ג'יימס פלטשר
 | |||||||
| לידה |
5 ביוני 1919 מילבורן, ארצות הברית  | ||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
22 בדצמבר 1991 (בגיל 72) וושינגטון די. סי., ארצות הברית | ||||||
| מדינה |
ארצות הברית | ||||||
| מקום קבורה |
בית הקברות סולט לייק סיטי | ||||||
| השכלה | |||||||
| |||||||
| |||||||
| |||||||
| פרסים והוקרה | |||||||
| |||||||
  | |||||||
ג'יימס צ'יפמן פלטשר (בשם מלא באנגלית: James Chipman Fletcher, 5 ביוני 1919 – 22 בדצמבר 1991) היה המנהל הרביעי והשביעי של הסוכנות הלאומית לאווירונאוטיקה וחלל של ארצות הברית. כיהן בפעם הראשונה מ-27 באפריל 1971 עד 1 במאי 1977, ובפעם השנייה מ-12 במאי 1986 עד 8 באפריל 1989.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שנותיו הראשונות - קריירה אקדמית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'יימס פלטשר נולד בניו ג'רזי בשנת 1919. הוא קיבל תואר ראשון בפיזיקה מאוניברסיטת קולומביה ב-1940. לאחר שסיים את התואר הראשון, עבד כפיזיקאי חוקר בלשכה לתחמושת של הצי האמריקאי. ב-1941 היה לעמית מחקר במעבדת קרוף באוניברסיטת הרווארד. ב-1941 עבר לאוניברסיטת פרינסטון כעמית הוראה, ומאוחר יותר מונה למרצה וחוקר.
בעזרת מלגה של איסטמן קודאק למד לתואר דוקטור בפיזיקה במכון הטכנולוגי של קליפורניה, וקיבל את התואר ב-1948. בתום לימודיו, פנה למחקר והוראה באוניברסיטאות הרווארד ופרינסטון. ב-1948 התחיל לעבוד בחברת יוז איירקרפט כמנהל מעבדת התאוריה והניתוח בחטיבת האלקטרוניקה. לאחר מכן עבד בחטיבת הטילים המונחים של תאגיד ראמו-וולדרידג', שהייתה אחראית על כל הטילים הבין-יבשתיים של ארצות הברית.
ב-1958 ייסד את תאגיד ספייס אלקטרוניקס בגלנדייל שבקליפורניה, שהפך לתאגיד ספייס ג'נרל לאחר מיזוג עם חטיבת החלליות של אירוג'ט ג'נרל. לאחר מכן מונה לסגן נשיא למערכות בתאגיד אירוג'ט ג'נרל בסקרמנטו, קליפורניה.
ב-1964 מונה לנשיא אוניברסיטת יוטה, תפקיד בו החזיק עד שמונה למנהל נאס"א ב-1971.[1]
ניהול נאס"א[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-5 בינואר 1972 קיבל פלטשר מניקסון אישור להתחיל בפיתוח מעבורת החלל, ככלי התחבורה החללי העתידי של נאס"א. בנוסף, היה אחראי גם לתוכנית ויקינג, ששלחה חלליות בלתי מאוישות אל קרקע מאדים. בתקופתו גם בוצעו שתי משימות אל תחנת החלל האמריקאית סקיילאב, משימות שתוכננו עוד לפני כניסתו לתפקיד. הוא אישר גם את תוכנית וויאג'ר אל שולי מערכת השמש, ואת טלסקופ החלל האבל. הוא אישר גם את משימת אפולו-סויוז שבוצעה ב-1975, בה נפגשו בחלל לראשונה אסטרונאוטים אמריקאים וקוסמונאוטים סובייטים. אחד המניעים שלו לביצוע משימה זו היה ההשהיה הארוכה בין משימת אפולו האחרונה, ותחילת הטיסות במעבורת החלל, שתוכננה ל-1980[2]
בין התקופות[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שעזב את נאס"א עבד כיועץ עצמאי בווירג'יניה, והיה חבר סגל אוניברסיטת פיטסבורג. בתקופה זו יעץ גם לקובעי מדיניות בנושאי תכנון מדיניות חלל. בין היתר, היה חבר וועדת ייעוץ שעסקה ביוזמת ההגנה האסטרטגית.
קדנציה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר אסון מעבורת החלל צ'לנג'ר בשנת 1986 הוא נקרא לשוב לתפקיד מנהל הסוכנות, ופיקח על שיקום נאס"א מן התאונה. במשך שנתיים ביצעה נאס"א תיקונים במאיץ הדלק המוצק שכשל בעת שיגור הצ'לנג'ר, ושינתה את מבנה ההנהלה שלה. פלטשר ווידא שנאס"א תשפר את הליכי הבטיחות והאמינות שלה, ותבצע שינויים ארגוניים שישפרו את היעילות שלה. שינויים שבוצעו במעבורת בתקופתו שיפרו את הבטיחות שלה, והוא דאג לפיתוח מערכת יציאה מהירה מן המעבורת לשעת חירום. החלטה חשובה שביצע הייתה להגדיל את השימוש במשגרים חד פעמיים לשיגור לוויינים.
לאחר נאס"א - שנותיו האחרונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'יימס פלטשר נפטר מסרטן ריאות בביתו שבפרברי וושינגטון די. סי., ב-1991.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- מידע נוסף על פלטשר באתר נאס"א
- מידע באוניברסיטת יוטה(הקישור אינו פעיל)
- ג'יימס פלטשר, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ג'יימס פלטשר, נפטר בגיל 72, מנהל נאס"א שתמך בתוכנית המעבורת, עיתון הניו-יורק טיימס, 1991
- ^ Thomas O'Toole, "NASA Nominee Favors Cooperation with Russia" Washington Post, 11 במרס 1971; והקונגרס האמריקאי, וועדת הסנאט למדעי אווירונאוטיקה וחלל, מועמדות ד"ר ג'יימס פלטשר למנהל נאס"א, הקונגרס ה-92, מושב ראשון, 1971, עמוד 14.