ג'אמו וקשמיר (מדינה)

ג'אמו וקשמיר (מדינה)
جموں و کشمیر, جوٚم تہٕ کٔشیٖر

סמל ג'אמו וקשמיר סמל ג'אמו וקשמיר
מדינה
מושל	Mehbooba Mufti
רשות מחוקקת	האספה המחוקקת של ג'אמו וקשמיר, המועצה המחוקקת של ג'אמו קשמיר
מחוזות במדינה	22
בירת המדינה	ג'אמו (נובמבר–אפריל) סרינגאר (מאי–אוקטובר)
שפה רשמית	אורדו
תאריך ייסוד	26 באוקטובר 1947
שטח	222,236 קמ"ר
גובה	327 מטרים
‑ הנקודה הגבוהה	7,724
‑ הנקודה הנמוכה	247
תאריך נטישה	30 באוקטובר 2019
סוג יישוב יורש	טריטוריית איחוד
יישובים יורשים	טריטוריית האיחוד ג'אמו וקשמיר, לדאק
אוכלוסייה	‏
‑ במדינה	12,541,302 (2011)
‑ צפיפות	56 נפש לקמ"ר (2011)
קואורדינטות	34°00′N 76°30′E
אזור זמן	UTC+5:30
https://jk.gov.in/
מפת מיקום מפה מפורטת לחצו כדי להקטין חזרה לחצו להגדלה אזורי ג'אמו וקשמיר:      ג'אמו      קשמיר      לדאק tabBackground:;tabBorder:#aaa;defaultTab:0;

ג'אמו וקשמיר (באורדו: جموں و کشمیر) הייתה מדינה שהתקיימה בצפון הודו, בהרי ההימלאיה מ-1952 עד 2019. היא גובלת בצפון ובמזרח בסין בחבלים שינג'יאנג וטיבט, במערב ובצפון-מערב בפקיסטן, ובדרום – במדינות הודו הימאצ'ל פרדש ופנג'אב. המדינה חולקה לשלושה חלקים עיקריים: ג'אמו, עמק קשמיר ולדאק.

הדתות הנפוצות בה היו אסלאם, הינדואיזם, בודהיזם וסיקיזם. השפות הרשמיות המדוברות בה היו קשמירית ואורדו. בנוסף להן דיברו בדוגרי , הינדי, לדאקי, פוריג, טיבטית ואנגלית.

בירת הקיץ של המדינה הייתה סרינגאר ובירת החורף הייתה ג'אמו. ב-31 באוקטובר 2019 פוצלה לשתי טריטוריות איחוד, ג'אמו וקשמיר ולדאק.

היסטוריה

הסכסוך בקשמיר

ערך מורחב – הסכסוך על חבל קשמיר

ג'אמו וקשמיר הייתה החלק בשליטה הודית בחבל קשמיר, שמחלוקת הודו בשנת 1947 עומד בסכסוך טריטוריאלי מתמשך בין הודו לבין פקיסטן.

קשמיר עמדה במרכזן של שלוש מלחמות בין המדינות: מלחמת הודו–פקיסטן הראשונה ב-1947, בה פלשו כוחות לא-רשמיים בתמיכת פקיסטן לקשמיר, אחרי שהמדינה סופחה להודו על ידי המהראג'ה שלה, הארי סינג, אף על פי שהיה בה רוב מוסלמי. האו"ם הצליח להשיג הפסקת אש כשהמדינה מחולקת דה-פקטו בין פקיסטן (כשליש משטח קשמיר) והודו (כשני שלישים, כולל עמק קשמיר העשיר והפורה יותר). בינואר 1957 סיפחה הודו את חלקה בחבל למדינת ג'אמו וקשמיר שנוסדה בעקבות סיפוח זה.

המלחמה השנייה על החבל הייתה מלחמת הודו–פקיסטן השנייה ב-1965, בה פלשו כוחות גרילה בתמיכת פקיסטן לקשמיר ההודית. אחרי חמישה שבועות של קרבות הושגה הפסקת אש בעזרת האו"ם. מקובל כיום לראות במלחמה זו ניצחון הודי, כיוון שפקיסטן נכשלה במטרתה לכבוש את קשמיר.

בחורף 1999, התרחשה מלחמת קרגיל, במסגרתה פלשו חיילים פקיסטניים לעיר קרגיל שבקשמיר, בתקופה שבה עמדות הצבא בהרים אינן מאוישות. הודו כבשה בחזרה את כל השטח שתפסה פקיסטן. במקביל פתחו הודו ופקיסטן במרוץ חימוש שבסופו פיתחו שתי המדינות נשק גרעיני. שרידי העימות ניכרים גם בימים אלה, בפיגועי טרור תכופים המתרחשים במדינה, וכן בעימותי גבול מוגבלים בין צבאות הודו ופקיסטן.

פוליטיקה וממשל

ג'אמו וקשמיר הייתה המדינה היחידה בהודו שנהנתה מאוטונומיה לפי סעיף 370 בחוקת הודו, ובעקבות כך היו לג'אמו וקשמיר דגל וחוקה.

שיטת השלטון במדינת ג'אמו וקשמיר הייתה דמוקרטיה פרלמנטרית וייצוגית. הפרלמנט שלה היה דו-ביתי כאשר האספה המחוקקת של ג'אמו וקשמיר הייתה הבית התחתון בן 87 נציגים (באופן רשמי 111, אך 24 נשמרו לג'אמו וקשמיר שבשליטת פקיסטן) ו-36 במועצה המחוקקת של ג'אמו וקשמיר, הבית העליון. למושל המדינה הייתה את הסמכות להציב שתי מועמדות נשים מטעמו, אם הוא סבור שלנשים אין ייצוג מספק. הפרלמנט במדינה היה היחיד בהודו שתקופת כהונתו היא 6 שנים, זאת בניגוד למקובל בשאר מדינות הודו בהן מקובלת תקופת כהונה 5 שנים.

בשנת 1990 התקבל חוק המעניק סמכויות מיוחדות לכוחות הביטחון המזוינים. חוק זה נתקל בהתנגדות עזה מצד הארגונים Human Rights Watch ואמנסטי אינטרנשיונל. דו"ח חירות בעולם העניק לג'אמו וקשמיר דירוג של "חופשי באופן חלקי".

באוגוסט 2019 אישר פרלמנט ההודי את החלטת ממשלת הודו לבטל את סעיף 370 בחוקה המעניק מעמד אוטונומי ייחודי למדינה זו. ההחלטה מפצלת את מדינת ג'אמו וקשמיר לשתי טריטוריית איחוד: לדאק וג'אמו וקשמיר שתהיינה כפופות ישירות לממשל הפדרלי. הארגון מחדש יצא לפועל ב-31 באוקטובר 2019 ובאותה עת חדלה המדינה להתקיים.

מחוזות

מדינת ג'אמו וקשמיר הייתה מחולקת ל-22 מחוזות:

אזור	שם	שטח (קמ"ר)	אוכלוסייה (2011)
ג'אמו	אודאמפור	4,550	555,357
	ג'אמו	3,097	1,526,406
	דודה	11,691	409,576
	סמבה	904	318,611
	פונץ'	1,674	476,820
	קתוע	2651	615,711
	קישטוואר	1,644	231,037
	ראג'ורי	2,630	619,266
	ראסי	1,719	314,714
	רמבאן	1,329	283,313
קשמיר	באראמולה	4,588	1,015,503
	בדגאם	1,371	755,331
	בנדיפורה	398	385,099
	גנדרבאל	259	297,003
	סרינגאר	2,228	1,250,173
	פולוואמה	1,398	570,060
	ענאנטנג	3,984	1,069,749
	קולגאם	1,067	423,181
	קופווארה	2,379	875,564
	שופיאן	612.87	265,960
לדאק	לה	45,110	147,104
	קרגיל	14,036	143,388
סך הכל		101,387	12,548,925

דמוגרפיה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. יש 22 מחוזות.

הדתות הנפוצות במדינת ג'אמו וקשמיר (נכון ל-2011)

  אסלאם (68.31%)

  הינדואיזם (28.43%)

  סיקיזם (1.87%)

  בודהיזם (0.89%)

  נצרות (0.28%)

  ג'יניזם (0.01%)

  אחר (0.21%)

השפות הנפוצות במדינת ג'אמו וקשמיר (נכון ל-2011)

  קשמירית (53.27%)

  הינדית (20.83%)

  פאהארי (דוגרי) (20.04%)

  פנג'אבי (1.75%)

  אחר (4.11%)

האוכלוסייה במדינה הייתה מגוונת מאוד, בקשמיר ובחלק המערבי של לדאק יש בעיקר מוסלמים, בג'אמו יש בעיקר הינדואים, ובלדאק ובזנסקאר בעיקר בודהיסטים.

בשנים 1989–1990 אולצו כ-350 אלף פנדיטים הינדואים לעזוב את קשמיר בעקבות פרעות מצד קיצונים מוסלמיים, ובכך היטו את הכף לשליטה דמוגרפית מלאה של המוסלמים בקשמיר.

מבין השפות הדומיננטיות במדינה ניתן למנות את האורדו, הינדית, פנג'אבי, פאהארי, דוגרי ופשטו. האורדו נחשבת לשפה הדומיננטית ביותר במרחב הציבורי, ונחשבת לשפה "נייטרלית" במרחב המגוון מבחינה אתנית.

חלוקת האוכלוסייה על פי דת במדינת ג'אמו וקשמיר
חלוקת האוכלוסייה על פי דת בעמק קשמיר
אסלאם	95%
הינדואיזם, אחרים	4%
חלוקת האוכלוסייה על פי דת בג'אמו
אסלאם	28%
הינדואיזם	66%
סיקיות, אחרים	4%
חלוקת האוכלוסייה על פי דת בלדאק
אסלאם	44%
בודהיזם	50%
הינדואיזם, אחרים	5%

אקלים

אקלים בקשמיר
חודש	ינואר	פברואר	מרץ	אפריל	מאי	יוני	יולי	אוגוסט	ספטמבר	אוקטובר	נובמבר	דצמבר
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°)	5	7	14	19	24	29	31	31	28	22	16	9
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°)	-2	-1	3	7	11	14	18	18	12	5	-1	-2

אקלים בלדאק
חודש	ינואר	פברואר	מרץ	אפריל	מאי	יוני	יולי	אוגוסט	ספטמבר	אוקטובר	נובמבר	דצמבר
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°)	-1	1	7	13	16	20	25	24	21	15	8	2
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°)	-13	-12	-6	-1	1	7	10	10	6	-1	-7	-11

כלכלה

הכלכלה המקומית התבססה בעיקר על חקלאות. הזעפרן המקומי נמכר בכמויות גדולות ברחבי העולם ומביא למדינה מטבע חוץ אשר תורם רבות לצמיחה הארצית. היצוא החקלאי של ג'אמו וקשמיר כלל תפוחים, שעורה, דובדבנים, תירס, דוחן, תפוזים, אורז, אפרסקים, אגסים, זעפרן, דורה, ירקות וחיטה. זאת בעוד שהייצוא התעשייתי כלל עבודות יד ושטיחים. התעשייה הארצית סבלה מקשיים הכוללים שטח מאוד הררי ומחסור בחשמל.

קישורים חיצוניים

• אתר האינטרנט הרשמי של ג'אמו וקשמיר

מדיה וקבצים בנושא ג'אמו וקשמיר בוויקישיתוף

• ג'אמו וקשמיר, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
• ג'אמו וקשמיר (הודו), דף שער בספרייה הלאומית