ג'נארו גאטוזו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'נארו גאטוזו
Gennaro Gattuso
מידע אישי
לידה 9 בינואר 1978 (בן 46)
קוריליאנו קלאברו שבאיטליה
שם מלא ג'נארו איוון גאטוזו
גובה 1.77 מטר
עמדה קשר אחורי
מועדוני נוער
פרוג'ה
מועדונים מקצועיים כשחקן*
שנים מועדונים הופעות (ש)
1996–1997
1997–1998
1998–1999
1999–2012
2012–2013 		פרוג'ה
גלאזגו ריינג'רס
סלרנטינה
מילאן
פ.צ. סיון 		10 (0)
34 (3)
25 (0)
335 (9)
27 (1)
נבחרת לאומית כשחקן
2000–2010 נבחרת איטליה בכדורגל איטליה 73 (1)
קבוצות כמאמן
2013
2013
2014
2015–2017
2017–2019
2019–2021
2021
2022–2023
2023– 		פ.צ. סיון
פלרמו
OFI כרתים
פיזה
מילאן
נאפולי
פיורנטינה
ולנסיה
אולימפיק מרסיי
מאזן מדליות
מתחרה עבור נבחרת איטליה בכדורגל איטליה
גביע העולם
זהבגרמניה 2006כדורגל גברים
אליפות אירופה עד גיל 21
זהבסלובקיה 2000 כדורגל גברים
* הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד

ג'נארו איוון "רינו" גאטוזו (באיטלקית: Gennaro Ivan Gattuso; נולד ב-9 בינואר 1978 בקוריליאנו קלאבריו) הוא כדורגלן עבר איטלקי, זוכה גביע העולם ומאמן אולימפיק מרסיי בהווה. כשחקן הייתה עמדתו העיקרית קשר הגנתי, אך לעיתים שיחק גם בצד הקישור הימני. גאטוזו שיחק חלק ניכר מהקריירה שלו בקבוצה האיטלקית מילאן, עימה זכה בליגת האלופות בעונות 2002/2003 ו-2006/2007, וכמו כן באליפות איטליה בעונת 2003/2004.

גאטוזו ידוע גם בשל אופיו חם המזג, כשלא פעם הסתכסך ורב עם אנשים אחרים.[1] התקרית הידועה ביותר היא התקוטטות עם עוזר מאמן טוטנהאם הוטספר, ג'ו ג'ורדן, לאחר משחק בין מילאן וטוטנהאם הוטספר במסגרת ליגת האלופות.[2]

קריירת מועדונים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גאטוזו החל את הקריירה שלו בקבוצת פרוג'ה האיטלקית, אך ביולי 1997, בגיל 19, עבר לקבוצת גלאזגו ריינג'רס הסקוטית. וולטר סמית', שהביא את גאטוזו לגלאזגו, עזב את המועדון בשנת 1998. מחליפו של סמית' דיק אדבוקאט לא התאים לסגנון משחקו של גאטוזו, ועקב כך הוא נמכר באוקטובר 1998 לסלרניטנה קלצ'ו 1919 האיטלקית תמורת 4 מיליון אירו, עימה עלה בסיום העונה לסרייה א'. עונתו הטובה לא מנעה את הדחתו מהקבוצה.

א.ס. מילאן שילמה 8 מיליון אירו עבור העברת גאטוזו אליה בשנת 1999. סגנון משחקו איפשר למאמן קרלו אנצ'לוטי למקם את הקשר אנדראה פירלו בעמדה התקפית. גאטוזו, ששיחק לעיתים כקיצוני, הרבה לנטות לעבר מרכז הקישור האחורי. לעיתים רבות הוא עלה על מנת לסייע לחלוץ להשיג את הכדור, ולאחר מכן חזר לעמדתו ההגנתית. סגנון משחקו כלל תיקולים חריפים רבים.

גאטוזו חתם על חוזה מוארך במילאן ביוני 2003. בעונת 2002/2003 הוא זכה עם הקבוצה בליגת האלופות, ומאוחר יותר אף זכה בסופר קאפ האירופי לאחר ניצחון 0–1 על קבוצת פורטו. בעונה שלאחר מכן הוא זכה עם קבוצתו באליפות איטליה. גאטוזו ומילאן גברו בחצי גמר ליגת האלופות בעונת 2004/2005 על שאלקה 04 והעפילו למשחק הגמר מול ליברפול, שם נוצחו בדו-קרב בעיטות עונשין לאחר תיקו 3-3 בסיום ההארכה.

בנובמבר 2006 הוא נפצע במשחק קבוצתו מול אטאלנטה. הפציעה גרמה למילאן נזק רב, עקב חשיבותו של גאטוזו למאבקיה במפעלים השונים. ב-23 במאי 2007 זכה גאטוזו עם מילאן בפעם השנייה בקריירה שלו בליגת האלופות, לאחר ניצחון במשחק הגמר בתוצאה 1–2 על ליברפול, במפגש השני בשלוש שנים בין שתי הקבוצות במשחק הגמר.

בשנת 2008 היו ספקולציות לגבי עזיבת גאטוזו את מילאן, אך בסופו של דבר הוחלט שיישאר במועדון לאחר סיכום עם הנשיא אדריאנו גליאני. בעונת 2007/2008 סיימה מילאן במקום החמישי בלבד אחרי פיורנטינה, ועקב כך נעדרה ממשחקי מוקדמות ליגת האלופות בעונה שלאחר מכן. בתום עונת 2011/2012 עזב גאטוזו את הקבוצה וחתם בפ.צ. סיון מהליגה השווייצרית.[3]

קריירת אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-25 בפברואר 2013 מונה גאטוזו למאמן קבוצת פ.צ. סיון, בעקבות פיטורי המאמן הקודם, וזאת במקביל להיותו שחקן הקבוצה. ב-13 במאי 2013 פוטר גאטוזו מאימון הקבוצה.

ב-29 במאי 2013 חתם גאטוזו על חוזה לאימון פאלרמו מהליגה השנייה באיטליה. ב-25 בספטמבר 2013 פוטר גאטוזו מאימון הקבוצה, וזאת בשל חוסר הצלחתו במשחקי הליגה.

ב-5 ביוני 2014 מונה למאמן קבוצת OFI כרתים מיוון. ב-20 באוגוסט 2015 מונה למאמן פיזה מהליגה השלישית באיטליה.

בקיץ 2017 מונה למאמן הנוער של מילאן. ב-27 בנובמבר 2017 מונה למאמנה הראשי של מילאן לאחר פיטוריו של וינצ'נצו מונטלה.

ב-5 באפריל 2018 האריך גאטוזו את חוזהו במילאן עד 2021. ב-28 במאי 2019, לאחר עונה מאכזבת, בה סיימה מילאן במקום החמישי בלבד ובכך כשלה בהעפלה לליגת האלופות, סיים גאטוסו את תפקידו כמאמן הקבוצה.[4]

ב-11 בדצמבר 2019 מונה גאטוזו למאמנה של נאפולי מהסרייה א'.

לאחר שכשל להעפיל עם נאפולי לליגת האלופות בעונת 2020/2021, עזב גאטוזו את תפקידו בסיום העונה.

ב-25 במאי 2021 חתם לשנתיים כמאמנה של פיורנטינה[5], אך ב-17 ביוני הודיע המועדון על סיום ההתקשרות בין הצדדים וביטול החוזה בהסכמה הדדית[6].

ב-9 ביוני 2022 מונה למאמנה של ולנסיה.

ב-27 בספטמבר 2023 מונה למאמן אולימפיק מרסיי.

נבחרת לאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

גאטוזו במדי נבחרת איטליה, גמר מונדיאל 2006

גאטוזו לקח חלק קבוע במשחקי הנבחרת הלאומית של איטליה. הוא השתתף עם הנבחרת והיה שחקן מפתח בה בטורנירי אולימפיאדת סידני, מונדיאל 2002, יורו 2004 ומונדיאל 2006. במונדיאל 2006 הוא הרכיב חוליית קישור מצליחה יחד עם אנדראה פירלו, בדרך לזכיית הנבחרת האיטלקית בגביע. בשמינית הגמר מול אוסטרליה הוא נבחר על ידי פיפ"א למצטיין המשחק. במהלך חגיגות הניצחון על צרפת במשחק הגמר הוא הוריד את מכנסי נבחרתו ולבש במקומם מכנסיים בצבעי דגל איטליה.

גאטוזו נעדר ממשחק רבע גמר יורו 2008 מול ספרד עקב צבירת כרטיסים צהובים, ונבחרתו הפסידה 2–4 בדו-קרב בעיטות עונשין והודחה מהטורניר.

תארים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מילאן
נבחרת איטליה
אישיים

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'נארו גאטוזו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ynet, גאטוסו שוב הסתבך - העליב את ליאונרדו, באתר ynet, 10 במאי 2011
  2. ^ יעקב זיו, "רדנאפ: חבל מאוד שגאטוזו איבד את הראש", באתר nrg, מיום 16 בפברואר 2011, באתר nrg
  3. ^ מערכת אתר ערוץ הספורט, ‏מפתיע: גאטוסו חתם במדי סיון השווייצרית, באתר ‏מאקו‏, 16 ביוני 2012
  4. ^ רשמית: ג'נארו גאטוזו ולאונרדו סיימו את תפקידם במילאן, באתר וואלה!‏, 28 במאי 2019
  5. ^ אחרי הפרידה מנאפולי: ג'נארו גאטוזו מונה למאמן פיורנטינה, באתר וואלה!‏, 25 במאי 2021
  6. ^ https://www.acffiorentina.com/en/news/all/news-men-first-team/2021-06-17/acf-fiorentina-statement
הרכבי נבחרת איטליה
{| class="toccolours mw-collapsible mw-collapsed" style="width: 90%; clear: both; margin: 0.5em auto; margin-top: 0.5em; margin-bottom: 0.0em; padding: 0.0em; text-align: right" נבחרת איטליה – אולימפיאדת סידני 2000

1 דה סאנטיס • 2 גרנדוני • 3 מצאנו • 4 זאנקי • 5 פרארי • 6 גאטוזו • 7 קומנדיני • 8 בארוניו • 9 ונטולה • 10 פירלו • 11 זמברוטה • 12 מרגיוטה • 13 אמברוזיני • 14 ריבאלטה • 15 סירילו • 16 ואנוצ'י • 17 זאנטי • 18 אביאטי • 21 פירמאני • מאמן: טארדלי

איטליהאיטליה
נבחרת איטליה – מונדיאל 2002

1 בופון • 2 פאנוצ'י • 3 מלדיני • 4 קוקו • 5 קנבארו • 6 זאנטי • 7 דל פיירו • 8 גאטוזו • 9 אינזאגי • 10 טוטי • 11 דוני • 12 אביאטי • 13 נסטה • 14 די ביאג'ו • 15 יוליאנו • 16 די ליוויו • 17 טומאסי • 18 דלווקיו • 19 זמברוטה • 20 מונטלה • 21 ויירי • 22 טולדו • 23 מטראצי • מאמן: טרפטוני

איטליהאיטליה
נבחרת איטליה – יורו 2004

1 בופון • 2 פאנוצ'י • 3 אודו • 4 זאנטי • 5 קנבארו • 6 פרארי • 7 דל פיירו • 8 גאטוזו • 9 ויירי • 10 טוטי • 11 קוראדי • 12 טולדו • 13 נסטה • 14 פיורה • 15 פאבאלי • 16 קאמורנזי • 17 די ואיו • 18 קסאנו • 19 זמברוטה • 20 פרוטה • 21 פירלו • 22 פרוצי • 23 מטראצי • מאמן: טרפטוני

איטליהאיטליה
נבחרת איטליה – מונדיאל 2006 - אלופת העולם

1 בופון • 2 זקארדו • 3 גרוסו • 4 דה רוסי • 5 קנבארו • 6 ברצאלי • 7 דל פיירו • 8 גאטוזו • 9 טוני • 10 טוטי • 11 ג'ילארדינו • 12 פרוצי • 13 נסטה • 14 אמליה • 15 יאקווינטה • 16 קאמורנזי • 17 בארונה • 18 אינזאגי • 19 זמברוטה • 20 פרוטה • 21 פירלו • 22 אודו • 23 מטראצי • מאמן: ליפי

איטליהאיטליה
נבחרת איטליה – יורו 2008

1 בופון • 2 פאנוצ'י • 3 גרוסו • 4 קייליני • 5 גאמבריני • 6 ברצאלי • 7 דל פיירו • 8 גאטוזו • 9 טוני • 10 דה רוסי • 11 די נטאלה • 12 בוריילו • 13 אמברוזיני • 14 אמליה • 15 קוואליארלה • 16 קאמורנזי • 17 דה סאנטיס • 18 קסאנו • 19 זמברוטה • 20 פרוטה • 21 פירלו • 22 אקווילני • 23 מטראצי • מאמן: דונאדוני

איטליהאיטליה
נבחרת איטליה – מונדיאל 2010

1 בופון • 2 מאג'ו • 3 קרישיטו • 4 קייליני • 5 קנבארו • 6 דה רוסי • 7 פפה • 8 גאטוזו • 9 יאקווינטה • 10 די נטאלה • 11 ג'ילארדינו • 12 מרקטי • 13 בוקטי • 14 דה סאנטיס • 15 מרקיזיו • 16 קאמורנזי • 17 פאלומבו • 18 קוואליארלה • 19 זמברוטה • 20 פאציני • 21 פירלו • 22 מונטוליבו • 23 בונוצ'י • מאמן: ליפי

איטליהאיטליה

|}

מאמני לה ליגה
רובי (אלמריה) • פרנסיסקו (אלצ'ה) • דייגו מרטינס פנאס (אספניול) • ארנסטו ואלוורדה (אתלטיק בילבאו) • דייגו סימאונה (אתלטיקו מדריד) • צ'אבי (ברצלונה) • מיצ'ל (ז'ירונה) • קיקה סאנצ'ס פלורס (חטאפה) • חבייר אגירה (מיורקה) • אדוארדו קודט (סלטה ויגו) • סרחיו גונסאלס (קדיס) • מנואל פלגריני (ריאל בטיס) • יאגובה ארסאטה (אוססונה) • אנדוני איראולה (ראיו ואיקאנו) • קרלו אנצ'לוטי (ריאל מדריד) • אימנול אלגואסיל (ריאל סוסיאדד) • יולן לופטגי (סביליה) • ג'נארו גאטוזו (ולנסיה) • אונאי אמרי (ויאריאל) • פאצ'טה (ריאל ואיאדוליד)
מאמני מילאן
קילפין (1900–1908) • אנגלוני (1906–1907) • קאמפריו (1910–1911) • הנציבות הטכנית (1911–1914) • גידו מודה (1915–1922) • אופנהיים (1922–1924) • פוצו (1924–1926) • מודה (1926) • בורגס (1926–1928) • קוניג (1928–1931) • באנאס (1931–1933) • ויולה (1933–1934) • באלונסיירי (1934–1937) • גארבוט (1937) • באנאס ופלסנר (1937–1938) • ויולה (1938–1940) • בוסיני וערה (1940–1941) • מאגנוצי (1941–1943) • סאנטאגוסטינו (1943–1945) • באלונסיירי (1945–1946) • ביגוגנו (1946–1949) • זאיזלר (1949–1952) • גרן (1952) • ספרונה (1952–1953) • גוטמן (1953–1954) • בוסיני (1954) • פוריסלי (1954–1957) • ויאני (1957–1960) • טודסצ'יני (1960–1961) • רוקו (1961–1963) • קרניליה (1963) • לידהולם (1963–1966) • רוקו, סילבסטרי וקאטוצו (1966–1973) • מלדיני (1973–1974) • טרפטוני (1974) • ג'יאגנוני (1974–1975) • רוקו (1975) • באריסון (1975–1976) • טרפטוני (1976) • מרקיורו (1976–1977) • רוקו (1977) • לידהולם (1977–1979) • ג'יאקומיני (1979–1981) • גאלביאטי (1981) • ראדיס (1981–1982) • גאלביאטי (1982) • זאגטי (1982) • קאסטנגר (1982–1984) • גאלביאטי (1984) • לידהולם (1984–1987) • קאפלו (1987) • סאקי (1987–1991) • קאפלו (1991–1996) • טבארס (1996) • מוריני (1996–1997) • סאקי (1997) • קאפלו (1997–1998) • זאקרוני (1998–2001) • טאסוטי ומלדיני (2001) • טרים (2001) • אנצ'לוטי (2001–2009) • לאונרדו (2009–2010) • אלגרי (2010–2014) • סידורף (2014) • אינזאגי (2014–2015) • מיכאילוביץ' (2015–2016) • ברוקי (2016) • מונטלה (2016–2017) • גאטוזו (2017–2019) • ג'אמפאולו (2019) • פיולי (2019–)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=ג%27נארו_גאטוזו&oldid=38161496"