ג'ורג' מקללן

ג'ורג' ברינטון מקללן
George Brinton McClellan

לידה	3 בדצמבר 1826 פילדלפיה, פנסילבניה
פטירה	29 באוקטובר 1885 (בגיל 58) אורנג' (ניו ג'רזי), ניו ג'רזי, ארצות הברית
מקום קבורה	Riverview Cemetery
מדינה	ארצות הברית
כינוי	'נפוליאון הצעיר', 'מק הקטן'
השכלה	האקדמיה הצבאית של ארצות הברית
בן או בת זוג	אלן מרסי מקללן
צאצאים	ג'ורג' ב. מקללן הבן
השתייכות	צבא ארצות הברית צבא האיחוד
תקופת הפעילות	1857–1846 1865 – 1861
דרגה	מייג'ור גנרל
תפקידים בשירות
מפקד צבא ארצות הברית (1 בנובמבר 1861 - 11 במרץ 1862) מפקד ארמיית הפוטומק
פעולות ומבצעים
מלחמת ארצות הברית–מקסיקו מלחמת האזרחים האמריקנית
תפקידים אזרחיים
מהנדס ראשי של מסילות הברזל באילינוי, מהנדס ראשי במחלקת הנמלים של ניו יורק, מושל ניו ג'רזי (1881-1878)
הנצחה
פורט מקללן באלבמה גבעת מקללן בוושינגטון

ג'ורג' ברינטון מקללן (באנגלית: George Brinton McClellan; ‏3 בדצמבר 1826 – 29 באוקטובר 1885) היה מייג'ור גנרל בצבא האיחוד במלחמת האזרחים האמריקנית ומפקד צבא ארצות הברית לתקופה קצרה (1 בנובמבר 1861 - 11 במרץ 1862). נודע בזכות האופן המוכשר בו ארגן את צבא האיחוד ואת ארמיית הפוטומק מוקדם במלחמה, אך ספג ביקורות קשות על חוסר האגרסיביות שלו ועל כישלונותיו ללחוץ אויב חלש ממנו. היה מעורב פוליטית במפלגה הדמוקרטית עוד בזמן שירותו בצבא, והתמודד מטעמה בבחירות על נשיאות ארצות הברית ב-1864, בה נחל הפסד לאברהם לינקולן.

שנותיו המוקדמות

מקללן נולד בפילדלפיה, הילד השני מחמישה של מנתח עיניים מפורסם. ב-1842 הוא התקבל לאקדמיה הצבאית הלאומית של ארצות הברית וסיים את לימודיו במקום השני מתוך 59 בני כיתתו, 20 מתוכם יהפכו לגנרלים במלחמת האזרחים. במלחמת ארצות הברית–מקסיקו שירת בחיל ההנדסה של צבא ארצות הברית ולאחריה חזר לאקדמיה ולימד הנדסה צבאית עד 1851. בין השנים 1855–1856 שירת כמשקיף צבאי במלחמת קרים. ב-1857 פרש מהצבא כדי להתמנות למהנדס ראשי של מסילות הברזל באילינוי. ב-22 במאי 1860 נשא לאישה את אלן מרסי. מאחר שמקללן התנגד להתערבות פדרלית בעבדות ותמך בזכויות המדינות בארצות הברית, כמה מעמיתיו הדרומיים ניסו לשכנעו לעבור לקונפדרציה, אך הוא היה מסור לרעיון האיחוד ודחה את רעיון הפרישה.

מלחמת האזרחים

עם פרוץ מלחמת האזרחים מונה מקללן על ידי מושל אוהיו למייג'ור גנרל בצבא המתנדבים ומפקד המיליציה של אוהיו. ב-3 במאי התגייס בשנית לצבא הפדרלי וקיבל פיקוד על מחלקת אוהיו, וב-14 במאי הועלה בדרגה למייג'ור גנרל בצבא הסדיר, מה שהפך אותו לקצין הבכיר ביותר בצבא מלבד לוטננט גנרל וינפילד סקוט שהיה הגנרל המפקד של צבא ארצות הברית. פעולותיו הצבאיות הראשונות של מקללן היו לכבוש את אזור מערב וירג'יניה, שהפכה מאוחר יותר למדינת וירג'יניה המערבית. בהגיעו לווירג'יניה הוא עורר מחלוקת כשהכריז כי הוא לא יתערב בעבדות באזור. מקללן זכה לכמה ניצחונות קטנים בווירג'יניה בהם הציג זהירות יתרה ואי רצון להשתמש בעתודות שלו, פעולות שיהפכו לסימן ההיכר שלו למשך כל המלחמה. בעקבות הניצחונות בווירג'יניה, העיתון הנפוץ הניו יורק הראלד כינה את מקללן 'נפוליאון הצעיר'.

מפקד ארמיית הפוטומק

לאחר התבוסה הקשה שספג האיחוד בקרב בול ראן הראשון ב-21 ביולי 1861, מינה לינקולן את מקללן למפקד מחלקת הפוטומק. תפקידו היה להגן על הבירה וושינגטון ולהשמיד את כוחות האויב בצפון ובמזרח וירג'יניה. ב-26 ביולי התמזגו למחלקה מספר יחידות מווירג'יניה ובולטימור, ובאותו יום הוכרז על הקמתה של ארמיית הפוטומק, עם מקללן כמפקדה. יכולותיו הארגוניות והלוגיסטיות הכניסו סדר לארמייה החדשה, והוא הפך אותה לכוח לוחם מרשים עם מורל גבוה ואנשי מטה יעילים. מקללן גם הורה על הקמת מערכת ביצורים מקיפה סביב וושינגטון כדי להגן עליה מפני מתקפה דרומית שהאמין כי תבוא. לא אחת רבו מקללן ווינפילד סקוט על האסטרטגיה שלדעתם צריך לנקוט; מקללן סירב לפתוח במתקפה נרחבת על הדרום מפני שהאמין כי צבא הקונפדרציה באזור צפון וירג'יניה גדול משלו בהרבה ומונה כ-150,000 חיילים, כשלמעשה מנה לכל היותר כ-60,000.

ב-1 בנובמבר 1861 פרש סקוט מתפקידו ומקללן מונה במקומו למפקד צבא האיחוד, למרות חששותיו של לינקולן. אולם מקללן לא הזדרז לצאת להתקפה על הדרום והתעלם שוב ושוב מפקודותיו של הנשיא. מיואש ומוטרד מחוסר מעשיו, הזמין אותו לינקולן לבית הלבן ב-12 בינואר 1862 כדי שיבהיר בפני הקבינט את תוכניתו. מקללן חשף בפגישה את תוכניתו להעביר את ארמיית הפוטומק בסירות על גבי נהר הראפאהנוק לאורבנה שבווירג'יניה, ובכך לאגף את כוחות הקונפדרציה בפיקודו של גנרל ג'וזף א' ג'ונסטון ששהו ליד וושינגטון, ומשם להתקדם כדי לכבוש את ריצ'מונד, בירת הקונפדרציה.

לאחר מספר עימותים נוספים עם לינקולן בנוגע לאסטרטגיה, מקללן נאלץ לשנות את תוכניתו לאחר שכוחות הקונפדרציה נסוגו מאזור וושינגטון לעבר הראפאהנוק. תוכניתו החדשה הייתה להנחית את הארמייה בפורט מונרו ולהתקדם דרך חצי האי וירג'יניה, במבצע שנודע כמערכת חצי האי. אולם בעקבות ביקורות קשות שנשמעו בקונגרס ובעיתונות על כך שמקללן הניח לצבא של ג'ונסטון לסגת בבטחה, הדיח אותו לינקולן מהפיקוד על הצבא ב-11 במרץ 1862, והשאיר אותו לפקד רק על ארמיית הפוטומק.

במערכת חצי האי (4 באפריל - 1 ביולי 1862) שוב הציג מקללן זהירות יתרה, וחוסר רצון לנהל מרדף אחר האויב. הוא הצליח להגיע למרחק של קילומטרים ספורים מריצ'מונד, אך המשיך בעקביות להעריך יתר על המידה את מספר חיילי הקונפדרציה מולו, כשלבסוף הותקף על ידי הגנרל ג'וזף א' ג'ונסטון בקרב שבעת האורנים (31 במאי), שהסתיים ללא הכרעה. לאחר שלושה שבועות הותקף מקללן בשנית על ידי ארמיית צפון וירג'יניה בפיקודו של הגנרל רוברט לי, במה שנודע כקרבות שבעת הימים, בסופם נסוג מקללן מווירג'יניה.

מקללן במרילנד, 12 בספטמבר 1862, ימים ספורים לפני קרב אנטיאטם.

לאחר התבוסה של הגנרל ג'ון פופ מהאיחוד בקרב בול ראן השני (30-28 באוגוסט), מינה לינקולן את מקללן להגנה הכוללת על הבירה, זאת למרות התנגדותם של חברי הקבינט בוושינגטון. עם פלישתו של לי למרילנד בתחילת ספטמבר, מקללן שוב הציג את כישוריו הארגוניים כשאיחד את ארמיית וירג'יניה המובסת של פופ יחד עם ארמייתו, ויצא למרדף אחר כוחותיו של לי. ב-13 בספטמבר מצאו חייליו של מקללן העתק של פקודות הקרב של לי והציגו אותו בפניו. באותו ערב שיגר מקללן שדר טלגרף לנשיא בו התרברב כי יש בידיו את כל תוכניות המתקפה של הקונפדרציה, אך הוא המשיך בהתקדמות איטית וזהירה והניח ללי להתחפר בעיירה שרפסברג ליד אנטיאטם. בקרב אנטיאטם שנערך ב-17 בספטמבר, צבאו הגדול בהרבה של מקללן אומנם עצר את פלישתו של לי למרילנד, אך הוא כשל כאשר לא ניהל מרדף מהיר אחר צבאו המובס והקטן של לי, והניח לו לחמוק חזרה לווירג'יניה.

עם תום הקרב באנטיאטם, מקללן המשיך להציג חוסר אגרסיביות ורצון לרדוף אחר האויב, למרות דרישות חוזרות ונשנות של לינקולן. לבסוף, ב-5 בנובמבר 1862, הדיח אותו הנשיא מהפיקוד על ארמיית הפוטומק והחליפו במייג'ור גנרל אמברוז ברנסייד. למרות כישלונותיו בשדה הקרב, חייליו של מקללן הצטערו לשמוע על עזיבתו מאחר שהוא דאג להם כל כך. מקללן קיבל פקודה להתייצב בטרנטון שבניו ג'רזי לשם קבלת הוראות חדשות, אולם אלו לעולם לא הגיעו. בעקבות ההפסדים של האיחוד בקרב פרדריקסברג (15-11 בדצמבר) ובקרב צ'אנסרוויל (30 באפריל - 6 במאי 1863), נשמעו בציבור קריאות להחזרתו של מקללן, אולם אלה לא מומשו.

מועמדות לנשיאות

לאחר שהכריז על הצטרפותו למפלגה הדמוקרטית באוקטובר 1863, מקללן נבחר על ידי המפלגה לרוץ כנגד לינקולן בבחירות לנשיאות של 1864. כמו וינפילד סקוט לפניו, גם מקללן התמודד לנשיאות כשהוא איש צבא בפועל, והתפטר רק ביום הבחירות, ב-8 בנובמבר 1864. הוא תמך בהמשך המלחמה ובהחזרת האיחוד (אולם התנגד לביטול העבדות), דעות שהיו מנוגדות למצע המפלגה, שקראה להפסקת הלחימה ולפתיחת משא ומתן עם הקונפדרציה. מקללן לא השלים עם המצע שלו, וכך מסע הבחירות שלו היה לא עקבי. בנוסף, סגנו היה ג'ורג' פנדלטון, שהתנגד למלחמה בחריפות.

הפילוג במפלגה הדמוקרטית וההצלחות הצבאיות של האיחוד בסתיו 1864 העלו את קרנה של המפלגה הרפובליקנית שרצה תחת השם "מפלגת האיחוד הלאומית". ביום הבחירות זכה לינקולן בהפרש של מעל 400,000 קולות בספירה הכללית ו-212 אלקטורלים לעומת 21 של מקללן. למרות הפופולריות שלו בקרב החיילים, אלה נתנו ללינקולן יותר מ-70% מקולותיהם.

פסל של מקללן רוכב על סוס בחזית בניין העירייה בפילדלפיה.

לאחר המלחמה

עם סיום המלחמה, מקללן ומשפחתו עברו להתגורר באירופה וחזרו לארצות הברית ב-1868. עם חזרתו מקללן מונה למהנדס ראשי במחלקת הנמלים של ניו יורק. בתום שהות נוספת באירופה (1875-1873), הוא התמודד מטעם הדמוקרטים על תפקיד מושל ניו ג'רזי וזכה, אולם שירת רק כהונה אחת (1881-1877). כתומך נלהב של המועמד הדמוקרטי גרובר קליבלנד בבחירות לנשיאות ארצות הברית ב-1884, קיווה מקללן להתמנות לשר המלחמה בקבינט של קליבלנד, אולם יריביו הפוליטיים טרפדו את המהלך. את שנותיו האחרונות הקדיש לטיולים ולכתיבה, ביניהם ספר זכרונותיו שיצא לאור ב-1887, בו הגן מקללן על אופן תפקודו במלחמה. ב-29 באוקטובר 1885 נפטר מקללן בן ה-58 מהתקף לב, ונקבר בטרנטון, ניו ג'רזי.

לקריאה נוספת

• Eckenrode, H. J., and Col. Bryan Conrad. George B. McClellan: The Man Who Saved the Union. Chapel Hill: University of North Carolina Press, 1941.
• Beatie, Russel H. Army of the Potomac: McClellan Takes Command, September 1861 – February 1862. New York: Da Capo Press, 2004.
• Sears, Stephen W. George B. McClellan: The Young Napoleon. New York: Da Capo Press, 1988.
• Rowland, Thomas J. George B. McClellan and Civil War History: In the Shadow of Grant and Sherman. Kent, OH: Kent State University Press, 1998.
• Cutrer, Thomas W. The Mexican War Diary and Correspondence of George B. McClellan. Baton Rouge: Louisiana State University Press, 2009.

קישורים חיצוניים

• McClellan Society
• ג'ורג' מקללן באנציקלופדיית וירג'יניה
• הביוגרפיה של מקללן באתר Civil War
• Civil War Trust
• ג'ורג' מקללן, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
• ג'ורג' מקללן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• כתבי ג'ורג' מקללן בפרויקט גוטנברג (באנגלית)