ג'רישה
 | |
| אתר "שבע טחנות" בג'רישה | |
| טריטוריה |
 המנדט הבריטי |
|---|---|
| מחוז | לוד |
| נפה | יפו |
| שפה רשמית | ערבית |
| שטח | 555 דונם עות'מאני (1945) |
| סיבת נטישה | סיכום בין ההגנה למוכתאר שייח' מוניס |
| תאריך נטישה | פברואר 1948 |
| יישובים יורשים | פארק הירקון בתל אביב, שיכון ותיקים ברמת גן |
| דת | מוסלמים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ ביישוב לשעבר | 190 (1945) |
| קואורדינטות | 32°05′43″N 34°48′28″E / 32.09527778°N 34.80777778°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
ג'רישה (בערבית: جريشة) היה כפר ערבי קטן מדרום לנחל הירקון, שתושביו התפנו ממנו במהלך מלחמת העצמאות. הכפר שכן במקום בו מצוי כיום אתר "שבע טחנות", בפארק הירקון שבתל אביב.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הכפר נזכר לראשונה במאה ה-13. לאחר כיבוש ארסוף בידי הסולטן הממלוכי ביברס בשנת 1265, הוא הקדיש טחנת קמח בכפר לטובת מסגד סידנא עלי. כעבור מאתים שנה הקדיש הסולטן הממלוכי אינאל (בשלטון בין השנים 1461-1453) למסגד סידנא עלי חלק מהכנסות הכפר ג'רישה עצמו.[1]
בתקופה העות'מאנית, בשנת 1596 הכפר השתייך לנפת בני צעב (מחוז שכם) ומספר תושביו נאמד ב-121 נפש. ב-1851 מוזכרת "ג'אריסה" על ידי החוקר אדוארד רובינסון; זהו התיאור הראשון במאה ה-19 על יישוב באזור. תושבי הכפר, שהיו מוסלמים, עבדו ביישובי הסביבה וכן עסקו בחקלאות, ככל הנראה כאריסים על אדמות שבבעלות בני הכפר השכן שייח' מוניס. בשטח ג'רישה היו שלוש טחנות קמח[2] כבר בתקופה העות'מאנית[3], ובהתאם לכך היווה הכפר מרכז אזורי של טחינת קמח. בסוף המאה ה-19 תואר הכפר כקטן מאוד, בעל מבני טיט, באר ומטע זיתים.[4]
בשנות ה-20 של המאה ה-20 נקנו הטחנות על ידי יהודי מתל אביב, אך ב-1936 הפסיקו הטחנות לפעול לאחר שלא עמדו בתחרות עם טחנות חדישות יותר. בתקופת שלטון המנדט הבריטי הייתה ג'רישה מרכז בילויים לתושבי יפו הסמוכה. לדברי מרום, מדי שנה בחודש אפריל אלפי עולי רגל מיפו, רמלה ולוד, נוצרים ומוסלמים כאחד,
חגגו את חגיגות הפנטקוסט ( ,Pentecostבערבית: אלענצרה) בג'רישה." ביום זה נערכו פיקניקים וחגיגות על גדות הירקון, מרוצי סוסים ושיט בנהר."[5] האתגורף שמואל אביצור העיד כי "ג'רישה ]...[ היה לתחנה של סירות־מנוע ולמעגן לסירות שיט. תושביו המעטים [...] שקעו ב"ענף" פרנסה חדש — הקימו סוכות ומחצלאות ופתחו בתי־קפה קטנים, ובאחרונה גם בתי־קפה גדולים ומשוכללים בהם יבלו את זמנם, ינפשו ויתבדרו מעמל השבוע, אנשי הכרך מתל אביב ותושבי רמת גן והיישובים שבקרבתה."[6]
על פי ניר מן, "בשנת 1935 השלימו אכרי שרונה את רכישת הקרקעות בתל ג'רישה שעל שפת הירקון (גבעת נפוליאון ברמת גן)"[7]. על פי סקר הכפרים 1945 בארץ ישראל שטח הכפר בבעלות ערבית בשנת 1945 עמד על 462 דונם. 93 דונמים היו בבעלות יהודית[8]. בפברואר 1948 התפנו תושבי הכפר מבתיהם בעקבות סיכום של נציג ארגון "ההגנה" עם אבראהים אבו כחיל, מנכבדי שייח' מוניס.
לאחר מלחמת העצמאות הוקם על אדמות שהיו שייכות לכפר חלק מ"שיכון ותיקים" ברמת גן. כיום יושב אתר "שבע טחנות" שבפארק הירקון בתל אביב על אדמות הכפר, ובו שרידים מטחנות הקמח. מן הכפר לא נותרו שרידי מבנים. מדרום לכפר נמצא תל נפוליאון, ובו שרידי יישוב קדום מן התקופה הכנענית ומהתקופה הישראלית.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Roy Marom, Al-Sheikh Muwannis: Transformations in the Arab Countryside between the Mountainous Interior and the City of Jaffa, 1750-1848 הכפר אלשיח' מונס תמורות במרחב הכפרי הערבי בין שדרת ההר לעיר יפו 1948-1750, קתדרה, 2023-01-01, עמ' 16-15
- ^ מפת האזור 1919 עליה מסומן הכפר. הוכנה ע"י צבא בריטניה. כוללת סימון טחנת קמח וסכר, באתר הספרייה הלאומית, אוסף המפות ע"ש ערן לאור
- ^ מכון אבשלום
- ^ Conder, Claude Reignier and H.H. Kitchener: The Survey of Western Palestine. London:Committee of the Palestine Exploration Fund, 1881, II, p.251. Also quoted in Khalidi, 1992, p.246
- ^ מרום, "אלשיח' מונס", עמ' 26.
- ^ שמואל אביצור, עם חופי הירקון לפני קום המדינה, תש"ם, עמ' 187 (כמצוטט אצל מרום, "אלשיח' מונס")
- ^ ניר מן, שרונה בשנות המאבק 1938-1949, יד יצחק בן צבי, העמותה לחקר כוח המגן על שם ישראל גלילי, תשס"ט (2009)
- ^ Sami Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970 דפים סרוקים באתר פלסטין ריממברד
