ג'וק רתרפורד
| מידע אישי | ||||
|---|---|---|---|---|
| לידה |
12 באוקטובר 1884 פרסי מיין שבאנגליה | |||
| פטירה |
21 באפריל 1963 (בגיל 78) לונדון, הממלכה המאוחדת  | |||
| שם מלא | ג'ון רתרפורד | |||
| גובה | 1.75 מטר | |||
| עמדה | קיצוני | |||
| מועדונים מקצועיים כשחקן* | ||||
| ||||
| ||||
| נבחרת לאומית כשחקן | ||||
| ||||
| קבוצות כמאמן | ||||
| ||||
| * הנתונים מתייחסים למשחקי הליגה בלבד | ||||
  | ||||
ג'ון "ג'וק" רתרפורד (באנגלית: John "Jock" Rutherford; 12 באוקטובר 1884 - 21 באפריל 1963) היה כדורגלן אנגלי.
קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]
רתרפורד נולד בכפר פרסי מיין שבנורת'מברלנד, והיה ידוע בגובהו הרב; הוא השתתף בכ-600 משחקי פוטבול ליג וגביע ה-FA, למרות ביטולן של ארבע עונות בעקבות מלחמת העולם הראשונה. הוא החל את הקריירה בניוקאסל יונייטד, וערך את הופעת הבכורה שבה הבקיע צמד שערים במשחק מול וסט ברומיץ' אלביון ב-1902. רתרפוד כונה "הטייס מניוקאסל", ושיחק במגפייז במשך עשר עונות, תחילה כקיצוני ימני וכשחקן הידוע בזכות קצב המשחק שלו ושליטתו בכדור. באותה תקופה ניוקאסל היה מועדון דומיננטי בליגה; רתרפורד זכה בשלוש אליפויות, ואף השתתף בחמישה משחקי גמר של גביע ה-FA (1905, 1906, 1908, 1910 ו-1911). המועדון ניצח רק במשחק הגמר הראשון, לאחר שגבר על ברנלי בתוצאה 2 - 1 במשחק החוזר.
בזמן ששיחק בניוקאסל הוא זומן לסגל של נבחרת אנגליה, וערך את הופעת הבכורה שלו במשחק מול נבחרת ויילס ב-9 באפריל 1904. הוא השתתף בסך הכל ב-11 משחקי נבחרת, כאשר הופעתו האחרונה הייתה במשחק מול נבחרת בוהמיה[1] ב-1908.
זמן קצר לאחר תחילת עונת 1913/1914 הסתכסך רתרפורד עם הנהלת המועדון בנושא שכרו, ותוך זמן קצר הועבר למועדון וולוויץ' ארסנל שזה עתה ירד לליגה השנייה ונכנס להרכב במקום דייוויד גרינוויי. הוא ערך את הופעת הבכורה בארסנל בניצחון 3 - 2 על נוטינגהאם פורסט ב-1 בנובמבר 1913, ואף הבקיע בו שני שערים שזיכו אותו במקום קבוע בהרכב. לאחר פריצת מלחמת העולם הראשונה הוא המשיך להופיע כשחקן אורח בארסנל במשחקים הלא רשמיים, ולמרות שהיה בן 35 כשחודשו המשחקים הרשמיים ב-1919 הוא המשיך במועדון (שהעפיל בחזרה לליגה הראשונה) למשך ארבע עונות נוספות.
במרץ 1923 עזב רתרפורד את ארסנל ועבר לסטוק סיטי כמאמן-שחקן. הוא שהה שם במשך שבועות ספורים בלבד, וניהל רק עשרה משחקים; רתרפורד הוא המאמן שכהונתו הייתה הקצרה ביותר בתולדות סטוק. בספטמבר, כשהוא בן 39, חתם רתרפורד בארסנל פעם נוספת והשתתף בכ-20 משחקים בכל אחת משתי העונות הבאות. הוא פרש בקיץ 1925. אולם, הוא התקשה להיפרד מהכדורגל, חתם בארסנל בפעם השלישית בינואר 1926, והשתתף בשאר משחקי הליגה באותה עונה. משחקו האחרון בארסנל היה מול מנצ'סטר סיטי ב-20 במרץ 1926, בגיל 41 שנים ו-159 ימים. בעקבות כך הוא קבע שיא כשחקן המבוגר ביותר המופיע במדי המועדון.
רתרפורד עזב את ארסנל בפעם האחרונה בקיץ 1926; הוא השתתף ב-232 משחקים והבקיע 27 שערים עבור המועדון. לאחר מכן הוא שיחק בקלפטון אוריינט במשך עונה אחת, ולבסוף פרש ב-1927. ב-1928 הוא חזר מפרישתו וחתם בטנברידג' ולס ריינג'רס, אך השתתף רק במשחק אחד בגביע ה-FA. לאחר פרישתו הוא עבר להתגורר באזור ניסדן שברובע ברנט הלונדוני, וניהל חנות לממכר משקאות חריפים.
ספ ובוב, אחיו של ג'וק, היו גם כן כדורגלנים מקצוענים. בנו, ג'ון "ג'יי ג'יי" רתרפורד, היה שחקן של ארסנל באותה תקופה כמו אביו, אך השתתף רק במשחק ליגה אחד. גרג רתרפורד, נינו, הוא אתלט שזכה מטעם הממלכה המאוחדת במדליית כסף בקפיצה לרוחק במסגרת אליפות אירופה באתלטיקה 2006.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'ף האריס וטוני הוג, Arsenal Who's Who, Independent UK Sports, 1995 (ISBN 1-899429-03-4)
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- פרופיל, באתר Transfermarkt
- פרופיל, באתר National Football Teams