ג'וליוס נייררה

ג'וליוס נייררה
Julius Kambarage Nyerere

לידה	13 באפריל 1922 Butiama, טנגניקה, האימפריה הבריטית
פטירה	14 באוקטובר 1999 (בגיל 77) לונדון, אנגליה, הממלכה המאוחדת
מדינה	טנזניה
השכלה	אוניברסיטת מקררה (1947) אוניברסיטת אדינבורו (1952) אוניברסיטת פורט הר
מפלגה	Tanganyika African National Union, מפלגת המהפכה
בן או בת זוג	Maria Nyerere (21 בינואר 1953–14 באוקטובר 1999)
נשיא טנזניה ה־1 29 באוקטובר 1964 – 5 בנובמבר 1985 (21 שנים) עלי חסן מוויני ← יושב ראש ארגון אחדות אפריקה 12 בנובמבר 1984 – 18 ביולי 1985 (35 שבועות ו־4 ימים) → מנגיסטו היילה מריאם עבדו דיוף ← נשיא טנגניקה 9 בדצמבר 1962 – 26 באפריל 1964 (שנה ו־19 שבועות) ראש ממשלת טנגניקה 2 בספטמבר 1960 – 1 במאי 1961 (34 שבועות ו־4 ימים) 1 במאי 1961 – 22 בינואר 1962 (38 שבועות ויום) Rashidi Kawawa ←
פרסים והוקרה
פרס ג'ווהרלל נהרו להבנה בינלאומית (1973) הצלב הגדול של מסדר הוורד הלבן של פינלנד עם צווארון (3 בספטמבר 1963) מסדר אגושטיניו נטו (3 באוקטובר 1985) Amílcar Cabral Medal (19 בספטמבר 1976) Order of the Pearl of Africa (2007) Order of Katonga (2007) Order of the Most Ancient Welwitchia Mirabilis (2010) Order of Eduardo Mondlane, 1st class (7 בספטמבר 1983) פרס הפליטים ננסן (1983) הפרס הבינלאומי ע״ש סימון בוליבר (1992) פרס גנדי לשלום (1995) העיטור הלאומי חוסה מרטי (21 בספטמבר 1974) פרס לנין לשלום הצלב הגדול של מסדר העיט האצטקי מסדר ידידי אוליבר טמבו המסדר המלכותי של השרפים מסדר ג'מייקה מסדר הפיל

ג'וליוס קָמְבָּרָגֶה נְיֶירֶרֶה (Julius Kambarage Nyerere;‏ 13 באפריל 1922 – 14 באוקטובר 1999) היה נשיאה הראשון של טנגניקה, ועם איחודה עם זנזיבר והקמת טנזניה ב-1964, היה לנשיאה הראשון של מדינה זו. הוא כיהן בתפקיד זה עד לפרישתו ב-1985 והוא נחשב לאבי האומה בטנזניה.

ראשית חייו

נייררה נולד במוסומה שלחוף אגם ויקטוריה, אך למד בבית ספר תיכון בטאבורה. עם סיום לימודיו, זכה במלגת לימודים באוניברסיטת מקררי שבקמפלה. הוא שב לטנזניה כשבאמתחתו תעודת הוראה, והחל לעבוד כמורה לאנגלית ולביולוגיה בבית ספר תיכון בטאבורה.

ב-1949 קיבל מלגת לימודים באוניברסיטת אדינבורו, והיה לטנזני הראשון שהתקבל ללימודים באוניברסיטה בריטית. ב-1952 קיבל תואר שני בכלכלה ובהיסטוריה מטעם אוניברסיטה זו. במהלך לימודיו נחשף לעמדותיה של האגודה הפביאנית, והחל לגבש חזון סוציאליסטי לאפריקה.

תחילת פעילותו הפוליטית

עם שובו לטנגנייקה, החל ללמד היסטוריה, אנגלית וסוואהילית במכללה סמוכה לדאר א-סלאם. ב-1953 נבחר לנשיא האגודה האפריקאית של טנגנייקה (TAA), ובתוך שנה הפך את האגודה לארגון פוליטי שקרא לעצמאות טנגנייקה. האגודה נקראה עתה TANU ("האיחוד הלאומי האפריקאי של טנגנייקה"), ועד מהרה הפכה לכוח הפוליטי המוביל בטנגנייקה.

פעילותו הפוליטית הטרידה את השלטון הקולוניאליסטי, והוא אולץ לבחור בינה לבין המשך עבודתו כמורה. נייררה בחר בפוליטיקה, והסתובב ברחבי טנגנייקה במטרה לגייס את תמיכתם של הציבור הרחב ושל ראשי השבטים בתנועתו.

ב-1958 הורשו לראשונה אפריקאים להשתתף בבחירות שנערכו לאספה המחוקקת, ומפלגתו של נייררה זכתה בכל המושבים שיועדו לשחורים. כשטנגנייקה קיבלה אוטונומיה ב-1960 היה לראש השרים, ולאחר העצמאות ב-1961 היה לראש ממשלתה הראשונה. בבחירות הראשונות שנערכו בטנגנייקה, ב-1962, נבחר לנשיא, ולאחר האיחוד עם זנזיבר ב-1964, היה לנשיאה של המדינה המאוחדת, טנזניה.

כנשיא

מדיניותו הכלכלית

ב-5 בפברואר 1967 הכריז נייררה, במה שנודע כהצהרת ארושה, על מדיניות כלכלית חדשה בשם אוּגָ'מָאָה (בסוואהילית: משפחתיות), שעיקרה קולקטיביזציה של החקלאות במדינה. הוא טען שהשיטה תואמת את אורח החיים האפריקאי המסורתי, לפני שהופרע בידי הקולוניאליזם האירופי, ואף הדגיש כי אין הוא רואה את עצמו כסוציאליסט כי אם כסוציאליסט-אפריקאי. מדיניות האוג'מאה התבררה ככישלון. המדינה נקלעה לחובות כבדים, וב-1976 הייתה טנזניה, בעבר יצואנית התוצרת החקלאית הגדולה באפריקה, ליבואנית הגדולה ביותר.

ב-1985, משנוכח כי לא יהיה מנוס מהפסקת מדיניות האוג'מאה וממעבר למדיניות של שוק חופשי, העדיף לפרוש מתפקידו, ולא להנהיג את המדינה באופן שאינו מאמין בו. עם זאת, בנאום הפרידה שלו הודה במפורש בכישלון מדיניותו.

מדיניות החוץ

על אף האידאולוגיה הסוציאליסטית שלו, העדיף נייררה שלא להזדהות עם אחד הצדדים במלחמה הקרה, ושמר על יחסים טובים הן עם המערב והן עם הגוש המזרחי.

נייררה היה מעורב מאוד בנעשה ביבשת אפריקה, ונמנה עם מייסדי ארגון אחדות אפריקה ב-1963. הוא תמך בתנועות כגון הקונגרס הלאומי האפריקני שפעלה למען שוויון זכויות השחורים בדרום אפריקה ו-FRELIMO שפעלה להשגת עצמאות מוזמביק. ביחד עם נשיא זמביה, קנת קאונדה, הקים את ארגון מדינות החזית (FLS), שעסק בפעילות מדינית למען שלטון הרוב השחור בדרום אפריקה. נייררה גם סייע לפראנס אלבר רנה, שהחזיק בתפיסות דומות לשלו, לבצע הפיכה באיי סיישל בשנת 1977.

ב-1978 פלשה אוגנדה לטנזניה, לאחר שנשיאה, אידי אמין, האשים את נייררה במתן מקלט למתנגדיו. בתחילה כבשה אוגנדה חלקים בצפון טנזניה, ואולם מאוחר יותר הצליח הצבא הטנזני להדוף את האוגנדים לארצם, ועם הגיעו לקמפלה, הסתיים למעשה שלטונו של אמין במדינה זו.

פוליטיקה פנימית

נייררה ראה חשיבות באיחוד בין טנגנייקה לזנזיבר, וב-1977 אף פעל לאיחוד בין מפלגתו, TANU, לבין המפלגה האפרו-שיראזית שהייתה המפלגה השלטת בזנזיבר. הוא הנהיג במדינה משטר חד-מפלגתי, והמפלגה החדשה שהוקמה כתוצאה מהאיחוד, צ'אמָה צָ'ה מָפּינְדוּזי (CCM; בסוואהילית: מפלגת המהפכה), הייתה המפלגה היחידה שקיומה הותר בטנזניה עד 1992.

לאחר כהונתו כנשיא

נייררה נותר יו"ר ה-CCM גם לאחר סיום כהונתו כנשיא, והוא נותר בתפקיד זה עד 1990. מעבר לכך, הייתה לו השפעה רבה על המדינה גם מאחורי הקלעים. בין היתר, פעל ב-1995 למען בחירתו של בנג'מין מקאפה לנשיא המדינה, ולסיכול מועמדותו של ג'קאיה קיקווטה, שנאלץ להמתין עד 2005, בטרם התמודד על התפקיד.

ב-1996 עסק בניסיון תיווך בין הצדדים הנצים במלחמת האזרחים שהתחוללה בבורונדי.

שטר של 1,000 שילינג טנזני הנושא את דיוקנו של נייררה

נייררה קיבל 15 תוארי דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטאות ברחבי העולם. בנוסף, הוענקו לו פרסים בינלאומיים כמו פרס נהרו (1976), מדליית ננסן (1983), פרס לנין לשלום (1987) ופרס סימון בוליבר (1992). בשנת 2007, לאחר מותו, העניק לו נשיא אוגנדה, יוורי מוסווני את העיטור הצבאי הגבוה ביותר הקיים במדינה, על חלקו במאבק נגד הקולוניאליזם ובהדחתו של אידי אמין.

ב-1999 מת נייררה בבית חולים בלונדון ממחלת הלוקמיה בה לקה. ב-2005 הכריזה עליו הדיוקסיה הקתולית של מוסומה כמשרת האל , שלב ראשון בתהליך קאנוניזציה, קיבלה את אישורו של האפיפיור בנדיקטוס השישה עשר.

נמל התעופה הבינלאומי של דאר א-סלאם נקרא על שמו של נייררה, והוא האדם היחיד שדיוקנו מתנוסס על שטרות כסף טנזניים (על שטר 1,000 שילינג טנזני).

פרסומים

• Freedom and Socialism. A Selection from Writings & Speeches, 1965-1967 (1968)
• Freedom & Development, Uhuru Na Maendeleo (1974)
• Ujamaa - Essays on Socialism' (1977)
• Crusade for Liberation (1979)

• בנוסף, תרגם נייררה לסוואהילית את יצירותיו של ויליאם שייקספיר, "יוליוס קיסר" ו-"הסוחר מוונציה".

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ג'וליוס נייררה בוויקישיתוף

• ג'וליוס נייררה, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ג'וליוס נייררה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)