ג'רום רובינס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'רום רובינס
Jerome Robbins
לידה 11 באוקטובר 1918
ניו יורק, ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 29 ביולי 1998 (בגיל 79)
ניו יורק, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
תקופת הפעילות מ-1937 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
jeromerobbins.org
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'רום רובינסאנגלית: Jerome Robbins;‏ 11 באוקטובר 1918, ניו יורק29 ביולי 1998, ניו יורק) היה רקדן בלט וכוריאוגרף יהודי-אמריקאי. זכה בפרס האוסקר על בימוי הסרט "סיפור הפרברים". הוא עבד שנים רבות בברודוויי, ושיתף פעולה גם עם להקת "בת שבע" מישראל.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'רום רובינס איש הבלט[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1937 הופיע כרקדן בהפקת "האחים אשכנזי" על ידי התיאטרון האידי האמנותי.

בשנת 1940 התקבל לתיאטרון הבלט שזה אך נוצר ואשר היום קרוי תיאטרון הבלט האמריקאי שם הפך מהר מאוד לסוליסט ולכוריאוגרף.

בשנת 1949 עזב רובינס את תיאטרון הבלט והצטרף ללהקתם החדשה של לינקולן קירסטין וג'ורג' בלנשין-בלט העיר ניו יורק שם מיד נקרא מנהל אמנותי שותף עמית.

עזב לתקופה את בלט העיר ניו יורק והקים להקה משלו: בלט ארצות הברית.

בשנת 1969 הוא חזר לבלט העיר ניו יורק שם הוא חלק עם ג'ורג' בלנשין את תפקיד הבלט מסטר.

בשנת 1983 לאחר מותו של בלנשין חלק רובינס ביחד עם פיטר מרטינס את הניהול האמנותי של בלט העיר ניו יורק.

בין תפקידיו כסוליסט: תפקיד פטרושקה-המריונטה הטרגית ביצירת הבלט פטרושקה של פוקין וסטרווינסקי, תפקיד שנרקד במקור על ידי ואצלב ניז'ינסקי.
תפקיד אלפונסו – המאהב הספרדי בבלט האחרון כחול הזקן של מיכאל פוקין (1941), תפקידו של ליאוניד מאסין בבלט "הכובע משולש הפינות" (1943), תפקיד ראשי בבלט: "הבן האובד" של בלנשיין.

כוריאוגרפיות: למוזיקה מקורית של ליאונרד ברנשטיין: פנסי פרי (1944), תעתיק (1946), עידן החרדה (1951), הדיבוק (1974)
למוזיקה מקורית של מארק בליצשטיין: האורחים (1949).

ג'רום רובינס איש ברודוויי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1946 רובינס וברנשטיין השתתפו ביצירת on the town, על בסיס יצירת הבלט שלהם פנסי פרי.
בשנת 1957 שיתוף הפעולה שלו עם ליאונרד ברנשטיין הניב את סיפור הפרברים – רובינס אחראי על הבימוי הכוריאוגרפיה והרעיון. בשנת 1964 הוא יצר את כנר על הגג.

יצירות נוספות בברודוויי
  • "המלך ואני" (1951) – כוריאוגרף
  • "פיטר פן" (1954) – במאי וכוריאוגרף
  • "פעמונים מצלצלים" – במאי בתפקיד הכוריאוגרף: בוב פוסי
  • "ג'יפסי" (1959) – במאי וכוריאוגרף
  • "אמא קוראז' וילדיה" (1963) – מפיק ובמאי

ג'רום רובינס והקולנוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1956 יצר את הכוריאוגרפיה לסרט "המלך ואני".

בשנת 1961 קיבלו ג'רום רובינס ורוברט וייז את פרס האוסקר על הסרט סיפור הפרברים בקטגוריית הבמאי הטוב ביותר, על סרט זה רובינס קיבל אוסקר נוסף לשם כבוד על כוריאוגרפיה.

ג'רום רובינס וישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1953 הוא שכנע את אנה סוקולוב להירתם במקומו לביסוס מקצועיותה של להקת ענבל.

בשנת 1969 הוא העמיד עבור להקת בת שבע את עבודתו תנועות.

בשנת 1977 ביצעה להקת המחול בת שבע את עבודתו אחר הצהריים של פאון.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'רום רובינס בוויקישיתוף


הקודם:
1960: בילי ויילדר (הדירה)
פרס גילדת הבמאים של אמריקה – במאי בסרט קולנוע
1961: רוברט וייז וג'רום רובינס (סיפור הפרברים)
הבא:
1962: דייוויד לין (לורנס איש ערב)