ג'וזף בראדלי
 | |||||||||
| ג'וזף בראדלי | |||||||||
| לידה |
14 במרץ 1813 ברן, ניו יורק, ארצות הברית  | ||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
22 בינואר 1892 (בגיל 78) וושינגטון הבירה, ארצות הברית | ||||||||
| שם מלא | ג'וזף פילו בראדלי | ||||||||
| שם לידה |
Joseph Philo Bradley | ||||||||
| מדינה |
 ארצות הברית | ||||||||
| מקום קבורה | בית הקברות מאונט פלזנט, ניוארק, ניו ג'רזי, ארצות הברית | ||||||||
| השכלה |
אוניברסיטת ראטגרס | ||||||||
| מפלגה |
המפלגה הרפובליקנית | ||||||||
| |||||||||
| חתימה |
 | ||||||||
  | |||||||||
ג'וזף פילו בראדלי (באנגלית: Joseph Philo Bradley; 14 במרץ 1813 – 22 בינואר 1892) היה משפטן אמריקאי, שכיהן כשופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית. הוא היה חבר ב"וועדה האלקטורלית", שהכריעה בנוגע לתוצאות הבחירות לנשיאות של 1876.
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ג'וזף בראדלי נולד בברן שבמדינת ניו יורק, כבכור מבין 12 ילדיהם של פילו בראדלי ומרסי גרדנר בראדלי. משפחתו הייתה משפחה דלת אמצעים. הוא למד בבתי ספר מקומיים והחל ללמד בעצמו בבית ספר בגיל 16. ב-1833 קיבל בראדלי סכום של 250 דולר מהכנסייה הרפורמית ההולנדית לצורך לימודי כמורה באוניברסיטת ראטגרס. ב-1836 הוא סיים את לימודיו ולאחר מכן הוא היה למנהל של בית הספר אקדמיית מיילסטון והחליט ללמוד משפטים.
בראדלי שוכנע על ידי חברו לספסל הלימודים בראטגרס, פרדריק פרלינגהויסן (לימים מזכיר המדינה של ארצות הברית), להצטרף אליו בניוארק ולרכוש הכשרה משפטית במשרד גובה המס בנמל המקומי. ב-1839 התקבל בראדלי ללשכת עורכי הדין.
בראדלי החל לעסוק בעריכת דין במגזר הפרטי בניו ג'רזי, התמחה בדיני פטנטים ובחוקי הרכבות, היה לעורך דין בולט בתחומים אלו, והתעשר באופן משמעותי מעיסוקו. במשך חייו רכש בראדלי את רוב השכלתו באופן עצמאי וצבר לעצמו אוסף גדול של ספרות מקצועית. ב-1844 הוא נשא לאישה את מרי הורנבלאוור.
שופט בבית המשפט העליון של ארצות הברית[עריכת קוד מקור | עריכה]
מינויו[עריכת קוד מקור | עריכה]
כעורך דין בתחומים המסחריים, ייצג בראדלי לקוחות רבים בפני מגוון של בתי משפט פדרליים, ורכש לעצמו מוניטין ברמה הלאומית. כך, כאשר העביר הקונגרס את חוק השיפוט של 1869 (אנ'), שייצר מושב חדש בבית המשפט העליון של ארצות הברית, יצא לו כבר שם בקרב מקורביו של הנשיא יוליסס ס. גרנט, שהמליצו עליו כמועמד לשיפוט. ב-7 בפברואר 1870 הוגשה מועמדתו של בראדלי כשופט בבית המשפט העליון, וב-21 במרץ היא אושרה על ידי הסנאט של ארצות הברית ובראדלי הושבע לתפקיד ב-23 במרץ. עם מעברו לוושינגטון די. סי., רכש בראדלי מעון בבירה שהיה קודם בבעלותו של סטיבן דאגלס.
פסיקותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בראדלי הביע את השקפותיו באופן רחב על סמכויות הממשל הפדרלי על פי סעיף המסחר לחוקת ארצות הברית, אך פירש את התיקון ה-14 לחוקה באופן צר, כפי שעשו שאר שופטי בית המשפט העליון באותה תקופה. הוא כתב את חוות דעת הרוב ב"תיקי זכויות האזרח (Civil Rights Cases) של 1883, אך היה בין ארבעת השופטים שהתנגדו לדעת הרוב בפסק הדין "תיקי בתי המטבחיים" (Slaughter-House Cases) ב-1873. פירושו את התיקון ה-14 בשני המקרים נותר הבסיס לפסיקות מאוחרות יותר במשך שנים רבות.
בראדלי כתב חוות דעת משלימה בפסק הדין "בראדוול נגד אילינוי" (Bradwell v. Illinois), שבו נקבע שהזכות לעסוק בעריכת דין לא הייתה מוגנת על ידי סעיף הזכויות והחסינויות של התיקון ה-14. הוא חלק על דעת הרוב, ככל הנראה בשל היסמכותה על ההחלטה בתיקי בתי המטבחיים, אך הסכים לפסק הדין על רקע הטענה שסעיף המסחר לא הגן על נשים בזכותן לבחור את חופשותיהן. חוות דעתו המשלימה זכתה לפרסום בשל תיאורו את הנשיות: "ההרמוניה, שלא לומר הזהות, של האינטרסים ששייכים, או שצריכים להשתייך, למוסד המשפחה, מעוררת שאט נפש לשמע הרעיון שאישה מאמצת קריירה נפרדת ועצמאית מזו של בעלה... הגורל והמשימה העליונה של הנשים צריכים להגשים את התפקידים העדינים והאצילים של רעייה ואם. זהו חוק האל".[1]
עקב התערבותו של בראדלי שוחררו אסירים שהואשמו ב-1873 בטבח בקולפקס, לאחר שהזדמן לו לדון במשפטם, והוא פסק שהחוק הפדרלי שעל פי הם הואשמו היה מנוגד לחוקה. כתוצאה מכך הובא התיק על ידי הממשל הפדרלי לבית המשפט העליון בתיק ארצות הברית נגד קרוקשנק (United States v. Cruikshank) ב-1875. משמעות פסיקת בית המשפט העליון בתיק הייתה שהממשלה הפדרלית לא יכלה להתערב בהתקפות של קבוצות צבאיות למחצה על יחידים. למעשה פתח פסק הדין פתח להגברת הפעילות הצבאית למחצה בדרום, שהחלישה את כוחם של הרפובליקנים, הדירה את השחורים מהאפשרות להצביע, פתחה את הדרך לשליטה של הדמוקרטים בבתי המחוקקיים של המדינות, וכתוצאה מכך נחקקו חוקי ג'ים קרואו.
בראדלי כתב חוות דעת מיעוט בפסק הדין "חברת הרכבת של שיקגו, מילווקי וסנט פול נגד מינסוטה" (Chicago, Milwaukee & St. Paul Railway Co. v. Minnesota), שאף על פי שלא היה מונע ממניעים גזעניים, היה תיק נוסף בנוגע לזכות להליך הוגן שעלה מהתיקון ה-14. בחוות דעתו זו, טען בראדלי שבנטייתו לצד חברת הרכבת יצר רוב השופטים מצב בו שאלת סבירותו של חוק מדינה הפכה לשאלה משפטית, ובכך הכניע את המחוקקים לרצונו של בית המשפט. חוות דעתו של בראדלי בתיק זה הדהדה בטיעונים בתיקים מודרניים שנגעו לאקטיביזם שיפוטי.
בראדלי גם כתב את פסק הדין "האנס נגד לואיזיאנה" (Hans v. Louisiana), שבו נקבע שהמדינה לא יכולה להגיש תביעה נגד אחד מאזרחיה בבית משפט פדרלי. לאור חוות דעת המיעוט שלו בפסק הדין של חברת הרכבת נגד מינסוטה, נראה זה ככל הנראה אירוני, שכן פסק הדין האנס נגד לואיזאנה התבסס כולו על אקטיביזים שיפוטי, וכפי שהודה בראדלי בחוות הדעת שלו, הוא לא הסתמך על לשון החוקה.
כדן יחיד, פסק בראדלי בעתירה לצו הביאס קורפוס שהוגשה בשמו של צ'ארלס גיטו, רוצחו של הנשיא ג'יימס גרפילד. עורכי דינו של גיטו טענו ששפיטתו במחוז קולומביה לא הייתה ראויה. הם טענו שאף על פי שגיטו ירה בגרפילד בתחומי העיר וושינגטון, גרפילד נפטר בביתו שניו ג'רזי. בראדלי דחה את העתירה בחוות דעת מפורטת וגיטו הוצא להורג.
הוועדה האלקטורלית של 1876[עריכת קוד מקור | עריכה]
בראדלי זכור במיוחד בשל היותו החבר ה-15 והאחרון שמונה ל"וועדה האלקטורלית (Electoral Commission), שהכריעה על תוצאות הבחירות לנשיאות של 1876 השנויות במחלוקת, בהן התמודדו הרפובליקני רתרפורד הייז והדמוקרט סמואל טילדן.
כאיש המפלגה הרפובליקנית מאז ימיה הראשונים של המפלגה, בחירתו של בראדלי לוועדה לא הייתה ברורה מאליה. על ארבעת השופטים האחרים הוטלה המשימה לבחור את השופט החמישי והאחרון, שכפי שהכל הבינוי, היה אמור להיות הקול המכריע בין כל שאר 14 חברי הוועדה, ולפיכך היה אמור להיות חסר נטייה פוליטית. בתחילה הם בחרו לתפקיד בשופט דייוויד דייוויס, אך באותה עת נבחר דייוויס לסנאט של ארצות הברית ולא היה יכול להצטרף לוועדה. השופטים התפשרו על בחירתו של בראדלי. הסיבות לכך היו ברורות, אם כי ברור שעמיתיו ראו בו כהכי נייטרלי מבחינה פוליטית. בכל אופן, רוב שופטי בית המשפט העליון באותה עת היו רפובליקנים.
בראדלי כתב מספר פסקי דין בשבתו בוועדה, וכמו עמיתיו השופטים חברי הוועדה, הוא צידד במפלגתו שלו. ההצבעה הסופית של שמונה מול שבעה, שהתפצלה על פי נטיות מפלגתיות, הכריעה למעשה שהייז יושבע כנשיא, ובראדלי תואר בעיתונות כ"מצביע מטעם", או כשובר שוויון. הדמוקרטים, שקיוו שבראדלי יתמוך במועמד שלהם, מיקדו את זעמם כלפיו ולא כלפי עמיתיו לוועד הרפובליקנים. הדיווחים בעיתונות שמתחו ביקורת על ההחלטה השמיצו את בראדלי לבדו הוא קיבל מספר איומים ברצח.
במשך השנים הועלו האשמות בלתי מוכחות שבראדלי תכנן מלכתחילה להצביע בעד טילדן, הוא שודל לשנות את דעתו בלילה שלפני ההחלטה הסופית. טענות אלו נדונו באריכות במספר מחקרים שעסקו בפרשה. בראדלי לא הודה מעולה שהוא הושפע על ידי אף אחד באופן בלתי ראוי.
מותו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בראדלי כיהן על כס השיפוט עד 1891, כאשר הוא נחלש עקב מחלה (ככל הנראה שחפת).
ג'וזף בראדלי נפטר ב-22 בינואר 1892 בוושינגטון די. סי. ונטמן בבית הקברות מאונט פלזנט שבניוארק.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ג'וזף בראדלי באתר המדריך הביוגרפי של השופטים הפדרליים (באנגלית)
- ג'וזף בראדלי באנציקלופדיית אפלטון, 1893, עמוד 536.
- ג'וזף בראדלי, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- ג'וזף בראדלי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
