ג'יימס רותמן

ג'יימס רותמן
James Rothman
לידה	3 בנובמבר 1950 (בן 73); הוורהיל, ארצות הברית
ענף מדעי	ביוכימיה
מקום מגורים	ארצות הברית
מקום לימודים	אוניברסיטת הרווארד; Pomfret School; ברנפורד קולג' ;
מנחה לדוקטורט	Eugene Kennedy
מוסדות	אוניברסיטת פרינסטון; אוניברסיטת סטנפורד; אוניברסיטת קולומביה; אוניברסיטת ייל; יוניברסיטי קולג' לונדון ;
תלמידי דוקטורט	סנדרה שמיד
פרסים והוקרה	פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (2013); חבר זר של החברה המלכותית (2019); פרס ריצ'רד לונסברי (1997); מדליית א. ב. וילסון (2010); מדליית ון דינן (2016); Clarivate Citation Laureates (2009); פרס מסרי (2010); פרס רוזנסטיל (1993); פרס היינריך וילנד (1990); פרס קרן גיירדנר הבינלאומי (1996); פרס קוולי למדעי המוח (2010); פרס אלברט לסקר למחקר רפואי בסיסי (2002); פרס היינקן לביוכימיה וביופיזיקה (2000); פרס המלך פייסל הבינלאומי במדעים (1996); מדליית אוטו ורבורג (2001); פרס לואיזה גרוס הורביץ (2002); סטרלינג פרופסור; Camille Dreyfus Teacher-Scholar Awards ;
	האתר הרשמי

ג'יימס רותמן (באנגלית: James Rothman, נולד ב-3 בנובמבר 1950) הוא ביוכימאי יהודי-אמריקאי ופרופסור באוניברסיטת ייל. רותמן עומד גם בראש המחלקה לביולוגיה תאית בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה^[1] ומנהל המכון לננוביולוגיה בקמפוס המערבי של ייל. בשנת 2013 זכה בפרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה,^[2] עבור מחקרו על תנועת בועיות, יחד עם רנדי שקמן (Randy Schekman) ותומאס סודהוף (Thomas C. Südhof). כמו כן הוא זכה ב-2002 בפרס לסקר למחקר בסיסי ברפואה.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רותמן נולד במסצ'וסטס שבארצות הברית. ב-1971 קיבל רותמן תואר ראשון בפיזיקה מאוניברסיטת ייל וב-1976 עשה דוקטורט בכימיה ביולוגית באוניברסיטת הרווארד. מאוחר יותר עשה את הבתר-דוקטורט שלו במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס בנושא גליקוזילציה של חלבונים ממברנליים. ב-1978 החל את המחקר על בועיות במחלקה לביוכימיה של אוניברסיטת סטנפורד. בשנות ה-80 וה-90 הוא חקר את התעבורה של בועיות בתאים של יונקים. בין השנים 1988–1991 עבר לאוניברסיטת פרינסטון. הוא קיבל בתחילת דרכו תמיכה מה-NIH. מאוחר יותר עבר לניו יורק והקים את המחלקות לביולוגיה תאית ולביופיזיקה במרכז הסרטן ממוריאל סלואן קטרינג, שם שימש גם כסגן נשיא. ב-2003 הפך לפרופסור לפיזיולוגיה באוניברסיטת קולומביה ועמד בראש המרכז לביולוגיה-כימית. ב-2008 הוא עבר לאוניברסיטת ייל.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרו של רותמן עוסק בדרך בה בועיות מגיעות למיקום הנכון בממברנת התא ואיפה ומתי תוכנן משוחרר. הוא חקר את המנגנונים באמצעותם הבועיות מתאחות עם אזור המטרה בממברנה. הוא מצא את החלבונים שעוזרים לבועיות להינעץ בממברנה, ולאחר מכן להתאחות איתה. כמות החלבונים שקשורים לאותן בועיות ומבצעים בפועל את תהליך הנעיצה הוא רב, וכך מתאפשרת הספציפיות של הנעיצה בממברנה. בין היתר פיתח רותמן שיטה אין ויטרו בה משתמשים בתאים שעברו פירוק (lysates) למדידה של ההובלה מהגולג'י.^[3]

לתנועת הבועיות יש תפקידים פיזיולוגיים רבים, ובהם חלוקת תא, תקשורת בין-תאית ובפרט בין תאי עצב, הוצאה של הורמונים ועוד. יש קשר בין פגמים בתהליכים אלה לבין מחלות שונות, ובהן סוכרת ומחלות זיהומיות שונות. רותמן גם פיענח מעבר של חומרים בין מדורים שונים בתא באמצעות הבועיות, תהליך שאף לו יש חשיבות רבה לצורך הבנת המנגנון שבו משתחררים חומרים, ובהם נוירוטרנסמיטרים, חלבונים והורמונים מהתא ובהכנסה של חומרים לתא.

רותמן הוא חבר באקדמיה הלאומית למדעים (ארצות הברית) מאז 1993 ובאקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים מאז 1994.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא ג'יימס רותמן בוויקישיתוף

אתר האינטרנט הרשמי של ג'יימס רותמן (באנגלית)
ג'יימס רותמן, באתר פרס נובל (באנגלית)
ג'יימס רותמן, באתר גוגל סקולר
אבי בליזובסקי, ‏מיתוג מנות בתוך התא: פרס נובל לרפואה לשלושת מגלי מערכת התובלה התאית, באתר "הידען", אוקטובר 2013
עידו אפרתי, נובל לחוקרי "מנגנון המשלוחים" המורכב של התא, באתר הארץ, 7 באוקטובר 2013
Lawrence K. Altman, For 3 Nobel Winners, a Molecular Mystery Solved, The NY Times, October 7, 2013 (באנגלית)
דף על אודותיו באתר של אוניברסיטת ייל (באנגלית)
ג'יימס רותמן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ Leading Scientist Named New Chair of Cell Biology at Yale, YaleNEWS, 2008 (באנגלית)
^ The Nobel Prize in Physiology or Medicine 2013, באתר פרס נובל (באנגלית)
^ Nick Zagorski, Profile of Randy Schekman: Reflections on his first year as PNAS Editor-in-Chief, PNAS, vol. 105 no. 8, pages 2763–2765, 2008

[1] Leading Scientist Named New Chair of Cell Biology at Yale, YaleNEWS, 2008 (באנגלית)

[2] The Nobel Prize in Physiology or Medicine 2013, באתר פרס נובל (באנגלית)

[3] Nick Zagorski, Profile of Randy Schekman: Reflections on his first year as PNAS Editor-in-Chief, PNAS, vol. 105 no. 8, pages 2763–2765, 2008

[1]

[2]

[3]

זוכי פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה
1901–1925	פון ברינג (1901) • רוס (1902) • פינסן (1903) • פבלוב (1904) • קוך (1905) • גולג'י, רמון אי קחאל (1906) • לבראן (1907) • מצ'ניקוב, ארליך (1908) • קוכר (1909) • קוסל (1910) • גולסטרנד (1911) • קארל (1912) • רישה (1913) • באראני (1914) • לא חולק (1915–1918) • בורדה (1919) • אוגוסט קרוג (1920) • לא חולק (1921) • היל, מאירהוף (1922) • בנטינג, מקלאוד (1923) • איינטהובן (1924) • לא חולק (1925)
1926–1950	פיביגר (1926) • וגנר-יאורג (1927) • ניקול (1928) • אייקמן, הופקינס (1929) • לנדשטיינר (1930) • ורבורג (1931) • שרינגטון, אדריאן (1932) • מורגן (1933) • ויפל, מיינוט, מרפי (1934) • שפמן (1935) • דייל, לוי (1936) • סנט-גיירגי (1937) • היימנס (1938) • דומק (1939) • לא חולק (1940–1942) • דאם, דויזי (1943) • גסר, ארלנגר (1944) • פלמינג, צ'יין, פלורי (1945) • מולר (1946) • קורי, קורי, הוסיי (1947) • מילר (1948) • הס, מוניש (1949) • קנדל, הנץ', רייכשטיין (1950)
1951–1975	תיילר (1951) • וקסמן (1952) • קרבס, ליפמן (1953) • אנדרס, וולר, רובינס (1954) • תאורל (1955) • קורנאן, ריצ'רדס, פורסמן (1956) • בובה (1957) • בידל, טייטום, לדרברג (1958) • אוצ'ואה, קורנברג (1959) • ברנט, מדאוור (1960) • פון בקשי (1961) • ווטסון, קריק, וילקינס (1962) • הודג'קין, האקסלי, אקלס (1963) • בלוך, לינן (1964) • ז'קוב, לווף, מונו (1965) • רוס, הגינס (1966) • גרניט, הרטליין, וולד (1967) • הולי, קוראנה, נירנברג (1968) • דלבריק, הרשי, לוריא (1969) • כץ, פון יולר, אקסלרוד (1970) • סת'רלנד (1971) • אדלמן, פורטר (1972) • פריש, לורנץ, טינברגן (1973) • קלוד, דה דוב, פאלאדה (1974) • בולטימור, דולבקו, טמין (1975)
1976–2000	בלומברג, גאידושק (1976) • גימן, שלי, יאלו (1977) • ארבר, נתנס, סמית' (1978) • קורמאק, האונספילד (1979) • בנאסרף, דוסה, סנל (1980) • ספרי, הובל, ויזל (1981) • ברגסטרם, סמואלסון, ויין (1982) • מקלינטוק (1983) • ג'רן, קוהלר, מילשטיין (1984) • בראון, גולדשטיין (1985) • כהן, לוי-מונטלצ'יני (1986) • טונגאווה (1987) • בלאק, עליון, היצ'ינגס (1988) • בישופ, ורמוס (1989) • מארי, תומאס (1990) • נהר, זקמן (1991) • פישר, קרבס (1992) • רוברטס, שרפ (1993) • גילמן, רודבל (1994) • לואיס, ניסליין-פולהרד, וישהאוס (1995) • דוהרטי, צינקרנגל (1996) • פרוזינר (1997) • פרשגוט, איגנרו, מורד (1998) • בלובל (1999) • קרלסון, גרינגרד, קנדל (2000)
2001 ואילך	הרטוול, הנט, נרס (2001) • ברנר, הורביץ, סלסטון (2002) • לוטרבור, מנספילד (2003) • באק, אקסל (2004) • מרשל, וורן (2005) • פייר, מלו (2006) • קפקי, אוונס, סמיתיס (2007) • צור האוזן, מונטנייה, בארה-סינוסי (2008) • בלקברן, שוסטק, גריידר (2009) • אדוארדס (2010) • בויטלר, הופמן, סטיינמן (2011) • גרדון, יאמאנקה (2012) • רותמן, שקמן, סודהוף (2013) • מוסר, מוסר, אוקיף (2014) • קמפבל, אומורה, טו (2015) • אוסומי (2016) • הול, רוסבאש, יאנג (2017) • אליסון, הונג'ו (2018) • סמנזה, רטקליף, קיילין (2019) • אלטר, האוטון, רייס (2020) • ג'וליוס, פטפוטיאן (2021) • פבו (2022) • וייסמן, קריקו (2023)