ג'ון קאטרון
 | |||||||||
| ג'ון קאטרון | |||||||||
| לידה |
7 בינואר 1786 פנסילבניה, ארצות הברית  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
30 במאי 1865 (בגיל 79) נאשוויל, טנסי, ארצות הברית | ||||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||||
| מקום קבורה | בית הקברות מאונט אוליב, נאשוויל, טנסי, ארצות הברית | ||||||||
| מפלגה |
המפלגה הדמוקרטית | ||||||||
| |||||||||
  | |||||||||
ג'ון קאטרון (באנגלית: John Catron; 7 בינואר 1786 – 30 במאי 1865) היה משפטן אמריקאי, שכיהן כשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית בשנים 1837–1865, בתקופה בה היה רוג'ר טוני נשיא בית המשפט העליון.
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
מעט ידוע על ראשית חייו של קאטרון מעבר לכך שסביו היגרו לווירג'יניה מגרמניה, כחלק מהגירה נרחבת של שווייצרים וגרמנים מהסן ומפפאלץ בשל מלחמות וחוסר ביטחון כלכלי ודתי באזור. אביו, פיטר (קאטרון) קטרינג, היגר כילד עם הוריו ממיטלברון שבפפאלץ והתיישב במחוז ויית' (מאוחר יותר מחוז מונטגומרי) שבווירג'יניה. הוריה של אימו, מריה אליזבתה הוק, התיישבו בווירג'יניה לאחר שהיגרו מפפאלץ לפנסילבניה. אחותו היחידה, מרי, נישאה לימים לתומאס סוויפט, ועברה למיזורי ולאחר מכן לאורגון. ג'ון קאטרון היה דודן מדרגה שנייה של תומאס בנטון קאטרון, שלימים היה אחד הסנאטורים שייצגו את ניו מקסיקו. אביו של קאטרון שירת בפלוגת המיליציה בפיקודו של קפטן ויליאם דואק ממחוז מונטגומרי במהלך מלחמת העצמאות של ארצות הברית.
בראשית המאה ה-19 העתיקה המשפחה את מקום מגוריה לקנטקי. קאטרון שירת במלחמת 1812 תחת פיקודו של אנדרו ג'קסון. הוא למד משפטים בקריאה עצמית וב-1815 התקבל ללשכת עורכי הדין. הוא נשא לאישה את מטילדה צ'ילדרס, אחותו של ג'ורג' צ'ילדרס, שהיה אחד המנהיגים הפוליטיים של רפובליקת טקסס וישב בראש הוועדה שניסחה את חוקת הרפובליקה. לג'ון ומטילדה קאטרון לא נולדו ילדים.
קאטרון החזיק בבעלותו עבדים במשך כל חייו הבוגרים. הוא קיים יחסים עם שפחה בשם סאלי מטנסי כאשר הייתה בשנות ה-30 שלה, עבדה ככובסת בנאשוויל והייתה בבעלותה של משפחת תומאס. קאטרון היה אביו של בנה השלישי של סאלי, שהיא קראה לו בשם ג'יימס פ. תומאס. במשך חייו, סכום הכסף היחידי שקאטרון העביר לג'יימס היה 25 סנט. ג'יימס נולד כעבד, אך כאשר היה בן שש, קנתה אמו את חירותו באופן חלקי. הוא רכש השכלה ופתח בהצלחה עסק של ספרות בנאשוויל. בשל הישגיו, ב-1851 הוא זכה בחירותו באופן מלא וכן קיבל רשות מבית המחוקקים של טנסי להישאר בתחומי המדינה. מאוחר יותר הוא היה בעלים של רכוש בערך של 250,000 דולר בסנט לואיס.[1] תומאס היה הבן הידוע היחידי של קאטרון.
קריירה משפטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנים 1815 -1818 עסק קאטרון בעריכת דין במגזר הפרטי בספרטה שבטנסי, ובה בעת שירת כתובע עירוני. ב-1818 הוא פתח בנאשוויל משרד שעסק בדיני מקרקעין, שהיה פעיל עד 1824. בעשר השנים הבאות כיהן קאטרון כשופט בית המשפט לעתירות של טנסי וב-1831 הוא מונה כנשיאו של בית משפט זה. ב-1834 ביטל בית המחוקקים של המדינה את משרת נשיא בית המשפט, וקאטרון פרש מהשיפוט ושב לעסוק בעריכת דין בנאשוויל. בבחירות של 1836 הוא ניהל את מסע הבחירות של מרטין ואן ביורן בטנסי נגד יריבו יו לואסון וייט.
שופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-1837 נחקק חוק שהגדיל את מספר שופטי בית המשפט העליון של ארצות הברית משבעה לתשעה.[2] שינוי זה אפשר לנשיא אנדרו ג'קסון למנות שני שופטים חדשים. הוא עשה זאת ב-3 במרץ 1837, יומו האחרון כנשיא. חמישה ימים לאחר מכן אישר הסנאט החדש את מינויו של קאטרון ברוב בשל 28 מול 15. מינויו של המועמד השני, ויליאם סמית', אושר אף הוא, אך הוא דחה את המינוי. ב-1 במאי הושבע קאטרון לכהונתו. הוא כיהן על כס השיפוט 28 שנים עד מותו במאי 1865.
קאטרון תמך בעבדות והצטרף לדעת הרוב בפסק דין דרד סקוט נגד סנדפורד.[3] מנגד, הוא התנגד לפרישת מדינות הדרום והפציר באנשי טנסי להישאר באיחוד. לזמן קצר לאחר פרישת טנסי ולפני כיבוש נאשוויל על ידי צבא האיחוד, עזב קאטרון את מקום מגוריו בנאשוויל והתגורר בלואיוויל שבקנטקי.
אף על פי שהוא כתב מספר מועט של פסקי דין, עדיין ניתן להבין את עמדתו במספר סוגיות פוליטיות ולהגדיר את חשיבותו בבית המשפט. השקפותיו הפוליטיות של קאטרון תאמו בעיקר עם אלו של בן מדינתו מטנסי אנדרו ג'קסון. כפי שג'קסון התנגד לרעיון של בנק לאומי, גם קאטרון היה למבקר בולט של רעיון זה. דעתו זו תאמה להשקפתו הפוליטית על התאגידים. בעוד שקאטרון האמין שכוח תאגידי עלול לאיים על פרנסתם של אזרחי ארצות הברית, דעותיו לא תמיד תאמו לכך. במהלך שנותיו הראשונות בבית המשפט, במיוחד בפסק הדין "בנק אוגוסטה נגד ארל" (Bank of Augusta v. Earle) מ-1839, בו הוא הסכים עם דעת הרוב בבית המשפט והסכים עם לרעיון שלתאגידים צריכה להיות היכולת לנהל את עסקיהם בכל רחבי ארצות הברית. בית המשפט פסק בתיק זה שהמדינה יכולה להדיר עסקים מלפעול בתחומי המדינה, אך עליה לקבוע זאת באופן ישיר.
דעותיו נגד התאגידים החזקים הייתה מפורשת יותר בפסק הדין "סניף פיקווה של בנק המדינה של אוהיו נגד קנופ" (Piqua Branch of the State Bank of Ohio v. Knoop) מ-1854.[4] בתיק זה הועלתה השאלה אם זיכיון לתאגיד כלל או לא כלל חוזה בין המדינה לבין הבנק ולפיכך לא יכול היה להיות מבוטל על פי סעיף החוזה שבפרק 1 חלק 10 שבחוקת ארצות הברית. הזיכיון המקורי של סניף פיקווה של בנק המדינה של אוהיו כלל פטור מתשלום מיסי מדינה. עם זאת, בית מחוקקים חדש שנבחר ניסה לבטל פטור זה ולהטיל על הבנק תשלום מיסים. רוב שופטי בית המשפט העליון פסקו לטובת הבנק, בהסתמכם על סעיף החוזה בחוקה. קאטרון, יחד עם השופטים ג'ון קמפבל ופיטר ויויאן דניאל, הגיש חוות דעת מיעוט, בה הוא טען ש"הסמכות הפוליטית הריבונית לא כפופה לחוזה כך שתהיה נתונה לזיכיון תאגידי שלא ניתן לביטול, ושלא תהיה כפופה לחקיקה עתידית. בדבריו אלו, טען קאטרון נגד כוחם של התאגידים ובעד סמכות הממשלה הפדרלית. הוא הביע את עמדתו שהסמכות הפוליטית היא לא רק ריבונית, אלא שגם שלא ניתן להפר אותה באמצעות חוזה, במיוחד זיכיון תאגידי. בעיקרו של דבר, טען קאטרון בתיק זה, שכוחו של התאגיד לא מתגבר על הסמכות הפדרלית. בהיותו איש סיעתו של ג'קסון, הוא חש שהאיחוד האמריקאי צריך תמיד להיות הישות החזקה ביותר בארצות הברית ולפיכך כתב את חוות דעת המיעוט שלו אל מול חוות דעת הרוב שבה הוא ראה כהענקת כוח רב יותר לתאגיד מאשר לממשלה הפדרלית. קאטרון טען שבשל פסיקה זו, יוכלו תאגידים לשלוט בממשלה כל עוד החוזה שלהם יהיה בתוקף. מקרה נוסף שהמחיש את השקפותיו האנטי-תאגידיות של קאטרון היה פסק הדין "חברת ביטוח החיים והנאמנות של אוהיו נגד דה בולט" (Ohio Life Insurance and Trust Co. v. DeBolt) מ-1853.[5] תיק זה עסק בשאלת סמכות המיסוי על התאגידים. בעיקרו של דבר התיק עסק בשאלות רחבות יותר כמו תפקיד התאגידים בחבר האמריקאית והשאלה אם התאגידים החלו לצבור יותר כוח בהשוואה לכוח שניתן להן על ידי המדינות. גם פה כתב קאטרון חוות דעת מיעוט והביע שוב את אמונותיו מבית מדרשו של ג'קסון כאשר הוא הביע בקול את דאגתו בנוגע "לגודל הרכוש הרב, הסמכות וההטבות הבלעדיות, שפגעו במעמדות אחרים בחברה שהיו מושקעים במספר רב זה של גופים עשירים אלו". קאטרון גם ציין, "שדוקטרינה שונה תהיה חלשה יותר ובסופו של דבר עלולה להרוס את החוקות והממשלות של המדינות". בחוות דעתו הוא התייחס לזיכיונות והחוזים של התאגידים שכוחם עלול לגבור על זה של ממשלת ארצות הברית. הוא היה מודאג באופן ברור מהכוח הרב של התאגידים בארצות הברית ומעליונותם כלפי הממשל הפדרלי.
חוות דעתו של קאטרון בפסק דין דרד סקוט נגד סנדפורד ועמדתו בשאלת העבדות באותה תקופה הובילו להנחה שבתקופת מלחמת האזרחים הוא יתמוך במדינת האם שלו, טנסי, ובצעד הפרישה שלה. לעומת זאת, קאטרון התרעם על פרישתה של טנסי מן האיחוד, שכן הוא חש שיש לשמור על שלמות האיחוד בכל מחיר. לאחר השבעתו של הנשיא אברהם לינקולן, שב קאטרון למלא משימות שיפוט פדרליות במיזורי, טנסי וקנטקי. אף על פי שהוא היה תומך בעבדות ונאבק להגן על זכויות הקניין של היחידים, השקפותיו הג'קסוניות להגנת האיחוד גברו על דעותיו אלו. קאטרון היה בדעה ששמירת שלמות האיחוד הייתה בעלת חשיבות עליונה, ללא קשר לסיכון שבכך. השקפותיו אלו של קאטרון גרמו לסלידתם של בני מדינתו ממנו, וכאשר הוא ניסה לשוב לנאשוויל כדי למלא את תפקידיו השיפוטיים, נאמר לו שחייו עלולים להיות בסכנה בשל דעותיו בעד האיחוד ובשל התנגדותו לפרישתה של טנסי. הוא נאלץ להימלט באופן קבוע מטנסי ולהתגורר בלואיוויל שבקנטקי, הרחק מאשתו ומידידיו שאהדו את הקונפדרציה. עמדתו של קאטרון בנוגע למורדים הדרומיים הייתה שיש להענישם. דעתו זו הייתה חלק מפסיקתו בתיק בית המשפט הפדרלי "ארצות הברית נגד עובדי הבאנר הרפובליקני" (United States v. Republican Banner Officers) מ-1863. תיק זה עסק בשאלה אם ניתן לעקל רכוש לא פרטי על פי חוק שעבר בקונגרס ב-1861. הבאנר הרפובליקני היה עיתון שבאותה תקופה הפיץ תעמולה נגד האיחוד ובעד הקונפדרציה בכל רחבי הדרום. עובדי העיתון טענו שבשל העובדה שהעיתון לא היה רכוש פרטי, לא ניתן היה לעקלו. בפסק הדין קבע קאטרון לטובת העיקול. הוא טען שכאשר "מתקיים מרד בקנה מידה רחב, כוונת הקונגרס בחוק זה חייבת להרתיע אנשים משימוש ברכוש של מקום עבודתם לקידום המרד". גם בסוף הקריירה המשפטית שלו, קאטרון הגן על זכויות המדינות ועל שימור האיחוד הפדרלי בכל מחיר.
מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'ון קאטרון נפטר ב-30 במאי 1865, בגיל 79. הוא נטמן בבית הקברות מאונט אוליב שבנאשוויל.
לאחר מותו חוקק הקונגרס את חוק השיפוט של 1866, שבמסגרתו צומצם שוב מספר המושבים בבית המשפט העליון, כדרך למנוע מהנשיא אנדרו ג'ונסון מלמנות שופטים חדשים, ובמקומו של קאטרון לא מונה שופט חדש.[6]
במלחמת העולם השנייה נקראה על שמו של קאטרון אחת מאוניות ליברטי.[7]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'ון קאטרון באתר המדריך הביוגרפי של השופטים הפדרליים (באנגלית)
- ג'ון קאטרון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ג'ון קאטרון, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Schweninger, Loren (1975). "A Slave Family in the Ante-Bellum South". Journal of Negro History. 60 (1): 29–44.
- ^ "Landmark Legislation: Eighth and Ninth Circuits". Washington, D.C.: Federal Judicial Center.
- ^ Fehrenbacher, Don E. (1981). Slavery Law and Politics: The Dred Scott Case in Historical Perspective. pp. 164–168.
- ^ Piqua Brance of State Bank of Ohio v. Knoop, 57 U.S. 369 (1853)
- ^ Ohio Life Insurance & Trust Company v. Debolt, 57 U.S. 416 (1853)
- ^ "Landmark Legislation: Reorganization of the Judicial Circuits". Washington, D.C.: Federal Judicial Center.
- ^ "Jones Construction, Brunswick GA". www.ShipbuildingHistory.com. 13 October 2010.
