ג'וערה
 | |
| מוזיאון "ההגנה" בג'וערה | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| סוג |
מוזיאון  |
| כתובת | ג'וערה |
| מדינה |
ישראל |
| בעלים | משרד הביטחון |
| מייסדים | מדינת ישראל |
| קואורדינטות | 32°35′58″N 35°06′32″E / 32.599544444444°N 35.108775°E |
| דף הבית של מוזיאון "ההגנה" בג'וערה | |
|
(למפת הכרמל רגילה)   ג'וערה | |
  | |
.jpg)
ג'וערה היא גבעה ומבנה ברמות מנשה, אשר שימשו בעבר כבסיס ראשוני להתיישבות וכמחנה הדרכה מרכזי למפקדים של ארגון "ההגנה", ולאחר מכן כבסיס גדנ"ע וכמוזיאון. שמה העברי של הגבעה הוא "גבעת נֹח", על שם נוח לינדהיים[1][2].
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'וערה כבסיס להתיישבות[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשלהי התקופה העות'מאנית היו שייכות אדמות האזור למשפחת צאלח מחיפה. בני המשפחה ישבו אמנם בחיפה, אך חלשו על כל שטחי הסביבה. הפלאחים שהתגוררו באזור היו אריסיה של המשפחה, ועיבדו עבורה את אדמותיה בתמורה למגורים בשטח. במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-19 נבנה בראש הגבעה מבנה אבן בעל שתי קומות ("הווילה"), ככל הנראה על ידי אחד מבני המשפחה. נראה כי המשפחה השתמשה בו לפרקים, ובשאר הזמן התגוררו בו הפלאחים תושבי הכפר ג'וערה, עשרים משפחות במספר. בשנת 1936 הגיעה למקום קק"ל במטרה לרכוש את אדמות האזור. הימים היו ימי מאורעות תרצ"ו-תרצ"ט (המרד הערבי הגדול), אשר הביאו לשינויים רבים בתפיסה ובדרכי הפעולה של היישוב היהודי ושל ארגון ההגנה, ולמעבר מהגנה פסיבית על יישובים ליוזמות התקפיות. אחת הדרכים לתת מענה למרד הייתה רכישת קרקעות, יישובן וייעורן. קק"ל הגיעה להסכם בדבר רכישת אדמות ג'וערה והסביבה הן ממשפחת צאלח והן מהאריסים במקום, שהסכימו להתפנות מרצון לכפר כופריין שמדרום לג'וערה. הפלאחים קיבלו לירה על כל דונם מעובד.
ב-5 ביולי 1937 הגיעו ראשוני המתיישבים היהודים לאזור. היו אלו חברי שני גרעינים של תנועת הנוער השומר הצעיר ("אמריקה" של חלוצים מצפון אמריקה ו"בניר" מגליציה[3]), שהגיעו במטרה להקים קיבוץ במסגרת חומה ומגדל. באותה תקופה עתיד היה להתפרסם דו"ח ועדת פיל, וביישוב התעורר הצורך לקבוע עובדות בשטח כדי למנוע את סיפוחן של רמות מנשה לשטח שהוצע לערבים. שורשיו של הגרעין התהוו הן בפולין והן בארצות הברית, ועם הגיעם של חברי הגרעין לארץ הם שהו כחמש שנים בחדרה. ב-4 ביולי הגיעו לקיבוץ משמר העמק ולמחרת בבוקר עלו על הגבעה והקימו עליה את קיבוץ עין השופט (על שמו של השופט לואי ברנדייס), שכונה "הקיבוץ האמריקאי הראשון". מטרתם המקורית הייתה להקים את הקיבוץ על הגבעה הסמוכה, היכן שהוא היום, כקילומטר דרומית-מערבית לג'וערה, וג'וערה הייתה אמורה להיות "מוצב קדמי" זמני שתשמש אותם עד אז. הם ניצלו את הווילה שהייתה כבר במקום, והקימו מסביב למבנה צריפים למגורים וכן עמדת שמירה על גג "הווילה" ועליה זרקור. הגרעין שהה במקום למעלה משנה, כשבחלק מהזמן עבדו חברי הקיבוץ בשדות לצד חקלאי האזור הערבים. החל בסוף חודש ספטמבר, אחרי הרצח של המושל לואיס אנדרוס, חברי הגרעין סבלו מהתקפות מצד ערבים וב-7 באפריל נרצחו שני חברי עין השופט - אפרים טיקטין ואליעזר קורנגולד, בדרכם מרמת השניים לג'וערה[4]. לאחר מעט יותר משנה כבר הוקמו המגדל של קיבוץ עין השופט ובית הילדים, ובאוקטובר 1938 חברי הגרעין עזבו את ג'וערה ועברו למקום הקבע שהקימו.
כבסיס ארגון ההגנה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במקביל לעזיבת אנשי עין השופט את גבעת ג'וערה, הוחלט בארגון ההגנה להפוך את ג'וערה לבסיס אימונים והדרכה, עקב הימצאותו במיקום אסטרטגי החולש על הסביבה ומעצם היותו מרוחק ומבודד, מה שהבטיח נוכחות דלה יחסית של הבריטים. מי שדחף למעבר הזה היה אחד ממפקדיה הבולטים של ההגנה, ומי שפיקד באותה עת על קורסי המ"מים בארגון, יוסף אבידר. וכך, משנת 1938 ועד שנת 1948 שימשה ג'וערה כבסיס המרכזי וכבית הספר הקבוע להכשרת מפקדים ומדריכים לארגון ההגנה. במקום התקיימו קורסים רבים ומגוונים, בהם קורס מ"כים, קורס מפקדי אזורים, קורס קשר, קורס בהפעלת נשק כבד וקורס מ"מים. במקום הוכשרו מאות לוחמי ההגנה והפלמ"ח שהיו לימים מבכירי המפקדים בצה"ל והיוו את שלד הפיקוד בראשית דרכו ובמלחמת העצמאות. מקורסי המ"מים שנערכו בג'וערה יצאו ארבעה רמטכ"לים - משה דיין, יצחק רבין, חיים בר-לב וצבי צור, וכן עשרות אלופים ומאות קצינים בכירים, בהם רחבעם זאבי, עוזי נרקיס, צבי זמיר, יגאל אלון, ומאיר עמית.
על תורת הלחימה וההווי בג'וערה העיד לימים חיים גורי:
- "לג'וערה קראו 'שולחן החול של אלוהים'. גדולתם של קורסי המכ"ים והמ"מים הייתה בכך, שהם הכינו אנשים לקפיצה לבעלות פיקוד הרבה יותר גבוהות תוך כמה חודשים. לבנות כוח פונקציונלי רב תכליתי שבו כל מ"כ נושא את שרביט המרשל. הייתה שם תרבות המעגל מסביב למדורה, שהייתה דמוקרטית מאוד וקראו לזה "אנחנו צבא חושב". כשבאו ראשי ההגנה, החניכים היו מאוד אגרסיביים בשאלות ששאלו ובביקורת שלהם. כל זה נתן לאנשים תחושה של סקרנות אינטלקטואלית"[5].
באפריל 1948 שימש המקום כבסיס יציאה לכוחות ההגנה בדרכן להתקפות הנגד בקרבות משמר העמק.
בשירות צה"ל והגדנ"ע[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנים 1950–1967 שימשה ג'וערה כבסיס לבית הספר למ"כים של חטיבת גולני[6].
בשנים 1970–2016 שימש המקום כבסיס גדנ"ע[7]. הבסיס אירח בתי ספר תיכוניים שהגיעו ל"שבוע התנסות" הכולל אימוני שדאות ומורשת קרב לקראת הגיוס לצה"ל, לצד קבוצות של נוער יהודי מרחבי העולם שנשלחו בדרך כלל מטעם מיזמים של הסוכנות היהודית. פעילות זו עברה בנובמבר 2016 לבסיסי שדה בוקר וצלמון[8].
המוזיאון וסגירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
במבנה ההיסטורי במקום פעל בעבר מוזיאון של משרד הביטחון שתיאר את הפעילות הענפה של ג'וערה בימי "ההגנה". המוזיאון כלל מסדר של דמויות המדמות פתיחת קורס מפקדים, סרט על תקופת המנדט הבריטי, המחשה של יום אופייני בקורס המפקדים בג'וערה, ותיאורו של קרב משמר העמק. עקב סגירתו של בסיס הגדנ"ע ב-2016, נסגר המוזיאון וננטש[9]. בנובמבר 2020 הונחה אבן פינה למוסד חינוכי על בסיס מבני ג'וערה שהיה מיועד להיות מרכז מנהיגות וחינוך לנוער, מוזיאון מחודש ומרכז מבקרים[10], אך ביוני 2023 תואר המקום כמוזנח[11].
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
-
המוזיאון מבחוץ -
תותח 25 ליטראות שהיה בשימוש צה"ל ומוצב כאנדרטה במחנה -
דמויות ותמונות אנשי ההגנה ופלמ"חניקים קומה שנייה במוזיאון
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אחיה ראב"ד, ג'וערה, הסוף: "לימדו מ"כ לחשוב כמו גנרל", באתר ynet, 15 באוקטובר 2016
- אייל לוי, “ג'וערה הוא הווסט פוינט של המדינה, בושה שלא ממשיכים את המסורת", באתר מעריב אונליין, 29 בדצמבר 2017
- אלי אלון, בסיס גדנ"ע ג'וערה יסגר בקרוב , באתר News1 מחלקה ראשונה, 3 באוקטובר 2016
ההיסטוריה של בסיס ג'וערה, סרטון בערוץ "Dafna leibovici", באתר יוטיוב (אורך: 03:11)- ג'וערה - יצחק נוי, סרטון בערוץ "Peleg Levy", באתר יוטיוב (אורך: 53:32)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ נח לינדהיים בארכיון עין השופט
- ^ נח (נורווין) לינדהיים (1908- 1939) בנה של אירמה לינדהיים, שהיה אדריכל ונפטר בגיל צעיר ממחלה
- ^ אודות הקיבוץ
- ^ אפרים טיקטין ואליעזר קורנגולד, דבר, 8 באפריל 1938
- ^ יצחק רבין של הפלמ"ח, סרטון באתר יוטיוב (מדקה 34.40)
- ^ מאיר שלו, "בחזרה לסיירת גולני", במחנה, 1988.
- ^ י. וקסמן, הגדנ"ע מחדש מסורת ג'וערה, מעריב, 10 ביולי 1970
- ^ אחיה ראב"ד, ג'וערה, הסוף: "לימדו מ"כ לחשוב כמו גנרל", באתר ynet, 15 באוקטובר 2016
- ^ ג'וערה - הבסיס והמוזיאון המיתולוגיים של ההגנה ננטשו ונעזבו על ידי משרד הביטחון באתר רוטר
- ^ בסיס ג'וערה חוזר לחיים באתר התנועה הקיבוצית
- ^ אורן אהרוני, אפס בהיסטוריה: ההפקרות באתרים ההיסטוריים בישראל, באתר כאן – תאגיד השידור הישראלי, 20 ביוני 2023