ג'בל ליבני
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| גובה |
463 מ'  |
| מדינה |
מצרים |
| מיקום |
סיני, מצרים |
| קואורדינטות | 30°43′47″N 33°50′22″E / 30.72986°N 33.8395°E |
  | |
 סמל חיל האוויר המצרי | |||||||||||||||
| נתוני השדה | |||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||||||||||
| סוג השדה | צבאי קדמי משני – נטוש | ||||||||||||||
| תקופת הפעילות | לאחר מבצע קדש (1956) – הווה | ||||||||||||||
| מפעיל בעבר |
 חיל האוויר המצרי | ||||||||||||||
| קואורדינטות | 30°48′02.97″N 33°46′43.88″E / 30.8008250°N 33.7788556°E | ||||||||||||||
| מסלולי טיסה | |||||||||||||||
| |||||||||||||||
| | |||||||||||||||
ג'בל ליבּני (בערבית: جبل لبني) הוא הר בצפון סיני שגובהו 463 מטר מעל פני הים. בשם ההר מכונה גם צומת כבישים הנמצא מדרום מערב להר וגם אזור הצומת בו שכנו בעבר מחנות צבא מצריים ושדה התעופה ג'בל ליבּני, המצוי כ-14 קילומטר צפונית לצומת. לא ידוע מקור שמו של ההר ויש המזהים במקום את "לבנה", תחנה במסעי בני ישראל בסיני ביציאת מצרים.[2]
מלחמת השחרור[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי ספרו של ירוחם כהן ' באור היום ובמחשך ',יחידות צה"ל במבצע חורב עברו את ג'בל ליבני והגיעו עד לביר חמה ולביר חסנה "..כח הפשיטה יכול היה להמשיך בדרכו ולהגיע לתעלת סואץ ללא כל הפרעה מצד הצבא המצרי ".(ע' 238 )
מלחמת סיני[עריכת קוד מקור | עריכה]
במלחמת סיני, נחשב האזור לנקודת מפתח. חטיבה 7 הישראלית, בפיקוד אורי בן ארי, עקפה את מתחמי אום כתף ואבו עגילה מדרום והמשיכה מערבה אל ג'בל ליבני ב-31 באוקטובר 1956. הפיקוד הישראלי ציפה להיתקל במקום בחטיבה 1 המשוריינת של הצבא המצרי שנעה מזרחה מול הכוח הישראלי, אך הכוח המצרי החל בנסיגה עוד לפני כן ולא נוצר מגע אש.[3]
מלחמת ששת הימים[עריכת קוד מקור | עריכה]
במלחמת ששת הימים היה בג'בל ליבני שדה תעופה קדמי משני של חיל האוויר המצרי, ששימש לפריסה בחרום והיו מצויים בו מטוסים מיושנים יחסית. בגל התקיפה הראשון של חיל האוויר הישראלי במבצע מוקד ביצע זוג מטוסי מיראז' 3 של טייסת 117 יעפי צליפה בלבד במטוסים ומתקנים. בגל התקיפה השני השדה היה ספק מושמד ולכן הוחלט בחיל האוויר הישראלי להפציצו במבנה אחד נוסף בלבד; מבנה של שלושה מטוסי אוראגן מטייסת 107. לאחר תקיפה זו נחשב שדה זה למושבת. לאחר כיבוש השדה נמצאו בו אלפי רקטות שהתאימו למטוסי חיל האוויר הישראלי ושימשו אותו לתקיפת שדות תעופה בירדן וסוריה.
בזירה הקרקעית נחשב אזור ג'בל ליבני כאזור מפתח שבו עשוי להתפתח קרב שריון בשריון בהיקף נרחב. הכוחות המצריים שנפרשו באזור זה השתייכו לדיוויזיה המצרית השלישית (חי"ר), שנפרשה בקו השני המצרי מג'בל לבני בצפון ועד ביר חסנה בדרום, ולדיוויזיה המצרית הרביעית (שריון).
צה"ל תקף את המערך המצרי על פי תוכנית "נחשונים" של פיקוד הדרום. לאחר הבקעת מערך הקו הראשון המצרי באזור רפיח - אל עריש על ידי אוגדה 84 (בפיקוד ישראל טל) ובאזור אום כתף - אבו עגילה על ידי אוגדה 38 (בפיקוד אריאל שרון), נתקף אזור ג'בל לבני על ידי שלושה כוחות ישראלים: חטיבה 7 מאוגדה 84 שנעה מאל עריש דרומה,[4] ושתי החטיבות של אוגדה 31 (בפיקוד אברהם יפה): חטיבה 200 שחדרה את המערך המצרי דרך ואדי חרידין והדפה התקפת נגד מצרית בביר לחפן שמצפון לג'בל ליבני וחטיבה 520 שנעה דרך אבו עגילה מיד לאחר כיבושה.
בצהרי 6 ביוני 1967, לאחר שנהדפה התקפת הנגד המצרית בביר לחפן, החלה נסיגת כוחות מצריים ממרחב ג'בל ליבני, נסיגה שהואצה בשעות אחר הצהריים לאחר פקודת נסיגה כללית שהוציא שר ההגנה המצרי עאמר. באותו יום נכבשו המחנות שבאזור ג'בל ליבני על ידי כוחות צה"ל לאחר שיחידות מאוגדה 31 ניהלו במקום קרב שריון בשריון מול יחידות מצריות.[5]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אל"ם (מיל') בני מיכלסון, השריון במלחמת ששת הימים, באתר "יד לשריון"
האלוף אברהם יפה מתאר את התקדמות כוחות צה"ל ואת הקרב בג'בל ליבני במלחמת ששת הימים, סרטון בערוץ "כאן 11", באתר יוטיוב
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ דני שלום, "רוח רפאים מעל קהיר", כרך א', עמ' 69.
- ^ זאב וילנאי, סיני עבר והווה, הוצאת אחיעבר, 1969, עמ' 127
- ^ מוטי גולני (בהנחיית יואב גלבר, החוג להיסטוריה כללית), מלחמת סיני-1956, באתר של אוניברסיטת חיפה, 1992
(דף הקטלוג של המאמר), עמ' 328-323
- ^ בנימין זאב וכסלר, מלחמת ששת הימים-מהלכים עיקריים: המלחמה בחזית המצרית, העשור השני : תשי"ח - תשכ"ח, 2000, יד יצחק בן-צבי
- ^ הקרב על ג'בל ליבני, באתר צה"ל
