גאוגרפיה של שווייץ
| יבשת |
אירופה  |
|---|---|
| קואורדינטות | 46°47′55″N 8°13′55″E / 46.798562°N 8.231973°E |
| שטח | |
| דירוג שטח | 136 |
| שטח | 41,277 קמ"ר |
| אדמה | 39,997 קמ"ר (96.9%) |
| מים | 1,280 קמ"ר (3.1%) |
| גובה | |
| הנקודה הנמוכה | 195 מטר (אגם מאג'ורה) |
| גובה ממוצע | 1,350 מטר |
| הנקודה הגבוהה | 4,634 מטר (דופורשפיץ) |
| מידע נוסף | |
| אורך קו החוף | 0 ק"מ |
| אורך הגבולות | 1,770 ק"מ |
| מדינות גובלות |
אוסטריה, צרפת, איטליה, גרמניה, ליכטנשטיין, האיחוד האירופי |
  | |
שווייץ היא מן הקטנות שבמדינות אירופה, שכנותיה הן גרמניה בצפון, איטליה בדרום, צרפת במערב, ובמזרח - אוסטריה ונסיכות ליכטנשטיין. שווייץ משתרעת במרכז הרי האלפים וחולשת על המעברים העיקריים החוצים אותם ומקשרים בין מרכז אירופה לדרומה, ובין צרפת לדרום מזרח אירופה.
גבולותיה של הארץ נקבעו בקונגרס וינה בשנת 1815 אורכם מסתכם ב-1,880 ק"מ בקירוב. שווייץ משתרעת בין 46 ו-48 מעלות רוחב צפוני ובין 6 ו-11 מעלות אורך מזרחי.
לשווייץ אין מוצא לים. הארץ דלה באוצרות טבע טבעיים וחייבת לייבא את אוצרות הטבע ממדינות אחרות. על מנת לאפשר מעבר חופשי של סחורות אל שווייץ ומשווייץ לארצות אחרות, היא חייבת לשמור על יחסים תקינים עם שכנותיה.
נופיה מלאי הגבעות המיוערות והאגמים של שווייץ יצרו את המונח "שווייץ הקטנה". מונח אסתטי רומנטי זה אינו קטגוריה גאוגרפית, אך נעשה בו שימוש נרחב במאה ה-19 כדי לתאר תוואי נוף טבעיים דרמטיים שיעניינו את התיירים, ולשייך לנוף מסוים תכונות שעשויות להזכיר למבקר את שווייץ.
מבנה פיזי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ההרים והרמות[עריכת קוד מקור | עריכה]
שווייץ היא ארץ הבנויה הרים וגבעות. יותר ממחצית שטחה גבוה מ-1,000 מ'. אפשר להבחין בארבעה אזורים הנמשכים מדרום-מערב לצפון-מזרח: הרי היורה, השפלה השווייצרית, הרי ה"פרה-אלפ" (האלפים הנמוכים) השווייצריים והאלפים.
הרי היורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרי היורה נמשכים לאורך של 200 ק"מ בצפון-מערב המדינה במקביל לקו הגבול עם צרפת ומעבר לו בתחום צרפת עצמה. רוחב שרשרת ההרים בשווייץ הוא בממוצע 20 ק"מ והם מורכבים מרכסי קימוט מקבילים בגובה ממוצע של 1,000 מ', כששיא גובהם 1,400 עד 1,600 מ'. אזור היורה התופס כ-10% משטח שווייץ, מאוכלס כמעט כולו בדוברי צרפתית, ודרגת ההתפתחותו הכלכלית נמוכה.
השפלה השווייצרית[עריכת קוד מקור | עריכה]
השפלה השווייצרית, המכונה גם ארץ הביניים, היא האזור המיושב ביותר ומרכז התרבות והכלכלה של שווייץ. היא מהווה אזור מעבר בין היורה ובין האלפים, המשתרע לאורך של כ-300 ק"מ ורוחבו בין 30 ל-70 ק"מ. מבחינת המבנה הגאולוגי זהו שקע בין אזורי הקימוט - היורה והאלפים, ועיקרו רמות בגובה של 400 עד 700 מ', בעלות טופוגרפיה גבעית, ומעליהן מתנשאים רכסים או הרים בודדים לגובה של 1,000 עד 1,200 מ'.
ארץ הביניים משופעת בימות, במיוחד באזורי המגע שלמרגלות רכסי היורה והאלפים. שתי הימות הגדולות נמצאות בתחומיה של ארץ הביניים: ימת קונסטנץ שבצפון (בה עובר גבול שווייץ עם גרמניה ואוסטריה), וימת ז'נבה שבדרום (שבה עובר הגבול עם צרפת).
ככלל, אזור זה גבעתי ברובו ולא מישור מוחלט. המישורים היחידים בשווייץ נמצאים באזור זה, לחופי הימות ולאורך הנהרות הראשיים, יובלי הריין. בשל התנאים הטופוגרפיים הנוחים, אפשרויות התחבורה ותנאי האקלים, זהו האזור המפותח והמשגשג ביותר בשווייץ, ובו מרוכזים מפעלי התעשייה ורוב הערים הגדולות.
ערים חשובות בשפלה השווייצרית מדרום לצפון הן ז'נבה, לוזאן, פריבור, ברן, נשאטל, לוצרן, בזל וציריך.
הרי האלפים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרי האלפים המרכזיים, שבדרום שווייץ ובמזרחה, תופסים כ-60% מכלל שטחה. הגבוה שבהרי האלפים שבתחום שווייץ הוא פסגת דיפור, 4,634 מ', ברכס מונטה רוזה, באלפים הוואליזיים, על גבול איטליה בדרום.
ההרים מבותרים ביותר על ידי עמקים קרחוניים, אשר קרקעיותיהם חתורות בהרים לעומק מאות מטרים. לאורך העמקים עוברות דרכי התחבורה. הקשר בין עמק לעמק נעשה במעברים הרריים טבעיים או במנהרות. החשוב והנודע שבדרכי התחבורה הוא זה העובר לאורך עמקי הנהרות רון וריין והחיבור ביניהם - מעבר סנקט גוטהרד. נתיב זה מפריד גם בין אזור האלפים הדרומי, הרחב, שבו מתנשאות הפסגות הגבוהות ביותר, לבין האזור הצפוני הצר, ששיאו בפסגת ה-יונגפראו, 4,166 מ'.
ימות[עריכת קוד מקור | עריכה]
שווייץ היא אחת ממדינות אירופה העשירות ביותר בימות: יש בה קרוב ל-1550 ימות קטנות וגדולות, כמעט כולן מפורסמות בגלל היופי המיוחד של נופן. הגדולות והמפורסמות ביותר הן:
- אגם ז'נבה - שטחו 581 קמ"ר, מהם 344 בתוך גבולות שווייץ
- ימת קונסטנץ - שטחה 540 קמ"ר
- אגם נשאטל - שטחו 218 קמ"ר
- ימת ארבעת הקנטונים (אגם לוצרן) - שטחה 115 קמ"ר
- אגם ציריך - שטחו 90 קמ"ר
- אגם לוגאנו - שטחו 50 קמ"ר
הנהרות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין אפיקי המים הרבים הזורמים בשווייץ רק שלושה יכולים להיחשב כנהרות גדולים - הארה, הריין והרון. מוצאם של שלושת הנהרות הגדולים הוא ברמת סנט-גוטהרד. נהרות חשובים אחרים שרק בחלקם זורמים בשווייץ הם הטיצ'ינו (לאורך 90 ק"מ) והאין (לאורך 105 ק"מ).
- הארה, בהיותו אפיק המים הגדול היחיד הזורם לאורך כל דרכו (296 ק"מ) באדמה שווייצרית, נחשב ל"נהר הלאומי" של המדינה. הארה עובר לאורך הרמה המרכזית, חוצה את העיר ברן ונשפך לריין ליד העיר קובלנץ שעל הגבול הגרמני.
- הריין זורם לאורך 375 ק"מ בשטח שווייצרי ולאחר מכן הוא נכנס לשטח גרמניה. בדרכו הוא חוצה את נסיכות ליכטנשטיין, נכנס לימת קונסטנץ וליד העיר שפהאוזן הוא יוצר את מפלי הריין המפורסמים
- הרון זורם לאורך 265 ק"מ בשטח שווייצרי וליד העיר ז'נבה הוא נכנס לצרפת אחרי שעבר דרך ימת ז'נבה
צמחייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מרבית בתי הגידול של הצומח, ותצורותיו, מותנים כאן בגובה, המגיע בהרי האלפים עד 4 ק"מ. בשל המגוון הטופוגרפי והאקלימי יש בשווייץ צמחייה עשירה מאוד. מרבית המינים הם אירו-סיביריים, אך מצויים גם אלמנטים ארקטיים מצד אחד וים תיכוניים מצד שני. במרבית שטחה של שווייץ שולטים יערות של עצי שלכת, או של עצי מחט, והעיקריים שבהם מובאים להלן:
- יערות אלונים מעורבים - אלון הסלע והאלון הבריטי תופסים את המקומות החמים ביותר, וגם את המדרגות הנמוכות ביותר בהרים. כמו כן, נלווים אליהם גם עצים אחרים. לפי ההרכב והשלטון של העצים, ולפי הצמחייה עשבונית המלווה את היער, הובחן כאן מספר ניכר של חברות צמחים שמנחה אותן האלון.
- יערות אשורים מעורבים - המרכיב הטיפוסי ליערות אלה הוא אשור היערות. האשור מצריך תנאים נוחים יותר - הן מבחינת האקלים והן מבחינת הקרקע - ומוגבל בעיקר למדרגה הבינונית של ההרים. הוא מופיע כשולט יחיד, או בחברת עצים אחרים, משירי עלים או גם מחטניים. גם כאן מבחינים בחברות צמחים, לפי המלווים ולפי ההרכב העשבוני. בין המלווים של יערות מעורבים עשויים להיות אלונים, אשוחים ואשוחיות.
- יערות מעורבים של מילה - יערות אלה קשורים למקומות מיוחדים, לקרקעות לחות או לבתי גידול מוצלים. גם באלה מבחינים בחברות אחדות.
- יערות הגדות - יערות הקשורים לאפיקי מים, לנהרות ויובליהם, וכן לאדמות מוצפות. הצמחים המנחים הם מינים של צפצפה, אלמון וערבה.
- יערות השדרים - יערות שלא דורשים תנאים מיוחדים, והם מופיעים באדמות חמוצות ודלות מינרלים. השדר יכול להופיע כשליט יחיד, או במעורב עם עצים אחרים, או גם בחברת מלווים עשבוניים שונים.
- יערות אשוחים - האשוח היחיד המצוי בשווייץ הוא האשוח הלבן. זהו עץ הדורש לחות, ובדרישותיו האקולוגיות הוא דומה במקצת לאשור. משום כך הוא מסוגל לגדול יחד עם האשור וליצור טיפוס של יער מעורב, למרות בדרך כלל הוא יוצר לעצמו יערות.
- יערות האשוחית - הזן היחיד של הסוג הזה המצוי בשווייץ הוא האשוחית הקיפחת. עץ זה עמיד בפני קרה וכפור, ועולה בהרים עד למדרגה הסוב-אלפינית. מסיבה זו נפוצה האשוחית במקומות שבהם האלונים והאשורים לא כולים להתחרות בה עוד. היא יוצרת יערות ענקיים וגם יערות מעורבים. שכבת תת-היער עשויה ברוב המקרים בתות אברשיים, או גם כבוליות.
- יערות של הארזית והאורן המחומש - יערות העולים למדרגות הקרות ביותר של ההרים בשווייץ, וגם הם יוצרים חברות שונות של צמחים. לרוב הם מצויים בתחום העליון של היערות, ואף קרוב לקרחונים הגולשים מההרים.
- יערות של אורן היערות - אורן היערות הוא עץ היוצר יערות רבים וגדולים בכל מיני בתי גידול, לרוב במחשופים ובמקומות שיערות אחרים נהרסו. הוא אינו דורש קרקעות מיוחדות או טמפרטורות נוחות. הוא מצוי בכל דרגות ההר, אך לעולם לא יכול לחדור לחברות צמחים חסומות מפני האור. הוא יוצר חברות לעצמו, או במעורב עם שיחים ועצים שונים. היערות השונים בשווייץ הם קווים בולטים בנוף הארץ, אבל שווייץ עשירה גם בתצורות לא "עציות", הגדלות במקומות שהיערות נהרסו, או במקומות שמפני גורמים אקלימיים אין עצים יכולים להתפתח בהם.
כמה דוגמאות לתצורות אלו:
- בתות אברשיים - נוצרות במישורים ובבקעות, על פני אדמה יבשה, חמוצה וחסרת מינרלים כמעט לחלוטין. שם זה ניתן לה מפני שרוב השיחים המאפיינים את בתי הגידול האלה נמנים עם משפחת האברשיים.
- בתות אברשיים אלפיניות - התחום העליון של היער מסתמן לרוב במציאותו של האורן הננסי או ערער השיח, אבל לצידם (או מעליהם), מתפתחות באלפים בתות נרחבות של שיחי רודודנדרום. הבתות האלה מצויות גם באדמות חמוצות ובאותה מידה גם באדמות גירניות.
- האחווים האלפיניים - ארץ עשירת מים כשווייץ משופעת באחווים ובצומח ביצות חמוצות ומתוקות כאחד. את אזור האלפים מציינים במיוחד האחווים האלפיניים שופעי הירק, המכסים את כל המדרגות האלפיניות של ההרים מעל לתחום היערות. האחווים הם אוצר כלכלי חשוב ביותר, בהיותם משאבים חשובים לגידול צאן.
אקלים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הריה של שווייץ מהווים נקודת התכנסות ומזיגה של סוגי האקלים המגוונים והשונים של אירופה. מערך כזה יוצר אקלים בעל אופי משל עצמו. במערב הוא מושפע מהאקלים האטלנטי הנתון לחילופי זרם הגולף. במזרח - מהאקלים פנים היבשת האירופאית. בדרום - מהאקלים הסובטרופי גשום, ובצפון - מהאקלים הציקלוני של מרכז אירופה.
מאחר שהגשמים מתגברים ביחס ישר לגובה פני הקרקע, דומה מפת המשקעים בין אזורים שמרחק קטן בלבד מפריד ביניהן. לדוגמה: הממוצע השנתי של המשקעים בסנקט גלן (בגובה 730 מ') מגיע ל-1,318 מ"מ, ואילו בגובה 2,730 מ' מגיע ממוצע המשקעים השנתי ל-2,904 מ"מ.
ביותר מ-3/4 משטחה של שווייץ עולה הממוצע השנתי של המשקעים על 1,000 מ"מ, שבחלקם יורדים בצורת שלג. בעיר הדרומית לוגאנו, שבה אקלים סובטרופי גשום, רק 5% מהמשקעים הם שלגים. בציריך - 11% שלגים. בגבהים שמעל כ- 3,580 מ' כל המשקעים הם שלגיים, והאזורים המצויים בגבהים אלה שזורים שדות שלג וקרחוני עד. קו השלג נע בין 3,070 מ' בהרי אלפים הצפוניים ל-3,600 מ' באלפים הדרומיים.
בהרים שבפנים הארץ מצויים כיסים יבשים יחסית ממשקעים. המפורסם שבהם הוא עמק הרון המוקף קבוצות הרים בעלי פסגות גבוהות. כמות המשקעים היא נמוכה גם במדרונות עצמם, אבל אף על פי כן מתפתחת הצמחייה כתוצאה מקרבת האזור לשדות שלג וקרחונים המתפשטים עמוק לתוך העמק. אוויר בעל לחות נמוכה כגון זה המצוי מעל ערים גבוהות כדווס וארוזה, מאפשר מעבר קרינת השמש בתחום אורכי גל רחב. (משום כך ידועות ערים אלו כמקומות מרפא).
ערים מרכזיות בשווייץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
| העיר | קנטון | אוכלוסייה (2019) | |
|---|---|---|---|
| 1 | ציריך | ציריך | 420,217 |
| 2 | ז'נבה | ז'נבה | 203,951 |
| 3 | בזל | בזל-שטאדט | 178,722 |
| 4 | לוזאן | וו (קנטון) | 139,408 |
| 5 | ברן (עיר הבירה) | ברן | 134,591 |
| 6 | וינטרטור | ציריך | 113,173 |
| 7 | לוצרן | לוצרן | 82,257 |
| 8 | סנט גאלן | סנט גאלן | 76,090 |
| 9 | לוגאנו | טיצ'ינו | 62,615 |
| 10 | ביל/ביין | ברן | 55,602 |
| 11 | תון | ברן | 43,632 |
| 12 | בלינצונה | טיצ'ינו | 43,279 |
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
