בשר תותחים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בְּשר תותחיםאנגלית: Cannon fodder) הוא כינוי מחאתי לחיילים (לרוב זוטרים) שנשלחים בהמוניהם אל מותם בקרב אבוד מראש או חסר תכלית; הביטוי קורא תיגר על שולחיהם למוות ודאי, שכביכול מקריבים אותם באש האויב. דוגמה לכך היא מלחמת החפירות בימי מלחמת העולם הראשונה. במלחמה זו נשלחו חיילים בהמוניהם לחזית הקרבות, אף על פי שהיה ברור שרבים מהם ייהרגו ושהסיכוי לניצחון אפסי. הביטוי ממשיל את חיי החיילים למזון שצורכים כלי הנשק של האויב (כשם שחיות המשק ניזונות ממספוא (Fodder) כדי להתקיים).

שימוש בביטוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

הצירוף משמש גם במשמעות מושאלת למחאה על כל ביטוי של זילות בחיי אדם (גם אזרחים), בפרטיותו ובזכויותיו, לשווא או לטובת רווח אישי וזר. לפעמים הוא משמש שם כוללני ומזלזל לחיל הרגלים (בשונה מחילות "איכותיים יותר" כביכול, כמו חיל האוויר, שאינם פוגשים את האויב בקרב פנים אל פנים) או לקרבן חסר ישע, המצוי בעמדת נחיתות ברורה ועלול לספוג בשל כך הפסד, השפלה ופגיעה מהחזק ממנו.

ביטוי דומה בתחום הקולנוע הוא "חולצה אדומה" המתייחס לדמויות שכל תפקידן הוא להיהרג על ידי הגיבור או על ידי הנבלים ביצירה. ואכן, דמויות כמו חיילי הסער של האימפריה במלחמת הכוכבים או נינג'ות רעות בסרטי אמנויות לחימה משמשות כבשר תותחים עבור דמויות הגיבורים.

הביטוי מוזכר בפזמון "חייל שוקולד" שנכתב שבוצע על ידי להקת החלונות הגבוהים באלבום הנושא את שמה מ-1967.

מקור הביטוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המשלת חיילים ל"מזון שנצרך על ידי מלחמות" מתוארכת למאה ה-16, משום שהיא מצויה ביצירתו של ויליאם שייקספיר, הנרי הרביעי (בנוסח food for powder – מזון לאבק שרֵפה). התיעוד הראשון של הביטוי עצמו מצוי בצרפתית: פרנסואה-רנה דה שאטובריאן, מחה בפמפלט שהוציא בשנת 1814 על זילות חיי החיילים בצבא נפולאון, לקראת סוף שלטונו של הקיסר הצרפתי.[1] לביטוי זה מקבילות בצרפתית, בגרמנית (kanonenfutter), באנגלית (משנת 1983 לפחות[2]; Cannon fodder) ובפולנית. הביטוי קנה לו שביתה במלחמת העולם הראשונה.[3]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "De Buonaparte et des Bourbons"
  2. ^ Sense 9, "Cannon", entry, pp. 71-72, vol. 2, A New English Dictionary on Historical Principles, James A. H. Murray, ed., Oxford: Clarendon Press, 1893.
  3. ^ How World War I gave us 'cooties', Jonathan Lighter, cnn.com, June 25, 2014. אוחזר ב-20 ביולי 2015.