה נימק לבג"ץ, דבר, 24 בנובמבר 1978

[18] מינויי כשופט עליון - הלם שאצטרך להתרגל אליו, דבר, 17 בינואר 1982

[19] יש צורך לברר האם הדברים סותרים את הנאמר ב: היום תבחר הוועדה את שלושת השופטים העליונים, דבר, 6 בינואר 1982. נראה שיש בכל זאת דברים בגו, שכן הוא נבחר רק בגל שני.

[20] אפרת וייס, נפסלה מועמדותו של יורם טורבוביץ' ליועץ המשפטי, באתר ynet, 8 בדצמבר 2003

[21] ברוך קרא, הוועדה לבחירת היועמ"ש החלה בבחינת המועמדים, באתר הארץ, 23 באוקטובר 2003

[22] הדס מגן, ‏השופט בדימוס גבריאל בך יעמוד בראשות הוועדה לבחירת היועץ המשפטי לכנסת, באתר גלובס, 13 באפריל 2005

[23] זאב קליין, ‏השופט גבריאל בך, יו"ר הוועדה למינויים בכירים בשירות הציבורי, על הליך בחירתו של נגיד בנק ישראל, באתר גלובס, 6 בינואר 2005

[24] פרסום נשואין, הצופה, 5 באוקטובר 1955

[25] מצור מוסרי, מעריב, 17 באוקטובר 1980

[26] תמר אלמוג, שופט ביהמ"ש העליון בדימוס גבריאל בך הלך לעולמו, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 18 בפברואר 2022

[27] המחברים/המראיינים הם קבוצה של שמונה סטודנטים למשפטים באוניברסיטת בר-אילן: אליחי שילה, יאיר טייטלבאום, שירי ליברמן - שלו, נפתלי פורת, שירה זילכה, אביחי יהוסף, שלומי שוורץ, יובל תמיר

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]