ג'ואנג דזה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ואנג דזה
莊子
לידה 369 לפנה״ס?
Shangqiu, Song עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 288 לפנה״ס? (בגיל 81 בערך) עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה 莊周 עריכת הנתון בוויקינתונים
זרם פילוסופיה סינית, דאואיזם
תחומי עניין אתיקה, מטפיזיקה, סאטירה
עיסוק פילוסוף, סופר, משורר עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע מ קונפוציוס, לאו דזה
השפיע על דאואיזם, זן בודהיזם, צ'אן בודהיזם, מרטין בובר[1]
מדינה סין
יצירות ידועות הג'ואנג דזה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ג'ואנג דזה או צ'ואנג טסהסינית מסורתית: 莊周; בסינית מפושטת: 莊; בפין-יין: Zhuāngzǐ) היה פילוסוף סיני רב-השפעה שחי בסביבות המאה ה-4 לפנה"ס במהלך תקופת המדינות הלוחמות, תקופה בה הפילוסופיה הסינית הייתה בפריחה. יצירתו החשובה ביותר נקראת על שמו, והיא הספר ג'ואנג דזה, שהוא אחד מהטקסטים העיקריים של הדאואיזם. לעברית הספר תורגם תחת השם "הספר האמיתי של פריחת הדרום" על ידי דן דאור.

ג'ואנג דזה ידוע בין היתר בשל "סיפור הפרפר" הדומה ל"טיעון החלום" מתוך הגיונות של רנה דקארט.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פירושו של השם "ג'ואנג דזה" הוא "מאסטר ג'ואנג". כמעט שום דבר לא ידוע באופן ודאי על חייו של ג'ואנג דזה, אך חוקרים מניחים כי הוא דמות היסטורית, בניגוד ללאו דזה. סינולוגים משערים שהוא נולד בסביבות שנת 369 לפני הספירה, במדינת סונג (במחוז אנחווי של ימינו בעיירה מנג) ומת סביב 301, 295 או 286 לפני הספירה. המידע הקונקרטי היחיד לגביו נמצא בפרק 63 בספר רשומות ההיסטוריון של סה-מה צ'יין. [2]
ג'ואנג דזה היה בקיא בספרות הפילוסופית של תקופתו, ונחשב לממשיך דרכו של לאו דזה ולמבקר נוקב של הקונפוציאנזם ושל הפוליטיקה הסינית.

כתבים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערך מורחב – ג'ואנג דזה (ספר)
ג'ואנג דזה והפרפר

באופן מסורתי מיוחס ג'ואנג דזה לכתיבה של לפחות חלק מהיצירה הנושאת את שמו, הג'ואנג דזה. יצירה זו, במתכונתה הנוכחית המונה 33 פרקים, מחולקת באופן מסורתי לשלושה חלקים: הראשון, המכונה "הפרקים הפנימיים", מורכב משבעת הפרקים הראשונים; השני, המכונה "הפרקים החיצוניים", מורכב מ-15 הפרקים הבאים; האחרון, המכונה "הפרקים המעורבים", מורכב מ-11 הפרקים הנותרים. משמעותם של שלושת השמות הללו מעוררת מחלוקת: על פי גואו שיאנג, "הפרקים הפנימיים" נכתבו על ידי ג'ואנג דזה, "הפרקים החיצוניים" שנכתבו על ידי תלמידיו, ואת "הפרקים המעורבים" בידי אחרים; הפרשנות האחרת היא שהשמות מתייחסים למקור כותרות הפרקים – "הפרקים הפנימיים" מוציאים את הכותרות שלהם מביטויים בתוך הפרק, "הפרקים החיצוניים" ממילות הפתיחה של הפרקים, ו"פרקים מעורבים "מתערובת של שני מקורות אלה.[3]

בכתיבתו התעסק בנושאים דומים לנושאים שנידונו בדאו דה ג'ינג, ובמובנים מסוימים מבהירים ומפתחים אותם. בניגוד לדאו דה ג'ינג, הג'ואנג דזה קריא וברור גם לקורא העכשווי, והוא מאופיין בקטעים הומוריסטים וציניים.

השפעתו על הפילוסופיה המערבית[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפעתו של ג'ואנג דזה חצתה את גבולות הפילוסופיה ה"מזרחית" והשפיעה גם על הוגים "מערביים" רבים.

בשנת 1910 הפילוסוף היהודי-גרמני מרטין בובר תרגם את הג'ואנג דזה לגרמנית, והחיבור היווה עבורו השראה להגותו שלו, שבאה לידי ביטוי בספרו משנת 1923 "אני ואתה".

ב-8 באוקטובר 1930 מרטין היידגר נשא נאום בעיר ברמן על ספרו "הוויה וזמן" תחת הכותרת "על מהות האמת", כשלאחריו ציטט מתוך התרגום של בובר כדי להסביר את רעיונותיו שלו.[4]

ספרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאות נוספות[עריכת קוד מקור | עריכה]


  • Ames, Roger T. (1991), ‘The Mencian Concept of Ren Xing: Does it Mean Human Nature?’ in Chinese Texts and Philosophical Contexts, ed. Henry Rosemont, Jr. LaSalle, Ill.: Open Court Press.
  • Ames, Roger T. (1998) ed. Wandering at Ease in the Zhuangzi. Albany: State University of New York Press.
  • Bruya, Brian (translator). (1992). Zhuangzi Speaks: The Music of Nature. Princeton: Princeton University Press. ISBN 978-0-691-00882-0.
  • Chan, Wing-Tsit (1963). A Source Book In Chinese Philosophy. USA: Princeton University Press. ISBN 0-691-01964-9.
  • Chang, Chung-yuan (1963). Creativity and Taoism: A Study of Chinese Philosophy, Art, and Poetry. New York: Julian Press.
  • Creel, Herrlee G. (1982). What is Taoism? : and other studies in Chinese cultural history. Chicago: University of Chicago Press. ISBN 0-226-12047-3.
  • Hansen, Chad (2003). "The Relatively Happy Fish," Asian Philosophy 13:145-164.
  • Horne, Charles F., ed. (1917). The Sacred Books and Early Literature of the East, Volume XII: Medieval China. New York: Parke.
  • Kirkland, Russell (2004). Taoism: The Enduring Tradition. New York: Routledge. ISBN 978-0-415-26321-4.
  • Mair, Victor H. (1994). Wandering on the Way: Early Taoist Tales and Parables of Chuang Tzu. New York: Bantam Books. ISBN 0-553-37406-0. (Google Books)
  • Merton, Thomas. (1969). The Way of Chuang Tzu. New York: New Directions.
  • Palmer, Martin (1996). The Book of Chuang Tzu. Penguin. ISBN 978-0-14-019488-3.
  • Roth, H. D. (1993). "Chuang tzu 莊子". In Loewe, Michael (ed.). Early Chinese Texts: A Bibliographical Guide. Berkeley: Society for the Study of Early China; Institute of East Asian Studies, University of California Berkeley. pp. 56–66. ISBN 1-55729-043-1.
  • Schwartz, Benjamin J. (1985). The World of Thought in Ancient China. Cambridge: Belknap Press. ISBN 978-0-674-96191-3.
  • Waltham, Clae (editor). (1971). Chuang Tzu: Genius of the Absurd. New York: Ace Books.
  • Watson, Burton (1962). Early Chinese Literature. New York: Columbia University Press.
  • Watts, Alan with Huan, Al Chung-liang (1975). Tao: The Watercourse Way. New York: Pantheon Books. ISBN 0-394-73311-8.{{cite book}}: תחזוקה - ציטוט: multiple names: authors list (link)
  • Ziporyn, Brook (2009). Zhuangzi: The Essential Writings with Selections from Traditional Commentaries Hackett Classics Series. Hackett Publishing. ISBN 978-1-60384-435-2.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא ג'ואנג דזה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ בין היתר תרגם את הג'ואנג דזה לגרמנית Reden und Gleichnisse des Tschuang Tse. 1910 (Erste deutsche Ausgabe, wichtiges Nachwort).
  2. ^ Daoism Series 23: 荘子 Zhuang Zi
  3. ^ Roth, H. D., Chuang tzu 莊子, Early Chinese Texts: A Bibliographical Guide, California Berkeley: Berkeley: Society for the Study of Early China; Institute of East Asian Studies, University of California Berkeley., 1993, ISBN 1-55729-043-1
  4. ^ Dag Herbjørnsrud(אנ') Global History of Ideas: A Sea for Fish on Dry Land 15.2.2017